מהרש"ם חלק ג קפ

לי' סיליא דלמא חביל לי' ומוכח דגם סריטה בעלמא מיקרי חבלה וא"כ י"ל דדמי להא דמיא מרזי מכה אך דבגמ' ושו"ע סכ"ו נקט מכה ובסכ"ח בהא דאין מעידין אחר ג"י שהובא דברי ר"ת נקט כשהוא חבול בפניו ולכן העלה דהתה סגי בחבלה כ"ש אבל בסכ"ו בעינן מכה גמורה ובזה תי' דברי הטור שתמהו האחרונים והב"ש ס"ק ע"א עכ"ד, והנה אם אמנם מצינו גם בש"ס דט"ז כ"ח ע"ב בהא דמעלין אזנים בשבת וכו' א"ד בסם אבל לא ביד מ"ט מיזרף זריף ופירש"י עושה חבורה וכו' לא מעלה נפח ע"ש הרי דזריפה בעלמא עושה חבורה ונפח אבל מ"מ הדבר פשוט דהכל לפי ענין הסריטה והחוש מעיד דקרעל קטן אינו גורם שום ניפוח ומצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ב בתשו' מהר"א עפשטיין דאין סברא כלל שיהי' חיכוך או שריטה או שחין בכלל מכה ע"ש

וגם מה שחידש רו"מ דבהא דמעידין אחר ג"י בחבלה בעלמא אסור להעיד ליתא דמבואר בכנה"ג הגה"ט אות שע"ד בשם מהרי"ק דהא דכתבו התוס' נחבל בפנים היינו שאין לו פדחת וחוטם וכל שיש לו פדחת וחוטם מיקרי אינו נחבל ומהרח"ש החולק על מהרי"ק ס"ל דכל שאין ניכר צורת הפנים מיקרי נחבל בפנים ע"ש וע"ע בתשו' ב"י וקו"ע סי' קע"ב. ועכ"פ פ בנ"ד הדבר פשוט להקל שהרי דעת המרדכי דבפרצוף אף דאיכא מכה אינה מתקלקלת במים ואף דהב"י בתשו' סי' י"ב חולק עליו וכ"ה בתשו' מ"ב סי' מ"ו וכתב כי הפירוש של מרדכי הוא דחוק ורחוק אינו אלא כמעייל פילא בקופא דמחטא וע"ש עוד בזה מ"מ חזי לאצטרופי וגם דעת ישויע"ק דבתוך ג"י אין לחוש להא דמיא מרזי מכה וגם הנה מצאתי בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מ' שהעלה דאין לחוש לחומרא דמיא מרזי מכה רק בשהה יותר משעה גם צידד די"ל דוקא בע"א אבל בשני עדים לכ"ע שרי ע"ש והעיקר בעיני דדוקא היכי דאיכא מכה גמורה שכפי ההרגל ראוי להיות ניפוח ע"י המים לכן אף שרואים שאינו נפוח חיישינן דמיפתח תפח ונשתנה וכעין מ"ש הנימוק"י בשהה יותר משעתיו אבל בסריטה קטנה שכפי ההרגל אינו משנה הצורה ולא מנפח גם ע"י מים מדוע נחוש למרזי מכה כיון שאינו מכה כלל ובפרט דבנ"ד איכא נמי צירוף כל הבגדים וטלית קטן דלשי' רוב הפוסקים לא חיישינן בזה לשאלה וגם היכר הפועל שהלך עמו ולכן הדבר פשוט שהאשה מותרת להנשא לכל גבר. סי' קע"ה להרב הגדול מו"ה נחום אורי נ"י אבד"ק סלאט- ווינא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שבא לפניו איש זקן לגרש אשתו ילדה ואחי האשה וגיסה באו עמה והם שילמו לרו"מ בעד הסופר וש"ט באמרם שאין להאשה כלום ואח"ז נתן גיסה לאיש אחד מכיסו על נייר ורו"מ סבר שאחיו נתן הנייר ושאלו קודם אם נותן הנייר במתנה לסופר והסופר חזר והקנה הכל לבעל כנהוג ועתה נזכר כי גיסה נתן על הנייר והוא לא נתן הנייר לסופר וא"כ מי הקנהו לו וצידד לומר דלא גרע מגזל נייר וכתב עליו דכשר אבל י"ל דבנ"ד גרע יען שלא נתכוין לגזול עכ"ד והנה יש לדין בזה עפמ"ש המח"א ה' זכיי' ומתנה סי' כ"ו בדין שכח המגרש לחזור וליתן לסופר כלי הכתיבה אחר הגט וכתב בהם גט אחר וכתב דהא עכ"פ נתייאש מהם המגרש הקדום והוי יאוש וש"ר ע"ש וגם בנ"ד הרי ראה גיסה שנותנים לסופר ונתייאש וקנהו הבעל בשינוי רשות

