מהרש"ם חלק ג קסז

זה כ"ה שנה התפללו בבית גביר א' ושמו הר' לעוויליק בכל שוי"ט במנין בנוסח ספרד וזה ערך שנה א' רוח חדשה נוססה בקרבו ויצא לשנות מנוסח ספרד לאשכנז באמרו כי יצחקו עליו צעירים ומצד ההכרח נתרציתם לבל יעשו חלוקה וזה ג' ירחים אשר חדשות יחפוץ שיתפללו בלחש וקול דממה דקה ואיננו מניח לענות אמן קול רם ובפרט הילדים קטנים ועתה הרשה לכם הגביר הנ"ל לעשות מנין בפ"ע וגם אם לא יתבטל המנין ואולם לאשר עמכם רק תשעה אנשים היוצאים משם ורק ע"י צירוף קטן יהי' עשרה וע"ז שאל אם רשאים לפרוש ולקבוע מנין לכתחלה ע"י צירוף קטן – והנה לא נעלם מהם מקור הדין באו"ח סי' נ"ה ס"ד מחלוקת הפוסקים בזה ולדעת הרמ"א אם נהגו לצרף עם חומש בידו בשעה"ד אין לערער אבל בא"ר החזיק בדעת הלבוש דגם ע"י ס"ת בידו אין לנהוג כן ושכן הורה זקינו הגאון ז"ל דאין להקל גם בשעה"ד וכדעת לבוש ורש"ל וב"ח וכ"ה בתשו' נחלת יעקב סי' ט' ע"ש ועכ"פ גם לדעת המקילין כיון שאין בידינו חומשים בגלילה אין להקל רק אם אוחז ס"ת בידו ובזה י"ל הסתירה מסי' קצ"ט ס"י שכתב הרמ"א בעצמו דאין לצרף קטן כלל ושכן נוהגין ותמהו שזה סותר לדבריו שבסי' נ"ה הנ"ל ולפמ"ש י"ל דדוקא לתפלה מהני בצירוף כשאוחז ס"ת בידו ומטלטלין הס"ת לצורך תפלה בביהכ"נ עצמו אבל לצורך ברהמ"ז שמברך כ"א בביתו ודאי דאין לטלטל ס"ת ולהביאו למקום סעודה ולכן אין לצרפו, ובגוף הדין הנה מצאתי בשו"ת מן השמים למהר"י ממיריש ומקורביל (שהובאו בתשו' רדב"ז ושה"ג) סי' נ"ב וז"ל ועוד שאלתי אם מותר לעשות ב' סניפין מאותן שהגיעו לחינוך כגון אותם בני י' או י"א שנים אחרי שהם בני חינוך דרבנן או אם אסור לעשות כן אפי' כי אין שם מנין והשיבו הקטנים עם הגדולים יוסף ד' עליכם עכ"ל הרי שהסכימו לצרף אפי' ב' סניפין וזהו דלא כמ"ש מג"א סק"ה דגם בשעה"ד אין לצרף רק א' ולא ב' וכבר האריך הגאון בעל ברכ"י בספרו שיו"ב לאו"ח סי' תקפ"ט להחזיק בשו"ת מן השמים הנ"ל בכל דין שנחלקו בו הפוסקים ונשאר בלא הכרעה ואין זה בכלל אין משגיחין בבת קול ע"ש באורך ליישב שלא יהי' נגד ד' רמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש ובחיבורו פ"ט מיתיה"ת ה"ב וכ"מ שם והוכיח שדעת גליון תוס' ורשב"א וראב"ד אינו כהרמב"ם וגם י"ל דבדבר הנשאר בלא הכרעה ובפרט בפלוגתת פוסקים שאחר הש"ס הכרעה מן השמים יוכיח וראוי לפסוק כן ע"ש היטב וע"ע בברכ"י סי' ל"ב ס"ק ד' ולכן לפע"ד אחרי שהחלוקה בנ"ד כפי שכתב רו"מ הוא נחוצה חדא דאין לשנות מנוסח ספרד לנוסח אשכנז דכבר כ' בתשו' מהרשד"ם חאו"ח סי' ל"ה דהעיקר כנוסח ספרד וגם מי שמנהג אבותיו בענין אחר יוכל לשנות המנהג ולהתפלל בנוסח ספרד כי הוא המשובח וע' בשו"ת שעא"ת סי' י' וסי' י"ג מ"ש ע"ד הרשד"ם בזה וע' בשו"ת ד"ח חא"ח סי' ח' במ"ש ע"ד הח"ס בזה ומסברת עצמו כיון לדעת רשד"ם הנ"ל ולא הביאו ואף דבדיעבד אין הנוסח מעכב וכמ"ש בד"ח ראי' מירושלמי פ"ד דר"ה בכ"ז אם נראה כי הוא מצד אשר נטה לכת המתחדשים ודאי דאין לשנות ועוד דכיון שכופה להתפלל בלחש ומוחה מלענות אמן בכל כחו וגורם חינוך הקטנים ע"ד מינות בודאי מהראוי להתרחק ולהפרד משם והוי שעה"ד ממש ויוכלו לצרף קטן וס"ת בידו בשעה שיאמרו דברי קדושה וכדומה וכמו שהעיד מהרי ממרויש שהסכימו כן מן השמים ובכ"ז יזהרו שלא להרבות בקדישים אחר מזמורים ועלינו וכדומה זולת במקום החיוב גמור כמ"ש בש"ע. סי' קס"ג למהו' הרה"ג מו"ה נחום בורשטין נ"י אבד"ק נאדבורנא

