מהרש"ם חלק ג קנה

שביעית ב' הזאות ז' וח' היא כשירה לפי שכבר נשלמו ז' הזאות כמצותה וכל מה שיבא אח"ז לא יפסידה וכו' עכ"ל ובירו' פ"ד דתרומות ה"ד בהא דא"ל תן להם חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו שלש כלן מעלו וכו' תמן מחתיכה א' נסתיימה שליחות של בעה"ב וכו' ומבואר דבכה"ג אין השינוי שעושה השליח מבטל השליחות כיון שכבר נגמרה שליחותו וה"נ בנ"ד ואף דבכתובות צ"ח מוקי להך באומר טלו א' מדעת בעה"ב י"ל משום דבעי לאוקמי גם בנטלו ב' החתיכות ביחד ולכאורה יש סתירה להירושלמי הנ"ל מהא דבכורות ס"א א' בפלוגתא ד"ר פפי ור' פפא בהא דהאומר לשלוחו צא ועשר וקרא לתשיעי דלר' פפי עשירי קדוש ולר' פפא אינו קדוש דלתקוני שדרתיך ולא לעוות ובתוס' ד"ה לתשיעי וכו' לפי ת' ב' טעמא דר' פפי דאחד עשר משעה שיצא עשירי עבדי' לשלחותי' דעשורי מאליו קדוש ע"ש ומוכח דלר' פפא דקיי"ל כוותי' אינו כן אבל נ"ל דשא"ה דהוא לא קרא לעשירי כלל אלא דממילא קדוש ולא עשה הוא עוד שליחותו משא"כ הכא ואף דמבואר בפ"י לגיטין ע"ט ב דכמו דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"נ כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וכן מצאתי בש"ג שעל המרדכי סו"פ המגרש בשם הר"ש מקונין ועי' בהרמ"ש לגיטין י"ז ב' ושם פ' ע"א מ"ש בזה אבל מלבד שמצאתי בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף קפ"ה שהוכיח בראיות דבגירושין ל"א כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש ודוקא בקידושין אמרינן כן ע"ש בסוף התשובה ועוד דזה דוקא אדעתא דרבנן שעושים כהוגן אבל היכי שהרב שגג וטעה לקרוע גט של שכ"מ ועשה שלא כדין בודאי אינו מגרש אדעתא דב"ד טועין, אבל הנה מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תס"א בעובדא שסדרו גט שכ"מ שיחול שעה א' קודם מיתתו ובא אבי האשה עם עוד ג' לבית האשה כשהי' הבעל גוסס בבית אחר וקרע הגט כדין קרע ב"ד מפני שהי' סבור שזהו הכשרו שיהי' קרוע בשעת מיתה והשיב כי לא יפה עשו מה שלא למדוהו לומר מעכשיו או ע"מ והאריך בזה ואח"כ האריך אם הגט כשר אף שנקרע והביא דברי הרמב"ם והרשב"א הנ"ל והעלה דגם להרמב"ם אינו כשר אלא כשנתן הגט להאשה כשהוא קרוע בפני ע"מ דאיכא ע"מ בשעת חלות הגט אבל בנ"ד דבשעת קבלת הגט לא חלו הגירושין אלא סמוך למיתה ובאותה שעה לא הי' ע"מ וכיון שהגט הי' קרוע באותה שעה הרי ליכא ע"מ וגם להרמב"ם פסול, ועוד דדוקא בנקרע ולא ידענו מה הי' לו אז כשר בע"מ לשי' רמב"ם משא"כ היכי דב"ד קרעו הגט ובטלו את הגט איך תתגרש בו ושנה ושליש שם שנתבטל הגט ע"י קריעתו ע"ש באורך. אבל לא זכיתי להבין דבריו שהרי הוא סותר למ"ש בעצמו לעיל ח"ב הנ"ל דבקרע שלא מדעת הבעל לא נתבטל הגט ועוד דשם סוסי' תס"א בעצמו לשון הריטב"א שרמז לעיל ח"ב שכתב וז"ל והיכי דקרוע גיטא שתי וערב ויהבי' ניהלי' בע"מ אי כתבינון לגיטא עלוי' בתר דאיקרע או דאיקרע שלא מדעת הבעל ואחר כתיבה כשר בע"מ דלא איקרע מדעת הבעל לאחר כתיבה אבל אם איקרע מדעת הבעל בטלי' מלגרש בו ותו לא מצי לאכשורי עכ"ל הרי מפורש דבלא