מהרש"ם חלק ג קעח

ואפשר דבדאיכא הרבה בתוכה גם ברפין לא עיילי מיא וכעין מ"ש התוס' בזבחים ע"ח ב' ד"ה דלי דאף דלח אינו חוצץ מ"מ כיון דהאי דלי יש בו חלב הרבה לא מחלחלי מיא בזה י"ל ג"כ טעמא דהא דבקודש מתיר ומנגב דחגיגה כ' ע"ב ופירש"י משום דדמי לחציצה שהביא רו"מ דאף דלח אינו חוצץ מ"מ כיון דאם יהי' הרבה משקה בתוכו יהי' חוצץ שוב עשו מעלה גם בלחות בעלמא

ובהיותי כרגע מעיין בגמ' שם ותוס' כ"א ע"ב ד"ה דקיטרא שהביא רו"מ ראיתי מ"ש התוס' בשם י"מ דמנגב טעמא משום דהמים חוזרין ומטמאין ולא סלקא להו השקה משום מעלה דקדש והתוס' הקשו דא"כ לרבא הוי שנים עשר ועלה בלבי לכאורה דהרי בפסחים ל"ד ע"ב מפורש דמי החג שנטמאו כשהקדישן ואח"כ השיקן דאין זריעה להקדש וה"נ אין זריעה לתרומה וברש"י שם ד"ה לא שמיע לכו דעביד מעלה לתרומה דלא ליהני לאכילה אבל מלטמא טהרו דלהא לא עביד מעלה ע"ש וע' בפ"י מכות ד' שצידד דלהרמב"ם גם בתרומה אין זריעה לגמרי כמו להקדש אבל עכ"פ לרש"י אינו כן וא"כ בלא"ה תיקשי אמאי לא חשיב הכא הך מעלה בין הקודש ותרומה ויש לדחוק עפ"ד תוס' ר"פ חומר בקודש אך לפמכש' התוס' בפסחים שם ד"ה ונתן דבקודש מדאורייתא ל"מ השקה ניחא ומה"ט לא הקשו רק לשי' הי"מ דס"ל דחוזר ומטמא המים ואף דליכא רביעית במים הטמאים בלחלוחית שע"ג הכלים מ"מ י"ל דס"ל כמ"ש תוס' חולין פ"ז דבתרומה וקדשים גם בפחות מרביעי מטמא ולכן גם לצורך קדשים עשו מעלה

