מהרש"ם חלק ג קסד

דיש להתיר במליחה בקליפה והנה באמת יש גם שומן שמנקרים תחת הקרום ולדעת הרא"מ ור"ת אסור מדינא וא"כ שפיר הוצרך הזל"א לצרף טעמא דס"ס דבאמת גם בשמן יש דיעות דסגי בקליפה וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' צ"ג שהוכיח דרוב פוסקים ס"ל כן והמעיין בזל"א ימצא שכ' להדיא דיש דיעות דחלב זה הוא שומן ומיירי שהי' גם החלב תחת הקרום ואולם אני כתבתי בחי' ליו"ד זה כמה שנים דמדנקט הרמ"א ויש מחמירין עוד לנקר גם השומן שתחת הקרום וכו' מוכח דס"ל להרמ"א דהעיקר כדעת המקילין וכמ"ש בשו"ת שער אפרים סי' ק"ד כעין זה בהא דאה"ע סי' י"ז סי"ד ע"ש וגם בשו"ת הלק"ט סי' רצ"ה מבואר דקבלה בידו מרבותי' דבכל מקום דנקט בלשון יש מחמירים ש"מ דס"ל דהעיקר כדעת המקילין ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד העיקר כהמקילי וא"כ נשאר הספק רח מכח הקרום והוא כחוש וכמ"ש בשו"ת נחלת שבעה סי' כ"א באמצע התשובה דמ"ש בפה"ד בדין יתה"כ שנמלח ונתבשל בלי ניקור דאוסר עד ס' וחנ"נ (ובת"ח כלל ל"ח דין ה' הביא בשם מרדכי ואו"ה דיתרת הכבד שנמלח עם קרומו צריך ס' והוא חולק וחזר ופקפק בדבר וסיים דבאיסור דרבנן יש להקל וע"ש במנ"י אות ד' שהביא מהא דסי' ס"ד ס"כ דבהפסד קצת יש להקל בקליפה) הי' בנתבשל אבל בנמלח לבד יש להקל בקליפה ורמז למ"ש בת"ח כלל ל"ז דין ג' בשם תה"ד בפסקיו וגם לדברי הת"ח סוף כלל ל"ח וגם ל"א חנ"נ במליחה בהפ"מ ע"ש באורך ואני מצאתי ברוקח סי' תי"א וז"ל מעשה ביתה"כ שלא נקרו כל צרכו ונמלח עם שאר בשר נראה שהם אסורים כי קרום העליון יוצא מן הכסלים שהחלב נתון עליו והתחתון אין בו איסור ומאחר שהקרום לא הוסר ונמלח אסור עכ"ל וצ"ל דגם הוא ס"ל כהמרדכי ואו"ה שהביא בת"ח הנ"ל אבל אנן קיי"ל כהרא"ש והרמב"ן ור"ן שפירשו בהנהו אטמתא דנמלחו דסגי בקליפה ועכ"פ בקרומים דרבנן יש להקל כמ"ש המנ"י שם אות י"ב ובאמת שהדבר מפודש גם בטו"ז סי' ק"ה ס"ק י"ח דגם בקרום יתה"כ סגי במליחה בקליפה במקום הפסד קצת. והנה מ"ש רו"מ מהא דקרום הטחול אוסר עד ס' הנה דעת הכרתי סי' ס"ד ס"ק י"ג דהא דקרום הטחול הגם חייבים עלי' היינו כשיש בו חלב דבוק בכזית ואף דבחכ"א כלל כ"ח דין ה' כתב דמשמעות הש"ס והפוסקים ל"נ כן אינו מוכרח וגם בס' תוי"ר כתב בפשיטות כדעת כרתי. ועכ"פ לדינא פשוט דסגי בקליפה במקום הפסד קצת דהיינו כשנמלח עם שאר בשר. סי' ק"ס להרב המאה"ג מו"ה משה יונה צווייג ז"ל אבד"ק פאטיק

