מהרש"ם חלק ג קעד

דברבים ליכא חשדא כדאיתא בש"ס דע"ז וביו"ד סי' קמ"א ס"ד ובש"ך שם הביא בשם רי"ו להוכיח מהש"ס רפ"ק דברכות דשנים מיקרי רבים לענין זה ולכאורה קשה לפי"ז על פירש"י דאיך יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב הא רבים לא חשידי וע' תשו' ח"צ סי' מ"ד שהוכיח דאין חילוק בין איסור ע"ז לשאר איסורים וזהו דלא כהתו"ש סי' רמ"ד סק"ז וגם לפמ"ש הא"ר בא"ח סי' רמ"ד דבדרבנן גם רבים חשידי היינו בדליכא לפניהם דרך היתר אבל בדאיכא דרך היתר הרי קיי"ל דלא שביק איניש היתירא ועביד איסורא ומכ"ש ברבים כמ"ש בסה"ח סי' רמ"ד דביש דרך היתר בודאי רבים חשידי והכא ליכא הפסד ממון שהרי הפת של העירוב יוכלו לחזור ולחלוק ביניהם ולכן פי' התוס' דהחשד הוא על בעה"ב שהניחו שם העירוב שנחשד לגנוב מן הפת ובזה שפיר הוא חשדא דיחיד וחיישי' להך חשדא – וליישב דברי רש"י נראה עפימ"ש המהרי"ק שרש קי"ג להוכיח מהש"ס דאפי' היכי דיש טענה למערער לשנות מקום העירוב למק"א אין שומעין לו ולכאורה לפי טעם התוס' דמשום דיחשדו הבעה"ב בגניבה אין לשנות א"כ אם יש טענה להרבים לשנות מה להם לחוש לחשד שיהי' עליו מאחרים ומדוע יפסידו הם זכותם משלהם בעבורו ולכן הוצרך רש"י לפרש דטעמא משום שיבאו כלם לידי חשד ואסור להם להביא א"ע לידי חשד והרחק מן הכיעור דכתיב הסר ממך עקשות פה ואף דרבים לא חשידי בכה"ג שיש לפניהם דרך היתר הרי הכא יחשדו את הבע"ב בגניבה ולכן ימצאו לחשוד שלא עשו בני החצר עירוב כדי שלא יפסידו פתם שבעירוב וזה הבע"ב לא רצה ליתן חלק לערב במק"א ולכן לא עשו עירוב כלל וא"כ טעם של התוס' עם טעמו של רש"י משולבים יחד ובזה נ"ל מה שיל"ד על התוס' שלא הביאו פירש"י כלל ולהשיג עליו כדרכם בכ"מ ולפמ"ש י"ל דגם התוס' באור רק ליישב פירש"י והוסיפו טעמם דבזה מיושבים דברי רש"י – ובעיקר קו' מהרמ"ל לשי' רש"י מאי מפני ד"ש איכא נ"ל ליישב בפשי' עפימ"ש בירושלמי ורי"ף פ"ז דעירובין מפני מה אמרו מערבין בחצרות מפני ד"ש ומעשה באחת שהי"ל דבובה עם חבירתה ושלחה עירובה ביד בנה וגפפתי' ונשקתי' אתא ואמר לאמי' וכו' מתוך כך עשו שלום ביניהם הה"ד וכל נתיבותי' שלום ע"ש א"כ כל הע"ח הוא מפני ד"ש א"כ הכא שיחשדו אותם שלא עשו ע"ח הרי הם מבטלים ד"ש שביניהם והיינו נמי מפני ד"ש דקתני במתני' דמשום שתקנו הע"ח מפני ד"ש מערבין נמי בבית הישן משום חשדא ומעתה נשוב לעיקר דדינא דנ"ד והנה רו"מ הביא מדברי מג"א סי' קנ"ג סק"מ שסותר למ"ש בעצמו סקמ"ט דביש טעם משנים והביא מהפמ"ג בא"א שם דמחלק בין קצת טעם לטעם גמור ומי יתן ואדע מאן מפיס לשער מהו טענה ומהו קצת טענה והמעיי' במהרי"ק ימצא שתפס בלשונו פעם קצת טענה ופעם טענה וגם דברי מג"א סקמ"ט שכתב ואין לשנותו אם לא שיש טענה למערער ואפ"ה אם יש טענה שלא לשנותו אין משנין עכ"ל הוא תמוה דאם יש טענה לשנות אין טענה שלא לשנות אבל הנה בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' קט"ז באמצע התשו' תמה