מהרש"ם חלק ג קפד

דמשכיר בית שלו משא"כ במשכיר בית ששכר מאחר הוי השוכר מוחזק לנגדו ואף דבתשו' מהרמ"פ סי' ל"ט במי שיש לו זכות הלואה בחניות והשכירו לאחר פסק דבספק הוי המשכיר מוחזק היינו משום דהחזקה שלו לחלוטין ובסוף הזמן של שכירות שהשכיר לאחר על ז' שנים ישוב אליו חזקתו וכבר כ' מהרי"ט בשניות סי' ל' דהחזקות הללו הויין כקרקע והביא מהא דטסקא נדרים מ"ז ע"א ור"ן שם ע"ש וגם הרמ"פ שם ביאר דהוי כקרקע ובפרט שמשכיר גוף החנות ובסוף הזמן ישוב אליו לחלוטין ולכן הו' בחזקתו משא"כ היכי דהשכיר כל זכותו ולא ישוב אליו עוד נראה דבכה"ג אין המשכיר מוחזק נגד השוכר היושב בהבית. ומ"ש רו"מ מדברי נה"מ סי' ר"ל כבר השיג עלי' בתשו' נט"ש סי' מ"ה והובא בחיבורי לחו"מ שם וכתב שזה דבר זר לומר במכר דין מ"מ וגם הוא לא הביא דברי נימוק"י שהבאתי דמפורש כן ואף דבתשו' רח"כ סי' כ' מוכח דלא נחית לחילוק זה וכתב באמצע התשו' בנידון כזה מדין מכת מדינה אבל לפענ"ד נראה כמ"ש

ואגב אכתוב שלא זכיתי להבין במ"ש רח"כ שם דבנ"ד דגזירת המושל שלא ימכרו משקין שלהם הוי מ"מ והוה ההפסד על השוכרים שהם נקראים בעה"ב והמשכיר נקרא פועל וכו' והוא תמוה דאדרבה המשכיר נקרא בעה"ב כמבואר בסי' שכ"א בדברי רמ"פ וד"מ וסמ"ע וצ"ע

אך דיש לדון בזה ולקיים דברי רח"כ דהיכי דהשוכר השני משלם השכירות לשוכר ראשון והשוכר הראשון משלם למשכיר האדון ואחריות השכירות עדיין על השוכר הראשון נגד האדון י"ל דעדיין לא נסתלק מהעסק ושפיר מנכה לו במכת מדינה ובכה"ג מיירי רח"כ בתשו' הנ"ל אבל בנ"ד כפי הנראה נסתלק השוכר הראשון מכל העסק ואף שנתן לו הדירה ועצים הרי כפי טענת שמעון בעצמו הודה שהי' ההשואה שיתן לו זאת בעד הראנדע הגדולה ולקח ע"ז הנחה מהאדון שהציל לעצמו עבור ראנדע הגדולה וא"כ התשלומין הללו אינם עבור ג' ראנדיס הקטנים ואין לראובן שום שייכות יותר עם הראנדיס הקטנים וא"כ שוב אין לו טענה מכח מכמ"ד כלל וגם הגאון רח"כ ז"ל מודה בנ"ד

