מהרש"ם חלק ג קעז

ובזה ביאר לשון המע"מ וש"ך שיש ב' נוסחאות ואם אינן שערות מרובות נ"א צ"ל ארוכות וכו' ור"ל דמרובות קאי על חוט א' אף שאינו שזור דבזה ניכר שיוצאין מראשיתו כשקורעין אותו כמין שערות מרובות דקות עד שאין הראות יוכל להשיג ולראותן ובחוט שזור ניכר ע"י שכשקורעין אותו לחצאין לא יהי' החצאין נקרעין בשוה כ"א יהי' נמשכין זמ"ז עם חוטין השזורין שהם ארוכות ע"ש והנה בשו"ת פ"י ח"א חא"ע סי' ז' העלה דשני סימנים אמצעים מצטרפין להיות כסימן א' מובהק לסמוך עליהם גם בשל תורה ע"ש וכ"ה דברי כמה אחרונים וא"כ בכה"ג כשבדקו בשני הסימנים הנ"ל שוב לכ"ע מהני לסמוך עליהם וע"ע בשו"ת משיבת נפש להגאבד"ק פלאצק סי' ל"ה שדחה ג"כ דברי הפ"י וגם בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קי"ד תשובה ארוכה בענין זה לדחות דברי הפ"י ושם במהד"ת ח"ג סי' ב' באמצע התשובה הביא מאגדת בראשית פ"כ משל לשנים א' מוכר פשתן ואחד מוכר אמונטן ואמר הרי אש לפניכם הפשתן נשרף ואמונטון אינו נשרף ונדפס הג"ה בשם מהר"ם דליזאנו דאמינטון היינו קנבוס וא"כ מפורש הסימן במדרש ואף שהמגיה שם כתב דאמינטון אינו קנבוס מ"מ כפי הנראה הה"מ סובר כמהר"מ דליזאנו הנ"ל ע"ש. ואולם יען כי גם בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' נ"ג העיד שאין הסימן בדוק ונמצא כמ"פ להיפוך לכן נ"ל שיבדקו ג"כ סי' ב' של המע"מ וש"ך הנ"ל ואם גם סימן זה יעלה יפה יוכל להקל שלא להפסיד ממון לישראל. סי' קע"ג לכבוד תלמידי הרב הגדול מו"ה אברהם יהודא שווארץ נ"י אבד"ק פאטיק

מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו באשה בעלת כפר שמפני מהירותה ליסע לביתה בלילה שכחה וטבלה ברדיד שעל ראשה והוא נעשה מעשה אורג כעין שרשרת ומים נכנסים היטב בהנקבים ובכ"ז החוטים יעלו לרוב הראש ובבואה לביתה נזכרה אם צריכה לחזור ולטבול ורו"מ האריך מאד בדברי הפוסקים בענין זה והביא דברי רבותיו של רש"י שבת נ"ז דס"ל דבמקפיד גם בדעיילי מיא חוצץ ורבו הקושיות עליהם מהא דנדה מערמת וטובלת בבגדיו ועוד מכמה מקומות כמ"ש הס"ט סי' קצ"ח ס"ק י"ג ובלב"ש חי' דינים ס"ק קצ"ו ורו"מ העלה חדשות בביאור דברי רבותיו דמדאורייתא מודו דשרי ול"ה חציצה אלא דמדרבנן גזרו בזה אבל דוקא ברובו ומקפיד ולא במיעוטו ובזה תי' רוב הקושיות וגם מה דקשה איך יחלקו ב' לישני בדבר שהוא הלמ"מ ע' בפתיחה לגי"ד אות ג' ולהנ"ל ניחא ועפי"ז העלה דאם אינה מקפדת עתה בשעת טבילה אף דמקפדת בשום פעם גם ברובו אינו פוסל ולכן נדה מערמת וטובלת והאריך מאד דלפי"ז יש לחוש לדיעה זו שגם הטור פסק כוותי' וזהו דעת הרמ"א עכת"ד בקצרה

