מהרש"ם חלק ג קעט

ובפרט דאם נחוש לדעת רו"מ שוב הוי רק חששא דרבנן והלכה כדברי המיקל – א"ה משה נכהמ"ח שליט"א במש"ל מ"ד הש"ך סי' קצ"ח ע' בס"ט ס"ק נ"ז שחולק ע"ד המ"ב שהתיר לטבול במחצלת היכי שהאשה שוכבת עלי' ומהודק לבשרה דהוי חציצה ע"ש ולענ"ד יל"ה קצת מש"ס נדה מ"א ע"ב הבמ"ע שהטבילוה במטה ולא זזה ממקומה ומשמע דל"ה חציצה בכה"ג ע"ש וי"ל

] אבל לפענ"ד גוף הדין אינו נוגע לרבותיו של רש"י דלכאורה יש להפליא בדבריהם הרי בטובל במקוה שאין בה שיעור אם מחוברת כשפ"ה למקוה שיש בה שיעור הוי טבילה וא"כ כיון דעיילי מיא תחת הבגד ההוא מה לנו שמקפיד וחוצץ הרי סגי במעט המים שתחת הבגד עצמו לטבול בהם כיון שמחוברים לשאר המקוה ובע"כ דמיירי כשאין מחוברים כשפ"ה וא"כ בבגד שהוא כמו רשת חלול דדינו כנקב כשפ"ה כמו דין שק וסל המבואר בסי' ר"א ס"ט דמותר לטבול בהם כלים והוא ממשנה דמקוואות ושם סנ"ב וסנ"ג מה בכך שהוא חוצץ הרי במעט המים הנכנסים תחת השבכה ומחוברים כשפ"ה סגי לטבול בהם והיא טובלת ראשה בהם ומדוע לא תועיל הטבילה וכן מצאתי בלחה"פ בקו"א שהביא לשון ראב"ן דמותר לאשה לטבול במטפחת על ראשה ואין בו משום חציצה משום דהמטפחת נקובה ומחוברין ממים כשפ"ה עם מי המקוה הרי כמ"ש ולכן לדינא נ"ל דבדיעבד ודאי מהני הטבילה בנ"ד. – אבל דוקא אם לא הי' קשור ברצועות בשולי השבכה בדוחק בראשה דאל"כ הוי מיענט המקפיד דחוצץ

ומה שתמה על הנו"ב מ"ת חא"ח סי' קל"ז שנסתפק בדין פכים קטנים שיש בהם משקה אם נטמא המשקה בהיסט אף דגוף הכלי אינו נטמא דא"ר למגע והביא מדברי התוס' בחגיגה כ' ע"ב ד"ה הנושא וכו' שהקשו על רש"י שפי' דמיירי בנגע בחבית מגבו ולא באוירו ותמהו דהרי מיטמא בהיסט ואיך משכח"ל הא דנושא התרומה וע"ז תמה רו"מ דהא שפיר משכח"ל בפכים קטנים דא"ר למגע וממילא א"ר להיסט ואף דרש"י נקט חביות הרי לשי' רש"י גופי' בשבת פ"ד שהביא הנו"ב שם בכ"ח המוקף צ"פ אינו מטמא בהיסט ובלא"ה לק"מ ובע"כ דהתוס'. הקשו לשיטתם שם ואכתי הול"ל דהמעלה בכה"ג בע"כ דלענין המשקה לא אמרינן הכי עכ"ד ולענ"ד התוס' הקשו שפיר דהא בש"ס דף כ"ב ע"ב מפרש טעמא דלא את הקדש משום מעשה שהי' ואם איתא דמטמא בהיסט אלא דמיירי בצ"פ א"כ בלא"ה בקדש לא משום דאין צ"פ להקדש כדאיתא לקמן כ"ה ובע"כ דאינו מטעם זה ואין ראי' מזה לספיקו של הנו"ב אבל יש להביא ראי' דגם לשי' רש"י ל"מ מה שא"ר למגע אלא לענין הכלי ולא לענין משקה שבתוכו מהא דיבמות ט"ו ע"ב דאראב"צ כשהייתי לומד תורה אצל ר"י החורני ראיתי שהי' אוכל פת חרבה בשני בצרת והודעתי את אבא א"ל הולך לו זתים והולכתי ראה אותן שהן לחים א"ל איני אוכל זתים וכו' וברש"י ד"ה שהן לחים והכשרו לקבל טומאה וכ"ח טמא ע"ג ע"ה ושמא נגע בגב החביות וטמאה מדרבנן וטמאתם ע"ש ובע"כ דהיינו דמיטמא בהיסט והרי לשי' רש"י גופי' כלי צ"פ אינו מיטמא בהיסט והתם כלי צ"פ הוי שהרי כשהודיע לאביו א"ל נקובה היתה וכו' ובע"כ דמ"מ המשקין שבתוכה טמאים אבל לפע"ד יש לדין דגם לשי' רש"י דכ"ח אף שעומד להפתח אינו מטמא בהיסט היינו בסתם כלים דבידו שלא לפתחן ושמא ימלך שלא לפותחן אבל אם תרומה בתוכן דאסור להפסיד תרומה ואפי' למעט בזמן אכילתן אסור א"כ הרי חייב לפתחן מיד שיהא ראוין לאכילה ושתיי' ולא יתכן כלל שיהי' נמלך שלא לפתוח לכ"ע מטמא בהיסט ובזה מיושב קו' התוס' בשבת שם על פירש"י מהא דגיטין ס"א וגם אין דברי רש"י סותרים זא"ז להא דיבמות אבל בתוספתא שהובא בר"ש פ"ח דכלים מ"ה מפורש דכ"ח צ"פ מיטמא בהיסט ודברי רש"י צע"ג

