מהרש"ם חלק ג קסט

בה פת ואית בה חלב מיהו איכא למימר דהפת נאפה בחמה והחלב כיון שמעמיד מותר עכ"ל וזה סותר למ"ש המרדכי פ"ב דע"ז בשם ר"ת דחלב שחלבו עכו"ם לאכילה ולכותח אסורה וצ"ל דהתם בידוע שחלבו לאכילה ולכותח דהיינו שלפעמים אוכלו ולפעמים נמלך לכותח אבל בסתמא אין לחוש לכך. וגם מדברי המרדכי בע"ז שם שכ' בשם ר"ת דאם ידוע שיש בחמאה נסיובי דחלבא אסור אבל מספק מותר דהוי סד"ר גם הורה ר"ת דאם חלבו לצורך אכילת חלב וכו' לא מקילינן כשנמלך לחמאה ואנן לא חיישי' להכי דלמא נעשה כך שהרי אין אנו חוששין וכו' עכ"ל ומבואר דסתמא אין לחוש לנמלך. והנה הגם שאין להתיר אלא בהפ"מ ובדיעבד מ"מ כבר כתב המג"א סי' רס"א סק"ו בשם רש"ל דכל צורך גדול דינו כהפ"מ א"כ אם הוא צו"ג יש מקום להקל

אך לפמ"ש רו"מ שיש שינוי בהנסיובי שמוציאין חמאה יותר מכפי ההרגל וגם נעשית מהרה א"כ אף דקיי"ל דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וגם בדאיכא לברורי אין צריך לברר כמ"ש הש"ך סימן פ"ג סקי"א (וע' בש"ס דע"ז י"ב בהא דלא הלכת לצור מימיך ובר"ן שעל הריף שם וע"ע באו"ה כלל י"ד דין ח') מ"מ הכא דאיכא ריעותא לפנינו ע"י שרואים שינוי י"ל דהואיל ואשתני אשתני כדאי' כה"ג בבכורות מ"ב ע"ב דגם לרבנן דלא חיישי למיעוטא הואיל ואשתני אשתני וחיישי' גם למיעוטא ע"ש לכן קשה להתיר ואם אולי יש להקל אם יקחו הנסיובי לנסות אצל קעמיקער אם א"ב שום תערובות אחר ואומן כזה לא מרע אומנותי. סי' קס"ה עי' מפתחות להרב הה"ג מו"ה נתן נטע דאנער נ"י אבד"ק קאלביעל מחוז ווארשע