ובהיותי בזה עלה בלבי טעם נכון להא דעביד מעלה בקדש דל"מ השקה וטמאין ולא בתרומה דהנה כל טעם השקה הוא מטעם זריעה דנעשה כמחובר והרי במחובר ל"ש תרומה כלל כדאי' בפסחים ל"ג ורש"י וגם בתוס' קידושין ס"ב ויעיין מנחות ע' ע"א כיון דשתל פקע טיבלא וכו' א"כ מצינו תרומה במחובר וכו' ואף דדחה ההוא לענין קרן וחומש מ"מ מש"ס הנ"ל מוכח כן ובמק"א הבאתי מירושלמי פ"ט דתרומות ה"א הדא אמרת שהקדושה של תרומה חלה עליו כשהוא במחובר אבל הש"ס דילן אינו סובר כן ומוכח במנחות שם דאם אינו חל ה"נ פקע מה שחל מקודם ומעתה ל"ש לעשות מעלה שלא יועיל זריעה לתרומה שהרי בזריעה שהוא כמחובר מעולם אינו חל וגם פקע קדושת תרומה וכבר כ' הכ"מ פ"א מאה"ט בשם רי"ק דבלח הוי כמאן דליכא והוי כזרעו כלה דמה"ת בטל ובפרט למ"ד טומאת משקין דרבנן הרי מבואר בר"ש פ"ט דתרומות מ"ז דבדרבנן לכ"ע פקע טיבלא בזריעה וע"ע בר"ש פ"ב דטבול יום מ"ב בזה ואף שהוא טובל הכלי להשתמש בה תרומה בתלוש מ"מ ל"ש להחמיר בשעת זריעה כיון דבזריעה ליכא לעולם קדושת תרומה ואם היתה תרומה עצמה היתה נטהרת אבל בהקדש דגם במחובר איכא הקדש כדאיתא במנחות ק"א ע"ב כאן שלא הי"ל שעה"כ דאקדשינהו במחובר לכן שפיר עביד מעלה שלא יועיל זריעה וכה"ג כתבו התוס' ביבמות כ"ז סוף ע"ב ד"ה ולימא וכו' אבל אם כבר חלץ הא' לשני' שרי אידך לייבם כיון דבאלו היבמות ליכא שום חששא ע"ש וה"נ יתכן להחמיר משום חומר תרומה שישתמש אח"כ כיון דאם הי' בעצמו תרומה הי' בטל קדושתו ולא משכח"ל עתה שיהי' תרומה וא"ל דהא אי נימא דאין זריעה ל"ה מחובר ואיכא קדושת תרומה ז"א דזה תלוי בזה דאם יהי' זריעה אינו תרומה וכה"ג כתבו תוס' בתמורה כ' ע"א ד"ה רבי סבר וכו' לימא דלירען ויעשה תמורה וכו', ע"ש וכה"ג פריך הש"ס בב"מ ל"ח ע"א לרנב"י לפיכך וע"ש ברש"י, ועפי"ז נ"ל ליישב קו' התוס' דחגיגה הנ"ל, על שי' הי"מ הנ"ל אמאי לא חשיב י"א מעלות ולפמ"ש י"ל דהא טעם הי"מ הוא מטעמא דכתיבנא דלא יתכן להחמיר לצורך תשמיש תרומה כיון דאם היו עתה תרומה הי' מתבטל ואני מוסיף עוד דכיון דפחות מרביעית משקין אינם מטמאים רק בתרומה וקדשים וכמשל ולכן בקדשים דשייך במחובר יתכן שפיר לומר במעט משקה הלח שע"ג הכלי דאינו מיטהר בהשקה חוזר ומטמא המים כיון דאלו היו קדשים הי' מטמא אבל בתרומה איך נימא דיטמא בדליכא בו רביעית הרי אין בו שיעור לטמא מאי אמרת דבתרומה מטמא לכן כיון דטובל לצורך תרומה מטמא ג"כ ז"א שהרי אם הי' תרומה עצמה הי' מתבטל מקדושתו ולא היו עליו קדושת תרומה כלל ואיך יטמא שאר המים עכשיו בהיותו חולין בשביל שישתמש בו אח"כ תרומה וזהו טעם הי"מ, וא"כ א"ש דהמשנה קחשיב רק מעלות הנוהגים בקדש ואין נוהגים בתרומה בהיותה תרומה דלא חמיר כקדש אבל הכא הרי כל המעלה משום דבתרומה לא משכח"ל שיהיו תרומה בזריעה א"כ אין זה חומר בקודש מבתרומה שהרי במחובר אינה תרומה וזה מצד ד"ת דבמחובר ליכא תרומה משום דדגנך כתיב כמ"ש רש"י פסחים ל"ג שם ולכן אין לחשבו בין המעלות וכה"ג כתבו התוס' בנזיר דף מ"א ד"ה מה בין נ"ש לנזיר עולם וכו' וא"ת שאלה איכא ביניי' וכו' וי"ל מלתא דליתא בנזירות לא קתני ואם ישאל על נזירות אז ל"ה נזיר וה"ק מה בין נ"ש לנ"ע כששניהם נזירים ם ע"ש וה"נ בזה ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

– ונחזור לענינינו דהנה מצאתי באשכול ה' מקוואות סי' ס"ג שהביא ג"כ הך דינא דנדה מערמת וטובלת וביאר ג"כ דמיירי בבגדים רחבים שאינן מהודקין ועיילי בהו מיא ואפילו לכתחלה שרי בכה"ג וסיים דבין איש ובין אשה בסדין משום צניעות שרי לטבול דעיילי בי' מיא שפיר והנה לפמש"ל לשי' רבותיו דבהא דמערמת טעמא משום דגם החיצון נטבל יש לפקפק בדין הסדין וע' בש"ך סי' קצ"ח ס"ק ל"ו בדין הסדין בשם המ"ב ולא ידעו מדברי האשכול וגם בתשו' מהר"י ברונא סי' ק"ו ק"ז פסק להתיר ע"י סדין אך לפמ"ש רו"מ דבדלא קפדי השתא שרי אין סתירה מזה לדעת רבותיו של רש"י – אבל באמת אין דברי רו"מ נראין כלל שהרי דברי ר' יצחק ברור מללו דד"ת רובו ומקפיד חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד וכו' וא"כ אי' איפוא נזכר גזירה ברובו דלא עיילי מיא ומקפיד כיון שלפי דברי רו"מ הא דד"ת רובו ומקפיד חוצץ מיירי באמת בלא עיילי מיא ואם איתא דגם בזה גזרו אטו היכי דלא עיילי מיא עיקר חסר מן הספר וגם לשון רבותים שהובא ברש"י שכתבו כדקיי"ל רובו ומקפיד חוצץ ל"מ כן ובע"כ כהבנת רש"י וכל הפוסקים בדעת הרבותים דס"ל דזהו בכלל מה שאמר רי"צ ד"ת רובו ומקפיד חוצץ ותליא הכל בהקפדה לבד אף דעיילי בי' מיא וא"כ שוב מוכח מכל הנך מקומות שהביא הס"ט דלא קיי"ל כוותי'