מהרש"ם חלק ג קעג

איכא הוכחה שנעשה לאח"מ אבל לשי' המקילים בספק ג"י וס"ל דחשש נתפח דרבנן ה"נ יש להקל בזה וכתב שם עוד דכל שאינו מכה וחבלה ממש אלא חיכוך והפשטת עיר אינו קרוי מכה דאל"כ אין לך אדם שלא יהי' בגופו שחין או חיכוך ושריטה ועוד כתב שם שאם נמצא דם על פניו א"א לומר שהי' מחיים דא"כ הי' המים מעבירים אותו בשרייתו כמה ימים אלא בודאי עתה כשמשכוהו נתמעך ויצא דם ונעשה רושם כעין שריטה ע"ש עוד בזה ועכ"פ מבואר דדין ספק מחיים תלוי בפלוגתא דספק תוך ג"י ולהחמירים שם ה"נ בזה ומה שבנ"ד נמצא דם על הפצע אין מזה צד קולא דדוקא התם שלא הי' שום פצע וגם שהה כמה ימים במים ס"ל דע"י שרייתו במים הי' מעבירים הדם וזה ל"ש בנ"ד אך דמ"מ כיון דהרח"ש בתו"ח ח"ג סי' נ"ו העיד בשם רש"ך ורשד"ם דפשטה הלכה להקל בספק תוך ג"י א"כ ה"נ בזה ועל פת"ש ס"ק קכ"ג בשם תשו' גא"ב ורע"א ג"כ בזה ועוד דלפמ"ש בתשו' ב"ח שם דדמי לדין טרפות בספק מחיים או לאח"ש א"כ בנ"ד שיש לפנינו לתלות שנעשה ע"י החיפוש במזלגות ברזל פשי' דיש להקל וכ"ה בתשו' ב"ש סי' מ' ועוד יש לצדד בזה לפימ"ש בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מי דחומרא דמכה אינו אא"כ שהה שיעור שעה חוץ למים גם צידד שם דדוקא בעד א' חיישי' דמרזי מיא אבל בדאיכא ב' עדים לכ"ע שרי וע' תשו' ב"א א"ע סי' י"ט ותשו' ב"ש סי' מ' שכתבו דפצע בלא חסרון בשר אינו בכלל מכה כלל לגרוע ההכרה וכפי הנראה גם בנ"ד הי' הפצע בלא שום חסרון בשר. וגם יפה כ' רו"מ דלפמ"ש הנוב"י סי' כ"ח בהג"ה וסי' מ"ח דלשי' הרי"ף והרא"ש אם הוא תוך ג"י למיתתו ליכא חששא דמיא מרזו מכה ובישיע"ק הורה בצירוף חכמי דורו להקל בזה כמ"ש בפת"ש ס"ק קי"ט ובנ"ד שידוע שזה האיש ר"צ לא עברו עוד ג' ימים מיום צאתו מביתו א"כ גם אם נחוש לשאלת בגדיו לאחר מ"מ עכ"פ היא תוך ג"י לטביעת השואל בגדיו ושפיר מעידים עליו

ומה שהעיר עוד רו"מ לשי' הרא"ש והרז"ה דמי שראה הטביעה אמרי' שמעיד בדדמי ולא סגי בט"ע ובנ"ד אף שלא ראו הטביעה אבל שמעו הטביעה שהרי הכירו כובעו שצף ע"פ המים ולשי' כמ"פ שבב"ש ס"ק פ"ז דין ידע כמו ראה ואף דרבים מקילים וגם בתשו' עט"ח סי' ו' מסיק דשמע אינו כראוי מ"מ קשה להקל עכ"ד. והנה בגוף הדבר גם בתשו' עה"ג סי' ע"א העלה דידע הוי כראה ודחה דברי הצ"צ בזה אבל כבר העיר רו"מ דכיון דאיכא כמה עדים לא חיישי' לבדדמי ואני מצאתי בתשו' מהר"ם זיסקונד סי' כ"ב וסי' כ"ג שנדפס שם תשוב' הגאון מהר"ם כהנא שהעלה להתיר בשני עדים גם בט"ע דצורה לבד והסכים עמו מהרמ"ז שם אלא דוקא בעדים כשרים ולא בפסולים וכ"ה בתשו' עה"ג סי' ס"ז. וגם מ"ש רו"מ מדברי הנוב"י סי' מ"ג שרמז הפת"ש ס"ק קכ"ו דבשני עדים גחזיוהו לאלתר לכ"ע מהני כ"ה גם בתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' ס"ט וע' תשו' ב"ש סי' מ"ב מ"ש בזה. והנה עוד יש לצרף בזה מ"ש בתשו' שי"צ והובא בפת"ש ס"ק קכ"ו דהיכי שהעדים אמרו שהסתכלו בו היטב והכירוהו בבירור גם לשי' הרא"ש לא חיישי' בדדמי גם בראה הטביעה וה"נ בנ"ד הרי אמרו כי השגיחו ודקדקו היטב ואין שום ספק כי זה ר"צ ובאמת שסברא זו כבר חידש מהרי"ט ח"ב סוסי' ל"ג אלא שלא רצה לסמוך ע"ז עד שיסכימו עמו בעלי הוראה. ומצאתי בשו"ת תפ"צ להגאבד"ק גליגא חא"ע בקוני' תק"ע סי' י"ח י"ט שחיזק הדבר בראיות וכי הוא יסוד גדול ע"ש היטב וגם מ"ש רו"מ מדברי רח"ש שבבאה"ט ס"ק צ"ב ופת"ש ס"ק קכ"ו דבלא ידע ידיעה ברורה אלא מפי השמועה לכ"ע ל"ד לראה הוא נכון