ע"ד שאלתו חלה א' נפלה לקדרת חלב מן ב' רבע והוציאו החלה משם וראו שלא נחסר מהחלב רק כף א' שנבלע בהחלה ואח"כ נפלה החלה לתוך קדרת רוטב בשר אי סגי שיהי' ס' ברוטב נגד כף של חלב או דבעינן נגד כל החלה דאף שלא נחסר מגוף החלב רק כף א' מ"מ אולי נפלט טעם משאר החלב לתוך החלה ונתווכח בזה עם רב א'

והנר' לענ"ד אם הי' החלב רותח הדבר פשוט דצריך ס' נגד כל החלה דלא ידעינן כמה בלע ותדע שהרי מבואר ברשב"א וב"י סי' צ"ח דטע"כ דבב"ח היינו בבשר שפולט לחלב אבל בחלב לבשר משכחת לה שיהי' בעין כשנבלע החלב בעין לתוך הבשר ומבואר דמשכח"ל גם מחלב לבשר שיהי' רק פליטת טעם ולא בעין ותדע דאל"כ אם נפל כזית בשר לתוך חלב רותח אם לא יחסר מהחלב כלום אטו לא יאסר ובע"כ דגם מדבר לח יוכל להיות שנפלט רק טעם ולא בעין וע' במש"ז סי' צ"ב ס"ק ט"ז בד"ה ויש לחקור וכו' דמבואר להדיא כן ואף דבגוף ספיקו פסק בעצמו במש"ז סי' צ"ט סק"ג להקל היינו משום דנבלע בכל התערובות בשוה אבל עכ"פ פשיטא לי' דאפשר שתפלוט החלב טעם ולא יתבלע החלב בעין ויש לדון בזה מפלוגתת הב"ח וט"ז וש"ך סי' צ"ח ס"ד בהגה גבי חלב שנפל לתבשיל ולשי' הב"ח דא"צ ס' נגד החלב מוכח דאין חשש שיצא הטעם בלא בעין מדבר לח אבל הרי הט"ז וש"ך וכל האחרונים חולקים עליו ובמק"א הבאתי מדברי הרשב"א חולין קי"ב בד"ה אר"נ וכו' דלח מלח אינו בולע רק בלבולי מיבלבל וע"ע בר"ן וב"י סי' ע"ו בזה אבל גם שם נראה מדברי שאר הראשונים שלא תירצו כהרשב"א דחולקים על סברא זו גם י"ל דהב"ח לא קאמר רק בחלב רובא שדרכו להתקרש כולו משא"כ בשאר דבר לח גם הוא מודה ובפרט בלח לתוך יבש גם הרשב"א מודה דיוכל לפלוט טעמו ולא ממשו, ומה שתמה על המשנה פ"י דמקוואות מ"ח אכל אוכלים טמאים ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים וכו' שתה מים טמאים טבל והקיאם טהורים מפני שנטהרו בהשקה בגוף בלע טבעת טהורה ונכנס באהל המת הזה ושנה וטבל והקיאה הרי הוא כמות שהיתה בלע טבעת טמאה וכו' הקיאה טמאה וטמאתו ואמאי לא נטהר הטבעת בגוף ע"י טבילת האדם במקוה כמו שנטהרו המים בהשקה ורצה לתרץ עפ"י הש"ס יבמות ע"ח גבי עובר דהיינו רבותיו ולכן אינו חוצץ הנה הראוני בעצ"ל סוסי' ר"א שהעיר בקושיא זו ותירוצה וחזר ודחה והניח בצ"ע.