מהרש"ם חלק ג קעו

י"ל דאין בתנאו ממש ולכאורה דבר זה נלמד ממשנה ערוכה סופ"ו דכתובות דף ס"ט ע"ב המשליש מעות לבתו (לקנות בעדם שדה לבתו) והוא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה השליש מה שהושלש בידו דברי ר"מ ור' יוסי אומר וכי אינה אלא שדה והוא רוצה למוכרה הרי הוא מכורה מעכשיו ופירש"י וז"ל וכי מה תועלת לו לקנות אפי' אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה והוא רוצה למכרה הרי הוא מכורה הלכך שומעין לה עכ"ל ואף דקיי"ל התם כר"מ וכר"נ דפסק הלכה כר"מ היינו משום דמסיק דבנשואה גם ר"מ מודה ועכ"פ מבואר סברא זו דכיון דכשיקנה שדה יהי' בידה למכור שוב בידה לשנות צוואת המת גם עכשיו בהמעות וא"כ ה"נ בנ"ד אבל המעיין באס"ז שם בשם הראשונים ימצא דהתם טעמי' דר"י משום דס"ל דבכה"ג שאין תועלת בקיום דברי' ליכא מצוה לקיים דברי המת אבל בנ"ד שנתן המעות על תנאי ואם אין מקיימים תנאו אפי' בדבר שאין דרך להקפיד עלי' תנאו קיים וכמבואר בירושלמי פ"ז דכתובות בהא דהמקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים וכו' דאף דמבואר שם דמידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידי' קפידא היינו באמר ע"מ שאין עלי' נדרים אבל בהתנה ע"מ שאין עליו כל נדרים אפי' נדרה מחרובין מהני תנאו והובא בר"ן וב"י וש"ע ומכ"ש בהתנה בפירוש על דבר שאין מקפידין

ומ"ש רו"מ די"ל דהוי רק טוה"נ ואינו ממון שלו הרי מבואר בהג"א דמגלה פ' בנה"ע בשם א,ז והובא בב"י או"ח סי' קנ"ג ובד"מ שם אות ג' (ורומז הרמ"א שם ס"ז בקיצור) דאם נתן ב"ה לבני העיר באופן שאין בו כח למחות מלבוא אל תוכו להתפלל אלא ששייר לעצמו שאין רשות לחזק בדק הבית ולהוסיף על הבנין אלא הוא או יורשין אין לו מכר כ"א על פי הקהל ועל פי' או עפ"י יורשיו עכ"ד והרי גם התם אין לו שום זכות בב"ה הזה ורשות לכל אדם לבוא להתפלל בו ומה זכות ממון יש להנותן בזה התנאי שלא יוכלו לחזק הבדק מבלעדיו ואפ"ה מהני התנאי וה"נ בנ"ד וע"ע בתשו' עה"ג סי' מ"ט בסופו דב"ה של כרכים אין בה זכות אלא טוה"נ ע"ש היטב

גם י"ל לפמ"ש התוס' בב"ב נ' רע"ב וז"ל דלא דמי ק"פ דבעל שלא הו"ל בגוף כלום מעולם לק"פ דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום שתחלה היו הכל שלו ועדיין לא יצא מת"י שהפירות שלו וכעין זה מחלקים גבי בהמת ארנונא בפ"ק דפסחים דף ו' וכו' עכ"ל ועתוס' פסחים שם ג"כ בזה וה"נ בנ"ד שהמעות היו שלו ונותנים לקהל בתנאי זה אף דנימא דלא נשאר לו בהם רק זכות טוה"נ מ"מ כיון שמתחלה הי' הכל שלו גה טוה"נ שנשאר לו בזה הוי ממון ולא דמי להא דמתנות זרוע ולחיים וכדומה דלמ"ד טה"נ אינו ממון אף שהי' מתחלה שלו דשא"ה דנתחייב מה"ת בהמתנות משא"כ הכא בנ"ד שנתן ברצונו הטוב ובפרט דבנ"ד י"ל דנהי דמדינא אחר שיבנוהו יהי' רשות להב"ח לגבות חובו מהביהמ"ד מ"מ ידוע דמסתמא ישתדלו הקהל לפרוע לב"ח ולא למכור גוף הביהמ"ד ויטכסו עצה לסלק החוב משא"כ עכשיו כשהמעות בידם והרי אפי' בזה נהנה וזה לא חסר דכופין על מדת סדום מ"מ אם יש איזו סברא שיחסר זה אפי' על צד איזה ספק בעלמא אין כופין עמ"ס וע' חו"מ רסי' קע"ד

