מהרש"ם חלק ג קעב

הב"י הנ"ל אבל עיינתי בתשו' פ"י והוא בסי' ח' וראיתי שהביא מדברי הב"י הנ"ל וסתר דבריו וכתב דטעמא של הר"ן באמת משום דספק אישתהי והיכי דאשתהי גם סי"מ לא מהני אבל לפע"ד צדקו דברי הב"י דגם אי נימא כסברת הפ"י היינו באישתהי ודאי ומחזקינן דנתפח בודאי כמ"ש הפ"י בעצמו שם דסברתו אינו אלא אי מחזקינן דבאישתהי נתפח בודאי ויש הוכחה ברורה לפנינו לסתור ההוכחה של הסי"מ שהרי מדלא אישתני גם אחר שנתפח בע"כ שאין זה האיש שאנו דנים עליו שהרי ידענו שנתפח ונשתנה ואיך נדמה לפנינו שזה האיש בלא שינוי ולכן גם סי"מ ל"מ אבל בספק אם אשתהי במה איפוא נסתור ההוכחה של הסי"מ אדרבא נימא דמסתמא לא אשתהי ומצאתי בתשו' מהרי"ט ח"ב א"ע סי' ל"א שכתב כה"ג דאדרבא בספק תולן דלא אשתהי מדחזינן דלא אשתני ולכן בנדון הר"ן בע"כ צ"ל שלא הי' הסימנים מובהקים כמ"ש הב"י ומהרי"ט

ולפמ"ש מהרי"ט סי' ל"ה שם היינו משום שלא העיד אלא עכו"ם מסל"ת ולא דקדק יפה בצמצום תואר הסימנים ע"ש היטב ובזה מיושב מה שהק' הפ"י שם ממ"ש הר"ן שהי' סי"מ ולפמ"ש ניחא דודאי בעדות ישראל שמתכוין להעיד נחשב לסי"מ אבל לגבי עד עכו"ם מסל"ת לא נחשב לסי"מ ועוד שהרי גם בגוף דין ספק אשתהי שפסק הרמ"א להחמיר עפי"ד הריב"ש הנה בתשו' הר"מ סי' ל"ט פסק להקל בספק אשתהי ורמז אליו בבדה"ב שבב"י אלא שכ' דמתשו' הר"ן הנ"ל נראה כהריב"ש דספיקו להחמיר ואמת דמלשון הר"ן שכתב דשכיח שישהה יותר משיעור שעה נראה כן וגם ממה שסיים דאם ב' העכו"ם מכחישים זא"ז לא תנשא מספק נראה כן אבל שם י"ל מפני שהצופה א"ל שכבר עברו ששה ימים והי' הכחשה גדולה ביניהם ובפרט דאם שהה ו' ימים הרי גם ביבשה אין מעידים עליו ועוד י"ל דדוקא התם שפלטוהו המים מאליהן בזה מסתמא שהה יותר משיעור שעה עד שנודע לאנשים וראוהו אבל בנ"ד שהוציאוהו אנשים מן המים מה"ת נימא דשכיח שישהה יותר משעה עד שבאו וראוהו כיון שנעשה הרעש בהיותו עוד בהמים ועוד י"ל דהר"ן לא החמיר אלא בעדות של עכו"ם מסל"ת דמהני רק מדרבנן לכן גם בספק אישתהי יש להחמיר דאי אזלת בתר דאוריתא הרי ל"מ העדות כלל ואי בתר דרבנן הרי באישתהי דנתפח ל"מ מדרבנן אבל בדאיכא עדים דמהני מה"ת שוב גם בספק אישתהי יש להקל ועפי"ז הי' מקום לומר גם בדעת הריב"ש לחלק כן שהרי בסי' שע"ח שע"ט ש"פ כל התשובות יסובו על עדות עכו"ם מסל"ת אלא שמתוך הראיות שהביא הריב"ש שם לדבריו אין נראה לחלק כן. ועכ"פ כיון דהרא"מ מיקל גם בספק שהה ואני מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' ל"ה שהעתיק דברי תשו' הרמ"א שהחזיק בשי' ר"ת דבידוע וניכר בחייו למכיריו אפי' אחר כמה ימים מהני וא"כ ה"נ גם בידוע שהועלה מן המים יום או יומים יש להקל ומכ"ש בספק שתולין שעלה עתה מהמים ומהריט ביאר דבריו שאף שרבים חלקו על ר"ת מ"מ בספק בכה"ג איכא ס"ס לכן גם להסוברים דבאישתהי איכא איסור תורה יש להקל משום ס"ס וע"ש עוד ח"א סי' קל"ט באמצע התשובה בזה וא"כ עכ"פ בנ"ד שיש כמה עדים כשרים מה"ת מעידים עליו אין לנו להוסיף חומרא לחוש שמא שיעור שעה הוא כ"ב מינוטין וכן אין