ובפרט בנ"ד שיש גם כמה סימנים וגם אם נחשבו רק לסי' אמצעים הרי בצירוף היכר הבגדים יש להקל ואין לחוש לשאלה בכה"ג וכן לגניבה ואבידה בצירוף כל הסניפים הנ"ל. והנה הארכתי בכ"ז במה תשובות אבל בנ"ד א"צ לאריכות כי הדבר ברור להתיר את האשה בילא בת ראובן אשת ר"צ שווארין מכבלי העיגון. סי' קס"ח להרב הגאון מו"ה משה חיים ווייס נ"י מעיר קליינווארדיין בארץ הגר בעהמח"ס ב"מ על הסמ"ג

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אשר מאז רוב בני עירו הם אשכנזים ורק מנין א' המתפללים בנוסח ספרד ומפני היותם אז מתי מעט הי' נעים ונדים לשכור בית תפלה בכל שנה ורו"מ התנדב ובנה להם ביהמ"ד קבוע בתוך חצר בית דירתו בגדר חוצץ בינתיים וגם קנה דרך מיוחד מהקהל גדור מחצר ביהכנ"ס ויבן בנין מפואר בעד סך ד' אלפים ר"כ וגם קנה זכות אינטאבאלאציאן ורשיון לקבוע מנין וביהמ"ד שם וגם סילק א"ע שלא יהי' לו זכות בזה יותר משאר המתפללים בהנהגות הביהמ"ד מוצאיו ומובאיו והכל עפ"י הגבאים המתמנים מהאנשים המתפללים שם וזה ערך ט"ז שנה התנהג כן ועתה נתרבה המנין והמקום צר ובפרט שנתרבו מלמדים ותלמודים הלומדים שם וגם רו"מ מנהיג ישיבה עם בחורים ובפרט העז"נ קטנה היא מאד כפי ערך ריבוי המתפללים ונתעוררו רבים לבנות ביהמ"ד חדש ומפני שראשי הקהל בידם למחות ירצו שיתן להם רו"מ הרשוון שבידו על הביהמ"ד ורו"מ יבקש ליתן להם עוד מקום בחצרו להרחיב הביהמ"ד וליתן להם המקום במתנה גמורה בכדי שלא להוריד המקום המקודש זה כמה שנים לביהמ"ד וגם יסייע להם בהוצאת הבנין והרבים אין רוצים בזה באמרם שהמקום שלהם הוא יותר גדול וגם יהי' שם מקום לבנות בית דירה להשמש אך שנסתפקו אם יש היתר לבטל כל הביהמ"ד הקדום ולבנות החדש במק"א או אפי' לקיים שניהם ואם החיוב על רו"מ למסור להם הרשיון שלו ולבטל זכות ביהמ"ד שלו עכת"ד השאלה. והנה רו"מ האריך בדברי הש"ס גיטין ס' ע"ב בהא דמערבין בבית ישן מפני ד"ש ומפרש לה משום חשדא ופירש"י שיחשדו בני החצר שמטלטלים בלא עירוב ובתוס' כ' בשם הר"ת דהיינו שיחשדו לגנוב פת של העירוב ובמהרש"ל נדחק מדוע ניידי מפירש"י ומ"ש מהר"ם דק"ל דא"כ מאי ד"ש שייך בזה כבר הביא רו"מ מתוס' רי"ד ותוי"ט דלק"מ ולענד"נ דכבר נודע דקיי"ל