מהרש"ם חלק ג קסח

ובפשי'

י"ל דמתני' דינא קמ"ל דטומאה בלועה אינה מטמאה עד שהקיאה ונ"מ היכי דצריכה הזאה וטבילה ולכן לא נטהרה בגוף

ודרך פלפול יש לי לדון בזה עפמ"ש הכ"מ פט"ז מטו"מ ה"ח בהא דפסק הראב"ד דאם היתה טומאה תחת הקדרה רצוצה בינה ובין הארץ דאינה בוקעת עד התהום וביאר הכ"מ הטעם משום דכיון דהקדירה מתטמאה ואין כלי טמא חוצץ הו"ל כטומאה מגולה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד כששתה מים טמאים דהגוף מתטמא ע"י המים והוא מי"ח דבר לכן הו"ל כאלו המים מגולין ואין הגוף חוצץ ומתטהרין בהשקה אבל בבלע טבעת טמאה דטומאה בלועה אינה מטמאה את הגוף א"כ שוב הגוף חוצץ דהוי כמכוסה ואינה מתטהרת בטבילה אך בזה יש לפקפק דאיך יתכן שע"י טומאת י"ח דבר דרבנן יהי' נצמח קולא שיהי' המים מתטהרין בהשקה עי"ז אבל י"ל עפמ"ש רש"י יומא ע"ו ב' ד"ה דומיא דשמן דרחיצה וסיכה כשתיי' משום שהמים נבלעין דרך החוץ לתוך הגוף, ובמק"א ביארתי דהוא על ידי נקבי הזיעה שקורין פארעס הנמצאים בכל גופי הבע"ח והבאתי דברי הדמש"א חולין שפי' בזה נוסח אשר יצר וכו' וברא בו נקבים חלולים חלולים וכו' דהנקבים הם נקבי הזיעה הנ"ל וא"כ י"ל דעי"ז מתטהרין המים בהשקה אך דבעינן שיהי' נקבים כשפ"ה ואולם בס' שי"ט העלה דנקב כשפ"ה הוא רק מדרבנן וא"כ י"ל דלגבי דרבנן שוב מהני תקנת י"ח דבר להקל וכמ"ש כה"ג הרשב"ץ הובא בב"י ורמ"א אה"ע סוסי' מ"ב וא"ש ודו"ק

אחר איזה שנים נשאלתי כעין שאלה א' הנ"ל מהרב מהר"ם מו"צ דק' ראדוויל בקדרה חדשה שבשלו בה חצי לוג חלב ועירו החלב ונחסר רק חצי כף מהחלב ובשלו בה בשר אם סגי בששים נגד חצי כף חלב והשבתי ג"כ לאסור וברשב"א וב"י סי' צ"ח שם מבואר דבכלי נבלע רק טעם ולא ממש וע' חוו"ד סוסי' צ"ג בדין כלי ישן השבע מלבלוע. סי' קס"ד להרה"ח ובקי וכו' מו"ה אליעזר דיכטער נ"י שו"ב בעיר פאריז