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון ששכרו ריחים ויען כי ראובן בקי ויודע בטוב מ"מ יותר ויהיו נו"נ יותר בהעסך השוו א"ע שיהי' לראובן ששים וחמשה פ' בהעסק ולשמעון רק ל"ה פ' ומעות יניחו שוה בשוה כ"א מחצה ולאשר בעת שכירותם לא הי' צריכים מעות הרבה להעסק רק בערך 1660 ר"כ לצורך תיקון הרחיים אולם לקניית תבואה נקל בעיניהם לקנות בהקפה ואח"כ נשתנה העסק ונעשה שכירות חדש כי תיקון הריחים יהיו על המשכיר ואולם ע"י שינוי העסק של שכירות יצטרכו להניח סך גדול מאוד להעסק ויד שניהם אין משגת להניח סך גדול כזה כפי המגיע מכל אחד וגם לא יוכל למצוא מקום ללות סך עצום כזה ולזאת הוכרח ראובן לקבל את לוי לשותף ולתת לו מהעסק חמשים פ' ועבור המעות שיתן עבור חמשים פ' של ראובן ושמעון יתנו לו עסקא 9 פ' לכל מאה ועתה טוען ראובן כי חמשים פ' שנותן ללוי עבור המעות שהניח וכפי תנאם הי' מוטל על שמעון נותן מעות בשוה עם ראובן א"כ נתן ללוי מחצה מחלקו ומחצה מחלק שמעון וכיון שהי' לשמעון, רק ל"ה פ' נשאר לו רק עשרה פ', וגם התשעה פ' ישלם ש' עד המחצה בעד חלק 15 פראצענט.. ושמעון טוען כי המדובר לא הי' רק בשכירות הראשון שלא היו צריכים להניח הרבה מעות ועתה שנשתנה העסק יהי' לו חלק בשוה עם ראובן עכת"ד טענותיהם והנה רו"מ לא ביאר אם הם עומדים עתה בתחילת השכירות והסכסוך איך יתנהגו להלאה בהעסק או שכבר עבר זמן ונתעסקו בסתם ועתה הם דנים על העבר איך יהיו החשבון אך ממ"ש רו"מ לבטל טענת שמעון משום דע"ד תנאי הראשון נשתתפו וכיון דאפי' אם שניהם שינו העסק דינא הכי מכ"ש היכי דהאחד עשה לטובת השותפות במה שבידו לעשות כן וודאי לא יגרע כחו מבראשונה נראה מזה שכבר עבר זמן בסתם והם דנים על העבר דאם לא כן מה ענין זה להא דמסתמא על תנאי הראשון נשתתפו דהתם טעמא משום דכיון ששתקו ועשו בסתם אם איתא שהי' בדעתם לשנות איזה דבר הו"ל לאתנויי בפירוש וכיון ששתקו מסתמא ע"ד הראשונה עשו משא"כ כשעשה ראובן לבדו ומזה נראה דבנ"ד כבר עבר זמן שעסקו בהעסק בסתם והם דנים על העבר ובזה ודאי כיון ששתק שמעון ועסקו בסתם ע"ד הראשונה עשו אך לכאורה גם בתחלת העסק אין ביד שמעון לשנות העסק מכפי שהי' המדובר בתחילת השותפות אך די"ל דכיון דהמדובר שיתן ש' יותר מעות ויקח חלק קטן ממשל ראובן הי' עבור שראובן בקי במו"מ יותר וכמ"ש כה"ג הרא"ש שהובא בב"י סי' קע"ו ובסמ"ע סק' ט"ו וכה"ג איתא במד"ר איכה אנת בפרוטה ואנא ברגלאי וא"כ כשהי' עומד הדבר להניח ערך 1660 בהעסק ועולה לחלק 35 פרא- צענט פ' של שמעון להניח 560 והוא נתחייב להניח עבור חלק ראובן עוד 240 להשלים מחצה שעולה לסך 800 א"כ נישום טרחת ראובן ובקיאותו בשיווי עסקא של סך 240 ועתה כשצריכים להניח כמה אלפים יעלה טרחת ראובן בשיווי כפל כפלים ואדעתא דהכי לא נכנסו להעסק והרי אפי' בנתחייב לזול את חבירו ונתייקרו מזונות ביוקר דלא שכיח פסק הט"ז באה"ע סי' קי"ד דפטור והביא ראי' מחו"מ סי' רכ"ח דבאונס דלא שכיח אמרינן דלא קיבל אחריות וע' בב"מ ואב"מ שם שפקפקו עליו אבל בהפלאה בקו"א קיים דבריו ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ט ס"ד וא"כ ה"נ בזה הוי ביד ש' למחות ולשנות את המדובר אך לענין ההשואה כמה פ' יהי' לראובן וכמה לשמעון יש