ועוד דכיון דאינו ברור אם הוא מכמ"ד וכמ"ש רו"מ דידוע שכמה אנשים שכרו העסקים בהוספות והוא דבר שא"א לברר וכבר כ' מהרמ"פ והובא בד"מ דבכל ספיקא גם בלא נתן דמי השכירות קרקע בח"ב עומדת וא"י לנכות משכירתו ואף שמדברי תוי"ט ר"פ המקבל מ"ו מבואר דכל ספיקא דפלוגתא אי הוי מכמ"ד א"צ לשלם דאוקי ממון בחזקתו לענ"ד העיקר כדעת רמ"פ שהרי גם בכל מקח והלוקח טוען טענת אונאה צריך שיברר אונאתו ובכל ספק מוקמינן למקח בחזקתו אעפ"י שהלוקח מוחזק וכמ"ש בתשו' מהרי"ט בשניות חחו"מ סי' י"ט דאין לבטל שום מקח מספק ע"ש והא דבסי' רכ"ז סי"ט וסל"ד היינו משום דאיכא אונאה בבירור אלא שהספק אי מהני טענת אונאה משא"כ בספק אם יש אונאה ועמ"ש בחיבורי שם ס"ז וסי' רל"ב ס"ג וא"כ ה"נ בנ"ד אפי' אם הי' במטלטלין דינא הכי ומכ"ש בקרקע. ועוד דגם אם יתברר שהוא היזק כולל לרוב העסקים הרי מבואר בתשו' מהר"ם מטיקטין שבתחלת המרדכי יבמות דהיכי דאין המכה בגוף המקומות ששכר אלא שנתהוה דבר ושינוי אויר אינו בכלל מכמ"ד ורמז אלי' הש"ך סי' של"ד סוס"ק ג' ואף שכתב שדבריו צ"ע לדינא הנה המח"א הלכות שכירות סי' ז' השיג ע"ד מהרש"ך בנידון כזה והוכיח דבכה"ג אינו בכלל מכמ"ד וצריך השוכר לתת כל השכירות ושזהו כוונת מהר"ם הנ"ל ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד הרי גוף הראנדע לא נתהוה בה שינוי ומניעה מלמזוג אלא שהמלך גזר מס על הי"ש וא"כ לא הוי בכלל מכמ"ד ואפשר דגם מהרש"ך מודה בכה"ג ומזה יש לדחות גם דברי תשובות רח"כ הנ"ל מטעם אחר. סי' קפ"א עי' מפתחות. להרב מו"ה משה קאסטען בראהן נ"י מוויז- ניצא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי אנשי ק' מכרו בחורף קרשים הרבה לסוחרי רוסיא להוליכם ברפסודות ע"פ הנהר טשערמיש לארצם ועתה יצא מכס ברוסיא על הקרשים כמעט שליש מחירו ונתבטל כל הריוח וגם יפסידו מהקרן ורוצים לבטל המקח ורו"מ הביא מתשו' רשב"ש שהובא בנט"ש וב"א בסוחרים שקנו פשתן באשראי אבל י"ל דשא"ה דלא יוכלו לטעון הסחורה כלל משא"כ בנ"ד דיוכלו לשלם המכס ולהוליך עכ"ד

והנה כבר הארכתי לעיל והבאתי והנימוק"י דבמכר ל"ש דין מכמ"ד וכעת אני מוסיף שד"ז נלמד מתשו' הריב"ש סי' תכ"ו בדין יחיד שקנה העזר מיין ובשר מהקהל לשנה ונתחייבו בשטר שאם יצא שום ערעור על העזר מהמלך ישלמו כל נזק והפסד שיהי' להקונה מזה ואח"כ יצאה פקודה שכל איש שאינו מהקבועים בעיר יצא מהעיר ורוב מכס העזר הוא מאנשים הנ"ל והקונה מפסיד הריוח והקרן ותבע מהקהל להחזיר לו מעותיו והשיב הריב"ש דמצד חיוב שבשטר הוא רק אם יגיע נזק ע"י ערעור והכא אין ערעור על גוף העזר אלא שנעשה פקודה לתקנת המלך ואם יקרה עי"ז היזק לקונה אין זה ערעור על העזר אלא הוא כהפסד דאתי מעלמא ונסתחפה שדהו וסיים הגע עצמך אם המלך יעיר מלחמה על אויבו ויסגור העיר ובסיבת זה יגיע הפסד לעזר מפני שלא יבואו זרים לאכול או שלא יביאו יין ובשר היאמר קונה העזר שיפרעו לו הקהל זה לא יעלה על לב אדם וה"נ בנ"ד עכת"ד ומבואר דלולא השיעבוד שנשתעבדו לא עלה עה"ד לבטל המקח ונסתפחה שדהו וה"נ בנ"ד ובפרט דבמכר ל"ש כלל דין מכמ"ד וכמש"ל ולכן הדין עם המוכרים. וע' בתשו' הרא"ש כלל ק"ח דין ל' וס' ערך ש"י סי' ר"ט ס"ו בנידון כעין זה דמוכח ג"כ דבמכר ליכא דין מכמ"ד במה שהי' בידו בעין קודם שנתהוה מכת המדינה ע"ש ודו"ק

ואולם בדין א' שקנה אחר שיצאה הפקודה בהעלם ולא ידע מזה ודאי דהמקח בטל מדין מום במקח ואונאה וגם יפה הביא רו"מ מהא דכתובות צ"ז וכבר הבאתי מזה בדע"ת סי' ב' סקל"ה וע"ע בשו"ת ספ"י בפו"כ סי' קכ"א בדין חילוף נאטין במקום שלא ידעו שנתייקרו והביא מש"ס הנ"ל. ובדין שפת הנהר שהחזיקו סוחרי העץ מכמה