וכה הראני נכדי הרה"ג מו"ה אברהם יקיר זצ"ל ראי' מהתוס' חולין ע"א ב' ד"ה אטו וכו' במ"ש דעביד ק"ו מפכים קטנים המוקף צ"פ וכו' לענין להציל על טהרה שבתוכו שלא יטמאו בהיסט ע"ש ומבואר דגם טהרה שבתוכו טהור בכה"ג ונפשט ספיקו של הנו"ב ושוב אחר זמן רב מצאתי בחי' הרמ"ל פ"י דמקוואות שהעיר בראי' זו וע"ש עוד בזה. סי' קע"ד להרב המאה"ג מו"ה ירוחם פישל מילך נ"י אבד"ק זלאטניק

מכתבו הגיעני וע"ד העגונה אשר זה ג' שנים שנים שהלך משם בע"מ א' ושמו ליב קירזנור עם הפועל שלו וילונו בלילה בכפר א' וביום ב' בהשכמה הלכו לכפר באטקיוויץ דרך הנהר הקרוש והי' בחדש כסלו ובאמצע הנהר נשבר הקרח ונפלו ונטבעו שניהם וביום ג' הובאו לזלאטניק וכל רואיהם הכירום שזהו ר' ליב הנ"ל והפועל שלו ולא הי' שום שינוי בפניו ועתה באו ב' עדים והעידו בב"ד בתו"ע איך ששמעו קול צעקה מהנהר שצעקו הנטבעים והלכו הם וגם ערלים לשפת הנהר בחשבם להצילם ונטלו ב' ערלים ספינה א' ושטו בנהר בערך שלשים אמות ונטלו א' מהנטבעים להספינה והביאוהו לשפת הנהר ותיכף ראוהו והכירוהו כי זהו ר' ליב הנ"ל ולא שהו מזמן עלייתו מהמים להספינה עד שראוהו רק בערך רביע שעה ולכל היותר עד חצי שעה ואח"ז הביאו הערלים גם את הפועל והכירוהו ג"כ גם העידו העדים הנ"ל שנמצאו אצלו הכיס עם ערחי ופינגריט והי' שלם בפניו ורק א' מהעדים אמר שהי"ל קרעל קטן בחוטמו וכפי הנראה נעשה מהקרח בשעת נפילה או העלתו מן המים והשני אמר שאינו יודע מזה ואולי נשכח ממנו וגם אשת הנטבע ואחי' אמרו שהכירו כל בגדיו וגם לייבצידעקיל ותפילין ואפי' הקדירה שהוליך עמו מביתו והכיס וכלי אומנות שלו ורו"מ הביא מהא דאה"ע סי' י"ז סכ"ו לפ"ד הח"מ ס"ק מ"ט וב"ש ס"ק פ' דהא מיד לאו דוקא רק יותר משעה וגם לפי דעת המחמירים יש לצרף דברי הב"ש ס"ק ע"ח דבימי הקור מעידין אפילו אחר ג' ימים אך שהעיר דיש לחוש בהעדות יען כי עד א' אמר שהי"ל קרעל קטן על החוטם ובסנהדרין פ"ד בהא דרב לא שביק לברי' למישקל