והנה בגוף הדין יש לי לדון דתליא בפלוגתא אחרת דהנה הב"י העיר דכיון דפלוגתא בדרבנן במיעוטו ומקפיד וכיון דפליגי ב' לישני אמאי פסקו הטור ורי"ו להחמיר ותי' דכיון דלישנא בתרא מחמיר העיקר כלישנא בתרא ע"ש ובאמת שדבר זה תלוי באשלי רברבי למעיין בתוס' ורא"ש ע"ז דף ז' דלשי' ריב"א אדרבה לישנא קמא עיקר ולר"ת בדרבנן להקל ועוד דגם להסוברים דגם בדרבנן אזלינן בתר לישנא בהרא יש לדין דבנ"ד דרב פשיטא לי' להקל ובדברי ר"ה בר"י מספקא לן אין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש כה"ג בר"ן נדרים ע"ב ע"א ובר"ן חולין פג"ה בהא דמשערין בקופה ורוטב ואף דמבואר במלחמות סופ"ב דב"ק ובש"ג שם בשם ריטב"א דהיכי דאמורא בתרא מסופק אזלינן בתר בתרא היינו בידוע לנו שהוא מסופק משא"כ הכא שאנו מסופקים בדבר אם הבהרא חולק ע"ד רב או לא מדוע נרבה במחלוקת מספק וכללא הוא דאפושי פלוגתא לא מפשינן כמ"ש הר"ן ביומא פ' יוה"כ ובפרט דגם היכי דבתרא מסופק מבואר בכ"מ פ"ב מק"פ ה"ו דאין ספק מוציא מידי ודאי וכ"נ להדיא מדברי הר"ן בנדרים הנ"ל. ולפמ"ש רו"מ לחדש דגם ברובו ומקפיד הוי רק מדרבנן א"כ שוב מצינו צד להקל בדרבנן מטעמא דכתיבנא. ובפרט שדעת רמב"ם ורש"י אינו כרבותיו וכן מצאתי בא"ז ה' שבת סי' פ"ד שפסק כרש"י ולא כרבותיו

ובעיקר הקושיא מהא דנדה מערמת וטובלת אם כי יפה העיר רו"מ דבביצה י"ח רב לשיטתי' בשבת שם דאמר כל שהוא ארוג לא גזרו אבל לפי"ז כל הפוסקים שפסקו כרב בביצה שם חולקים על רבותיו, ועלה בלבי די"ל דגם אם הקפידא גורמת שיהי' נחשב חציצה וגם באינה מקפדת עכשיו נימא דגזור אטו מקפדת כיון דתמיד מקפדת מ"מ הכא דא"א לה להטביל בגדיו ביו"ט רק באופן זה ל"ש למיגזר וכדאי' כה"ג בפסחים י"א ע"א הוא עצמו מחזר עלי' לשרפו מיכל אכיל מיני' וכעין זה בגיטין ה' ע"א גבי בעל שהביא גט דאצ"ל בפ"נ דטעמא שלא יבא בעל לערער הכא מינקט נקיט לי' בידי' וה"נ בזה הרי הוא באה להטביל הכלים בערמה בצירוף גופה ואיך נימא דתקפיד עליהם ולכן בכה"ג לכ"ע שרי וכה"ג כ' הרשב"א הובא בב"י סי' קצ"ח לענין נשים הצובעות דל"ה חציצה אף דהוי ברובו וגם באינו מקפיד חוצץ מ"מ הכא רצונם בכך ועדיף מאינו מקפיד דעלמא ע"ש

ועוד נ"ל דלפי המבואר בחגיגה כ"ב וביו"ד סי' ר"א ס"ט דהמטביל כלי בתוך כלי שאין בפיו כשפ"ה לא עלתה לו טבילה וה"מ שהחיצון טהור אבל בחיצון טמא מיגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי ע"ש וה"נ בנ"ד אף דס"ל לרבותיו דבמקפיד הוי חציצה היינו אם הדבר שמקפיד עליו א"צ טבילה אבל בנדה שמערמת וטובלת גם בגדי' מיגו דסלקא טבילה לבגדים שוב ל"ה חציצה כלל וא"ל דשא"ה דהוי מב"מ משא"כ הכא דז"א דכבר ביאר בתשו' ג"פ סי' נ"ו דהתם דכ"א צריך טבילה ל"ש סברת מב"מ אינו חוצץ ע"ש ותבין וזה נכון (שוב הגיד לי הרב השואל שהציע דברי בפני רב גדול א' וגנב וכיחש והדפיס ד"ז בחיבורו בשמו)

ולכאורה עלה בלבי להביא ראי' לדעת רבותים מתוס' שהובא בר"ש פ"י דמקוואות מ"ד הסלים של בד ושל גת איצין צריך ולחטט ורפין צריך לנער וקשה אמאי ברפין צריך לנער כיון דעיילי בה מיא ובע"כ משום דמקפיד