ולכאורה הי' נראה דבלא"ה יוכל לעכב גם אחר שיבנו הביהמ"ד ממעות זה כיון דבעינן דוקא שיהי' במעמד אנשי העיר א"כ י"ל דכל מי שיש לו חלק בהבנין יוכל לעכב וכמו דבכרכים חיישינן שמא יש א' בסוף העולם ואינו מרוצה לזה והא דמבואר בהג"א וא"ז הנ"ל דאם נתן להקהל לגמרי שלא יוכל למחות מלהרחיבו או להוסיף על הבנין יוכלו למכרו בלא הסכמתו היינו משום שנתן בפירוש אדעתא שלא יוכל למחות ואף דב"ד כופין לפרוע חוב הרי זה השו"ב לא הי' עוד בעיר כשלוו הקהל ולא חל עלי' החיוב לפרוע חובותיהם. אבל מצאתי בתשו' פנ"י חא"ח סימן ד' שהעלה דרוב הקהל כופין את המיעוט ודוקא בכרכין דאם יש א' בסוף העולם שאינו מרוצה לכך כיון שהוא אינו כפוף לבני העיר לכן יוכל למחות משא"כ בבני אותה העיר המועט כפוף להרוב

אבל כבר כתבתי דכל זמן שהמעות מונח מועיל שפיר תנאו לעכב מלפרוע במעות זה החוב ויש להעיר בזה מהא דכתובות צ"ה ע"ב ותוד"ה מוקמינן וכו' אפוכי מטרתא ל"ל וכו' אלא נראה וכו' מתוך שאם היו מוציא בעל מיד הלוקח הי' אחרוך מוציא מיד בעל ולוקח מיד אחרוך מעיקרא נמי מוקמי' לי' בידא דלוקח וכו' ע"ש אבל י"ל דבנ"ד שהותנה בפירוש וגם יהי' תועלת שעי"ז יטכסו הקהל עצה שלא יגבה מן הביהמ"ד לכן הדין כמש"ל. סי' קע"ב להרב המאה"ג מו"ה יוסף מרדכי הלוי ז"ל אבד"ק אולאשקאוויץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שעשו לו בגדי נשואין של צמר ותפרום בחוטין והחייט בדק החוטין על האש כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ש"ב ונודע לו שהם חוטי קנבוס ואחר שכבר תפר כל הבגדים בא חייט אחר והכיר החוטין שהם מלבוב ואמר שבגליל לבוב זורעים הרבה פשתן ושכיח שם פשתן גמור (ליאן ויש לספק על החוטין אולי הם פשתן גמור וכבר הביא הפת"ש בשם תשו' פ"י שהסימן אינו מובהק ושאין לסמוך ע"א להתיר ועתה הוא הפסד גדול לחזור ולתפור כל הבגדים עכת"ד שאלתו

והנה בד"א כבר האריך בשו"ת מאמר מרדכי סי' א' וסחר כל ראיות הפ"י במ"ש דאי סימנים דרבנן לא סמכינן ע"ז בדאורייתא וחילק בין סימנים לסימנים ואני מוסיף דלפמ"ש הש"ך סק"ה בשם המע"מ שבודקים עוד הקנבוס שמושכין החוט וכו' ובשו"ת מ"מ שם העיד בשם בקיאים סימן זה בביאור היטב כי טבע הקנבוס אשר אף אם יקח מהחוט השאר ויקרענו בכח לא יהי' נקרע החוט מכל וכל כ"א יהיו נמשכין חוטין דקיל מהחצאין וגם אם יקח חוט קנבוס דקה מן הדקה ויקרענו לא יהי' נקרע שישאר חצי שוה לכאן וחצי לכאן כי יהי' יוצא מראשו כמה חוטין יותר דקין משא"כ בחוטי פשתן