לנו להחזיק ריעותא שמא לא שמעו העדים שלא עבר שיעור שעה אלא מפי גיסתו ותולין ששמעו מאנשים אשר נאמנים בזה לעדות אשה והרי לשי' תה"ד גם בעכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם אחר אפי' לא אמר שהי' מסל"ת תולין שהי' מסל"ת כמ"ש הרמ"א סז"ט ובחמ"ח שם צידד דגם הר"ן מודה בזה. וע"ש בפת"ש ס"ק ע"ט ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א שכבר נהגו להקל בזה כדעת תה"ד ועוד דגם התם אם ישראל מעיד מפי כותי לדעת תוי"ט לכ"ע מקילין כמ"ש בתשו' גא"ב בשמו והובא בפת"ש סקע"ח והגם שבתשו' מבי"ט שהובא בקו"ע סי' רכ"ח מחמיר הנה בתשו' שעא"פ סי' ק"א דחה דברי מבי"ט ודעתו ג"כ להקל וע"ע בקו"ע סי' ר"ס רפ"ב בשם ראנ"ח וסי' שע"ב בשם מהרי"ט ג"כ להקל וגם הרב"יש המחמיר בזה הרי טעמו משום דכל עדות עכו"ם מסל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף בדאיכא קצת ספק במסל"ת וע"ש במהרי"ט במה שהשיג ע"ד מהריב"ל בדעת ריב"ש בזה אבל בנ"ד י"ל דלכ"ע תולין להקל והגם שיש לחלק קצת בין הנושאים וכן מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ט שהשיג ע"ד מהריב"ל שהקיל בעד מפ"ע וספק אשתהי והוא דחה דבריו ושכ"ה גם בתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו מ"מ כן עיקר לענ"ד יען כי גוף החומרא שחושש הח"ס בענין שיעור שעה בנ"ד אינו נראה כלל דדוקא בשיעור יציאת הנפש החמיר מהרי"ט לפי שהוא נגד החוש כמ"ש הח"ס סי' צ"ב וגם מהרי"ט ט בעצמו כתב דראוי להיות כמו שב"א משערין שיעור יציאת הנפש משא"כ בנ"ד ומצאתי בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ו שכתב בעצמו שהסכים כרמב"ם דבעי' שיעור שעה א' מן י"ב שעות שביום ע"ש וע"ש סי' קמ"ג דאם עדים ראוהו והכירוהו בט"ע ולא נתפח לכ"ע הוי רק חששא דרבנן וספק אשתהי לקולא ע"ש באורך וא"כ ה"נ בנ"ד יש להקל גם מספק דשמא לא אשתהי כשיעור שעה וכ"ש באמירתו שבודאי לא שהה יותר מחצי שעה דאין להחזיק ריעותא שמא לא שמעו אלא מפי גיסתו ונראה דגם לשי' מהרי"ט שהבאתי דגם בעד מפ"ע אין להקל בספק אשתהי היינו אם אינו אומר דלא אשתהי אבל בנ"ד הרי אמרו שלא שהה אלא שדבריהם מפי עדים אחרים י"ל דלכ"ע תולין ששמעו מפי עדים כשרים שידעו בבירור שלא שהה ובדבר מה שהעיר רו"מ מכח חשש הפלע שהי' בפניו ומלוכלך בדם ובדאיכא מכה קייל"ן דמיא מרזי מכה ואף דבאם נעשה הפצע ע"י חיפוש במזלגות ברזל אחר מותו אין חשש כמ"ש החמ"ח סק"נ וב"ש סקפ"א אך דיש לחוש שמא נעשה הפצע מחיים ע"י סבך הענפים ושרשי העצים שנפל שם והביא רו"מ מהפת"ש ס"ק קט"ז בשם פרח שושן להקל בספק אם מחיים אם לאחר מיתה והנה אני מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ב בתשו' הגאון מהר"א הלוי (שנמצא שם כמה מתשובותיו) אחרי שהאריך שם להוכיח דמכה שנעשה אחר מיתה חקר בדין ספק מחיים או לאח"מ ורצה להוכיח מהמרדכי סוף יבמות להחמיר וחזר ודחה הראי' ומ"מ סיים דלשי' המחמירים בספק ג"י ה"נ יש להחמיר בספק מחיים או לאח"מ כיון דס"ל דספק נתפח הוא דאורייתא ודוקא אם נראה שיש רקבון בהמכה אז