בדין מי שהיו הציבור מתפללים בביתו דאין לשנותו משום חשדא הרי בלא"ה כיון שהחזיק במצוה א"א לבטל חזקתו כמ"ש בסי' קנ"ג סכ"ב וצ"ל דמטעם חזקה אם יש טענה למערער בטלה חזקתו אבל משום חשדא ל"מ שום טענה והגי' גם במג"א סקמ"ט דכצ"ל ובביהכ"נ אפי' יש טענה לשנות אין משנין או דגם בלא הג"ה כונתו כן דאפ"ה אם יש טענה שלא לשנות דהיינו משום חשדא או דלא ליתי לאנצויי וכדומה בכל גווני אין לשנות והביא מדברי פמ"ג וסיים וז"ל ולפענ"ד הדברים מוכרחים כמ"ש דבשאר מצות דליכא טעמא דחשדא משנין כשיש טענה ורק בביהכנ"ס וכדומה דשייך טעמא דחשדא אין משנין אפי' יש טענה עכ"ל וע"ש דבהא דמערבין בבית ישן ליכא משום חזקה דמצוה שאין להבית שום זכות וע"ש מ"ש עוד המשפטי שמואל וח"ס יו"ד סי' שכ"ח בענין זה. אולם בגוף חילוק הפמ"ג בין קצת טמם לטעם גמור מצאתי במג"א סי' שס"ו סק"ז דמפורש כן אבל הביא כן בשם רשד"ם והוא בחא"ח סי' כ' וט"ס במג"א ושם אינו מחלק כן אלא ס"ל דבדאיכא טעם משנין וצ"ע והנה מ"ש רו"מ מדברי הלבוש ופמ"ג בא"א סקמ"א דאם רוצים לבנות ביהכ"נ של קהל אין ביד היחיד לעכב הדבר פשוט שהקדיש רו"מ הבית מאז לצורך רבים וסילק א"ע מלהיות ראש ומנהיג וכל סדר הנהגות שייכים להגבאים הנבררים מהציבור אין עליו דין ביהמ"ד של יחיד וע' תשו' תשב"ץ ח"ד טור א' סי' ז' דמבואר דכל ששם היחיד עליו שלא הקדישו לחלוטין יוכל למנות ש"ץ וכדומה בלא רצון הקהל ע"ש א"כ בנ"ד שעשה להיפוך וגי"ד שאין לו שום קדימה בזה ובפרט כי תואר הבנין והבדל הגדר שבינו ובין חצר דירתו מוכיח ומעיד עליו וה"ז ביהמ"ד של ציבור ואין ענין דברי הלבוש לכאן אך דבאמת גם בכל ביהכ"נ אם רוצים אנשים לפרוש ולעשות להם ביהכ"נ אחר מבואר בתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו שאם נותנים טעם שיוכלו שם לכוין יותר גם הרוב אין בידם למחות בידם כיון דכונתם לש"ש וגם אם הי' איזה תקנה ביניהם שלא לצאת צידד להקל וע"ש מ"ש לחלק בזה אבל בלא תקנה הדבר פשוט כן ע"ש ואף שבנ"ד אין טוענים מפני כונת התפלה אלא מפני שיהי' דירה להשמש ג"ז היא טענה טובה דודאי צריכים הקהל שיהי' השמש תדיר אצל הביהמ"ד בכל עת ובכל שעה לצורך שמירה והסקה ומאור וכדומה אבל מ"מ דוקא באופן שלא יתבטל לגמרי הביהמ"ד הקודם אבל אם עי"ז יתבטל הביהמ"ד הישן לגמרי אין להם רשות לשנות וכ"ה בתשו' מהר"י לבית לוי סי' ל' ושם נמצאו כמה תשובות בענין זה והעלה ג"כ כדעת רשד"ם הנ"ל אבל באופן שלא יתבטל הביהכ"נ הישן לגמרי עי"ז דבכה"ג לכ"ע יש למחוה בידם והאריך בדברי הריב"ש ושאר פוסקים והסכימו עמו כמה גדולים בזה ע"ש באורך – סוף דבר כי באופן לבטל לגמרי הביהמ"ד הקדום אין שום צד להתיר וכן אם עי"ז יתהוו דברי ריב וקטטות ח"ו או שלא יוכלו לכלכל די ההוצאות לשניהם ויוגרם עי"ז ביטול ביהמ"ד הקדום אין להם רשות לשנות ויתאמצו להרחיב בנין ביהמ"ד הקדום ויחדיו יהי' תואמים כל המתפללים שם ויעשו כלם אגודה אחת לעבוד את השם הגדול והנורא.