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בענין נסיובי דחלבא (סמעטינא) שעכו"ם מביאים לעירכם למכור ורבים אוכלים הנסיובי בעין ורבים עושים ממנה חמאה והנה לענין הנסיובי עצמה הביא רו"מ מדברי הטו"ז ונה"ך סי' קי"ב סי"ד בדין כותח של עכו"ם וגם בנ"ד תלוי בפלוגתא זו עכ"ד. והנה לפענ"ד גם לשי' נה"ך אין להתיר דדוקא בכותח שהוא עב אלא שיש בו תערובות מחלב וכיון דחלב טמא אינו עומד איכא הוכחה שאין בו תערובות אבל בנסיובי עצמה אף שהיא עבה קצת מ"מ מאן יימר שאינה בכלל חלב עכו"ם. ומצאתי בתשובת רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים רצ"א וז"ל נשאלתי על היגורת של עכו"ם וכו' כל ימי יגורתי להורות בה היתר שהרי החמאה שהתיר הרמב"ם ע"י בישול חלקו עליו האחרונים וכו' ועוד שהרי הגבינה נאסרה במנין ואע"פ שהיא יבשה ואין בה צחצוחי חלב ואפי' העמידוה בשרף אילנות אסורה כ"ש היגורת שעדיין רך קצת וכו' שהם לא אמרו חלב טמאה אינו עומד אלא לענין נקפה ונעשה קשה כעין גבינה אבל אפשר שהוא נקפה קצת ומתעבה הלכך מאן לימא שלא נתערב בה חלב טמא ונסתבך עם שאר החלב ונתחבר עמה ולא תצא אלא ע"י רחיצה כללא דמילתא אין דעתי להתיר ד"ז ולא כיוצא בה עכ"ל. הרי מבואר דגם בדבר שהוא עב קצת כיון שאינו עב כגבינה גם מחלב טמא יוכל להקפיא קצת וא"כ הסמעטינא בכלל האיסור של חלב עכו"ם ואינו דומה לכותח ואף דלפי"ז גם חמאה ראוי לאסור מדינא שהרי גם היא רכה והרדב"ז העיד שם שראה חמאה שנעשית מחלב גמלים ואנו לא קיי"ל כן וע' במרדכי פ"ב דע"ז סי' תתכ"ו בשם תשו' הגאונים דכשם שאין חלב טמא ראוי לגבינות כן אין ראוי לחמאה י"ל דהא דלדידן לא חיישינן לזה שהרי בימי הקור החמאה קרושה הרבה ודומה קצת לגבינה ואף דלפעמים על צד המיעוט מזדמן שהחמאה נעשית מחלב טמא י"ל דדמי להא דחולין נ"א ע"א ההיא אומרתא דהוה בי' ר"ח דהוו שדרן כרעי' בתרייתא אר"י ההיא שגרונא נקטי' מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה איפסיק בדקוה אשכחוה כרבינא ואפ"ה הלכתא כר"י שגרונא שכיח חוה"ש לא שכיח ע"ש הרי אף שבדקו ומצאו שנפסק חוה"ש אפ"ה לא חיישי' מסתמא לדבר שאינו מצוי ודוקא בחלב שכבר גזרו בזמנם שהי' מצוי חלב טמא וכבר נגזר במנין לכן גם בזה"ז אסור אבל החמאה גם בימיהם לא הי' מצוי ולא נגזר במנין לכן אינו בכלל הגזירה אבל בסמעטינא שהיא רכה כעין חלב י"ל שהיתה בכלל גזירת חלב דגם מחלב טמא אפשר להקפיא ובפרט בתערובות חלב טמא עם חלב טהור לכן לאכול הסמעטינא בעין קשה להתיר ומצאתי בתשו' מהרי"ט צהלון סי' פ"א דחלב נקפא מותר לקנות מעכו"ם ולהעמיד בו דחלב טמא אינו נקפא ואינו מקפיא ע"ש. אבל היינו בנקפא לגמרי משא"כ בנ"ד אולם אם עושים ממנה חמאה והעכו"ם המוכר ומביאה תמיד יודע שיעשו ממנה חמאה כבר ראו עיניו דברי הרמ"א סי' קט"ו ס"א וש"ך סק"כ ובאמת שגם לדעת הש"ך דוקא בידוע בודאי שמתחלה הי' דעת העכו"ם להקפיא החלב ולעשות גבינות ע"ש סקי"ח וס"ק כ"ה. אבל בשו"ת חוט השני סי' ל"ג וסי' ל"ד האריך בזה והעלה דגם בסתמא כשהעכו"ם מוכר לישראל אדעתא להקפיא אין לחוש לנמלך אלא מסתמא מתחלה חלב אדעתא דהכי ואין לחוש לתערובות חלב טמא. ואין לאסור אלא כשחלב העכו"ם החלב בסתם ובא הישראל ופיתהו לגבן והשיג ע"ד הת"ח בענין זה ע"ש באורך אלא שלא התיר בכה"ג אלא במקום הפ"מ ודוקא אם ידוע בודאי שמתחלה הי' דעת העכו"ם להקפיא כשר גם בלא הפ"מ ובמנ"י כלל פ"א פ"ב פ"ג אות ה' העלה דבכל גווני אם לא הי' הישראל אצל החליבה אין להתיר אלא בהפ"מ. וע"ש אות ד' שפסק ג"כ להתיר בדיעבד במקום הפ"מ כדעת חוה"ש. ולפענד"נ להביא ראי' מדברי המרדכי פ"א דחולין סי' תק"צ בהא דלא אסרו משום תערובות דמאי מכאן מביאים ראי' דהנזהרים מפת עכו"ם מותרים בתערובות וכו' ועוד מדאמרינן בכותח של גוים דמותר אע"ג דאית