ומ"ש רו"מ דלא נתכוין לגזול הנה זה יתכן אם הי' בו איסור גזל י"ל דהוי קנין בטעות דאם הי' יודע שהוא גזל לא הי' קונה וכמ"ש כה"ג בר"ן נדרים ל"ה ע"א בד"ה לימעול מקבל יכול דאמר התירא בעיתי איסורא לא בעיתי שאלו הי' יודע שהוא אסור לא הי' רוצה לזכות בו ונמצא זכיי' בטעות ואינה זכיי' וכו' ע"ש אבל הרי בנ"ד ליכא איסור גזל שהרי במעמד גיסה הי' ואדעתא דהכי קנה ואינו מפסיד כלום ולא גרע מדבר שאין מקפיד עלי' דליכא משום גזל וכיון שהסופר נתכוין לקנותו והקנהו לבעל שפיר הוי שלו וגם בלא יאוש הגט כשר בגזל גט משום דהוי שינוי מעשה ואף דמבואר בתו' ב"מ מ"ג ע"ב ותוס' ע"ז ז' ע"א דגם בשינוי אינו קונה רק במתכוין לקנות הרי בנ"ד נתכוין לקנות אלא די"ל דהוי זכיי' בטעות אך לפמ"ש דאיכא יאוש וליכא איסורא וא"כ ליכא זכיי' בטעות כלל ועוד דמבואר בפרישה אהע"ז סי' כ"ח סמ"ב ותשו' נו"ב מהד"ק א"ע סי' נ"ט דגם אי נימא דבדבר שאין בע"ב מקפיד איכא איסור גזל מ"מ אם לוקח הדבר בפני חבירו אמרינן דמסתמא מוחל לו חבירו וזכה בו מדעת חבירו וע' מהרי"ט ח"א סי' ק"נ ומכ"ש בנ"ד דאדעתא דהכי שלח גיסה לקנות הנייר ובפניו זכה בו הסופר והקנהו לבעל

אבל דא עקא שהרי כל שכר הסופר נתן אבי' וגיסה ומבואר בתו"ג דצריך להקנותו לאשה או לבעל ואפי' בדיעבד אינה מגורשת והובא גם בפת"ש סוס"ק ב' ורו"מ לא העיר כלל בזה וכה הראני חתני הרב הגדול מו"ה יעקב לנדא נ"י. דברי שו"ת חא"ש סי' צ"ד באמצע התשו' שחולק על התו"ג ומ"מ ביאר שם דדוקא בשלמו קרובי האיש מסתמא הקנו לו והביא סמוכין מדברי הט"ז א"ח סי' תל"ד משא"כ באשה טב למיתב טן דו וליכא הוכחה ואומדנא דמוכח ולכ"ע הגט פסול. וע"ש בשו"ת חא"ש הנ"ל רסי' קל"ג דמשמע דמיקל בכל גווני אבל כפי הנראה אגב ריהטא כ"כ עפי' תשובה שבסי' צ"ד הנ"ל ולא זכר החילוק שהעלה בעצמו בזה אבל מצאתי בשו"ת ספ"י סי' צ"ה צידד להקל בזה ע"ש היטב א"כ בדיעבד יש לסמוך עלי'

ומה ששאל בדין הניח ע"א כדי אות א' חלק בין תחלת חתימתו לשרטוט ההולך באורך הגט בצד ימין אם הגט כשר בדיעבד הדבר פשוט דלדיד דאיכא עדי מסירה אין זה חשש הפוסל ומה שרמז רו"מ לתשו' רשד"ם בי' פ"ט כבר הביאו בכנה"ג סי' ק"ל ורמז בבאה"ט ס"ק ג' דבשעהד"ח כשר ובנ"ד כשעה"ד דמי

ומה ששאל בדין מי ששמו לתורה יצחק ארי' ונקרא שמו בפ"כ איצק ליב וחותם ג"כ איצק ליב איך יש לכתוב בגט הדבר פשוט דיש לכתוב יצחק ארי' המכונה איצק ליב ואף דחתימתו