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין שהנהיגו בגליל שלכם לעשות מכונות (מאשינע) שמחממין בהם מאכלים ומשקה טהעע ע"י נפט עם פתילה רחבה מתחת והיא גבוהה קצת ועל החלל מלמעלה מעמידין כלי המחזיק כפי החלל הזה ומחממין מעש"ק מים ע"י המכונה הזאת ושופכין הרבה נפט לתוכו ועי"ז הוא בוער כל השבת במצב אחד והמים רותחין כל יום הש"ק ושואבים כל השבת מהכלי מים לצורך טהעע וכמה רבנים התירו ומקודם אבאר אם במים יש בו משום בישול מה"ת יען שראיתי לרב אחד מחכמי זמינו בספרו שנסתבך בזה והביא מהרמב"ם פ"ט מה"ש ה"ג דהמבשל דבר שא"צ בישול פטור ונסתפק אם גם במים דינא הכי ונעלם ממנו דדברי הרמב"ם שם ה"א דמפורש דבמים חייב משום מבשל ובע"כ צ"ל דס"ל דמים צריכין בישול אם רוצה בחמין וכ"ה במג"א סי' רנ"ד סקכ"ו ועי' ביצה לד' ובתפ"י כלכלת השבת אות י"א שלא ידע מזה ומצאתי בא"ז הל' שבת סי' ס"ב שהביא בשם ריב"א דיין אין בו משום בישול כשמחממו לשתי' אבל פירות הנאכלין חיים י"ב משום בישול כיון שמשתנים לטעם אחר ולא דמי לבישולי עכו"ם דרבנן ותדע דהא מים א"ב משום בש"ע וחייב בשבת משום מבשל והביא ראיות לזה ואח"ז כתב שמ"כ שהריב"א חזר בו מדין יין הנ"ל וגם בטור סוס"י רנ"ז בשם רשב"ם ובב' שם מבואר דבמים חייב משום מבשל וכ"ה בחי' הר"ן לשבת ל"ז ע"ב והראני נכדי הרב מו"ה משה ני' בפר"ח יו"ד סי' סקח"י שהביא ג"כ מביצה ל"ד ורמב"ם הנ"ל וע' רדב"ז ח"א סי' רי"ג באמצע התשובה אך דגם בכל דבר ששייך בו בישול אם מתחיל מע"ש אע"ג שהולך ונגמר בשבת מותר אבל מבואר ברסי' רנ"ב דאם אינו טוח בטיט יש לחוש שמא יחתה וא"כ בנ"ד אם איני טוח וחתום יש לחוש שמא יתקן הנפט או הפתילה וכ"ה בתשובת פמ"א ח"א סי' פ"ד והובא גם בשע"ת רנ"ד סק"ה דגם במעמיד כלי עם טהעע על כלי ברזל ומתחתיו משקה שפירטוס דדמי ממש לכירה וכופח שאינם גרופי' וקטומים ואיסור גמור הוא דשמא יערב המשקה כדי שילהיב יותר ע"ש וה"נ בנ"ד יש לחוש שמא יתקן הפתילה וכדומה וע"ש בפמ"א דבישול טהעע דמי להא דשבת י"ח ע"ב דלא ימלא קדרה עססיות ולא ימלא חביות מים וכו' ואפי' בישל בשוגג אפי' לצורך מחר אסורים עד מו"ש בכדי שיעשו ומכ"ש בנ"ד שמבשלין רק מים לבד דמפורש בברייתא דלא ימלא חבית מים וכו' וכ"ה בש"ע סוסי' רנ"ד ופשיטא דאסור ובחידושי לשבת שם העליתי בהא דבשבת שם דמייתי להך ברייתא דלא תמלא וכו' לימא ב"ש הוא דאסרי שביתת כלים ומשני דגם לב"ה אסור משום שמא יחתה והרשב"א תמה דלפי הס"ד הא גם לב"ש תיקשי דהא הש"ס גופי' משני לעיל דנר וקדירה אפקורי מפקיר להו וה"נ אמאי אסור ונראה דהנה הפ"י תמה איך הוה סד"א דלא גזרי' שמא יחתה הרי משנה מפורשת לקמן ר"פ כירה דבאינה גו"ק אסור להשהות שמא יחתה וצ"ל דודאי לכתחלה אסור שמא יחתה אלא דמ"מ הוי סד"א דאין לאסור בדיעבד מטעם זה כמ"ש מהרמ"ל כיון דהוא רק משום גזירה והרי לא חיתה (ויש להביא סמוכין מהא דגיטין פ"ד ע"א דמשום גזירה לא מפקינן מבעלה ובנימוק"י פ"ד דיבמות בסוג' דעירוקי' מסתייע בשם קצת רבותיו כעין זה אך דיש לחלק בין הוצאת אשה מבעלה לשאר דיעבד) והכא תני בברייתא דאם עשה כן אסורים למו"ש בכדי שיעשה לכן הוי סד"א דלב"ה לא גזרי' שמא יחתה ולכן משני דגם בדיעבד אסור בכה"ג וכ"ה בתשו' רע"א מ"ת סי' קל"ה והנה הרשב"א כתב דהא דאפקורי מפקיר אף דבעי' הפקר בפני ג' הכא לב ב"ד מתנה שיהי' הפקר ע"ש ובש"ס דשבועות י"א ע"ב דגבי פר ושעיר שאבדו וכו' כיון דאבודין לא שכיחי ל"ש לב ב"ד מתנה וע"ש ברש"י ובש"ס דגיטין ס"ז ע"א כיון דלא תעשה כן בישראל הוי מילתא דלא שכיחי וכ"ה בתוס' חולין כ"ט סוע"ב דכל דבר האסור לכתחלה הוי בכלל מילתא דלא שכיחי וא"כ מיושב קו' הרשב"א דאליבא דב"ש דס"ל שביתת כלים דאורייתא ניחא הא דלא תמלא וכו' דאסור גם בדיעבד דהכא ל"ש לומר דאפקורי מפקירי שהרי באמת אין ההפקר מועיל אלא משום לב ב"ד מתנה והכא דבלא"ה אסור לכתחלה משום שמא יחתה אלא דבדיעבד הוי ס"ל למקשן דשרי א"כ עכ"פ הו"ל מילתא דל"ש ושוב לא אמרינן דלב ב"ד מתנה וליכא הפקר כלל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד – עוד י"ל לפימ"ש התוס' דהא דמהני הכא ההפקר שלא בפני ג' דמסתא מפקיר בלב שלם ובתוס' ב"מ ל' ע"ב ביארו דהיינו משום