דעת הבעל אין הגט מתבטל, אבל עיקר טעמו של הרדב"ז משום דבשעת חלות הגט ליכא ע"מ למתגרשת בע"ח לבד, אבל בנ"ד אי נימא דנחשב כאלו הי' ביד האשה בשעת מיתה והעדים א"כ היו שם ע"מ בשעת חלות הגט וראו שהי' הגט בידה כיון שגם מה שהי' ביד הרב מיחשב כאלו הי' ביד האשה גם מ"ש הרדב"ז שהרמב"ם יחיד הוא בדבר ודעת רש"י ותוס' ורא"ג ור"ן אינו כבר הבאתי מתשו' הב"י שכתב להיפוך, וכל זה אם נקרע התורף אבל בנ"ד שכבר נתבאר דדינו כדין הטופס גם לשי' הרשבא כשר ואף דבכנה"ג הגב"י אות כ"ו בשם רא"ן ששון סימן ל' דלהרשב"א גם בטופס פסול היינו לשיטתו דהרמב"ם לא הכשיר אלא בטופס ולא בתורף וכבר כתבתי לעיל שהוא נגד כל הפוסקים, וע' תשו' תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ג שפסק להקל גם בנקרע הגט ובעיקר החשש שכתב הרדב"ז דכיון שהגט לא חל עד סמוך למיתה ליכא עדי מסירה כבר נודע דעת הרי"ף סו"פ המגרש דבדאיכא ע"ח לא בעינן ע"מ והר"ן ביאר דהא דמהני בע"ח אליבא דר"א היינו משום שהמסורה כרתת כל שיש בשעתה עדים בין שהם מעידים על המסורה עצמה או על גוף הדבר דכל שיש עדים על עיקר הדבר הו"ל עדי חתימה כע"מ שהרי הגט יוצא מתחת יד האשה בעדים אלו ובידוע שהבעל מסרה לה ונמצאו כאלו הן עצמם מעודים על המסירה ע"ש באורך וא"כ לשי' הרי"ף גם הכא הוי כע"מ וגם לשי' ש"פ החולקים על הרי"ף י"ל דמודים בנ"ד שהרי הכא הי' ע"מ שראו נתינת הגט לידה ואף שאין הגט חל עד שעת מיתה כיון שהגט יוצא מתחת יד האשה הרי הע"מ הם כמעידים גם על שעת מיתה שהגט הי' תחת ידה דמהיכי תיתי ליחוש שיצא בינתים מידה ובזה הכל מודים לסברת הר"ן הנ"ל כיון דהע"מ ראו נתינת הגט לידה ממש וגם אחר שעת מיתה עודנו בידה הוי כאלו הע"מ מעידים גם על שעת חלות הגט שהי' בידה ודוקא היכי דליכא ע"מ ס"ל להפוסקים החולקים על הרי"ף דאף שהגט יוצא מיד האשה מן יימר שהבעל נתנו לידה שמא בא לידה מע"ג קרקע וגם עתה הגט בידה הוו ממש ע"מ והרי במגרש אשתו על תנאי לזמן שיחול בשעת קיום התנאי וקיימה התנאי בזמנו היעלה עה"ד שיצטרכו עדים שלא זזה ידם מידה שיעידו שלא יצא הגט מידה והרי אפי' לענין קיום התנאי כל שהוא בשוא"ת אין לחוש שמא עברה כמ"ש סי' קמ"ג ס"ב וצ"ל דהרדב"ז לא חשש לזה רק כשרואים שהגט קרוע ובשעת קריעת הגט ע"י אחרים הרי כבר יצא מידה בינתים א"כ אף שהוחזר לה אח"כ שוב בעינן ע"מ אבל ג"ז תמוה דבנידון הרדב"ז הרי הי' ג' אנשים שקרעוהו והחזירוהו לידה ואיכא ע"מ ואף שעבר יום או יומים עד שמת הוי כע"מ מעודים עליו כיון שעתה הגט יוצא מיד האשה וכמ"ש, וא"כ גם היכי שהרב לקח מידה הגט בפני הע"מ לשיטת הסוברים דהוי כאלו הוא ביד האשה הוי נמי כע"מ מיד הרב והוי כאיכא ע"מ וגם אי נימא דבשתי כתי עדים דהיינו בדאיכא ע"מ על שעת מסירת הגט ועדים אחרים מעידים שהוחזר לידה בשעת קריעתו הוו כחצי דבר ותליא בפלוגתת הרי"ף ותוס' בב"ק ע' וע' בב"ט א"ע סי' קל"ג סק"ד וסי' קמ"ב סקכ"א ובט"ז שם סקי"א ונתה"מ סי' מ"ו סק"י וסי' מ"ט ס"ק כ"א ותשו' הש"מ סי' ק"ד ותשו' ברכ"י א"ע סי' ותמצא מה שיש לדין בזה אבל היכי דהע"מ הראשונים ראו גם