מהרש"ם חלק ג קנד

תנאי ואחר נתינת הגט חזר רו"מ ולקחו מיד האשה לקרותו שנית ובגמר הקריאה מחמת טרדתו להתפלל מנחה לקח הסופר הגט מידו וחתך הגט כנהוג בשאר גיטין והוחזר ליד רו"מ ובעודם שם בבית נפטר השכ"מ ויש לו אח במדינת אמעריקא והאשה עניי' ולא תוכל ליסע שמה ומי יודע אם תמצאנו ואם ירצה לחלוף לה כלל או ירצה להתרפס ברצי כסף ואפס כסף ותישאר עגונה והוא צעירה לימים עכת"ד השאלה. והנה ראיתי את הגט והקרעים הם רק בטופס או בתיבות שאינם מעכבות להכשר הגט ולא נקרע בדרך שו"ע כקרע ב"ד ולא מעל"ע ושאר הגט בתיבות המעכבות הם בשלימות ומה שיש קרע בשם האשה גיטל פרומט הרי נכתב אח"כ בשלימות דמתקריא גיטל וכיון דכשר בשם שנקראת בפ"כ א"כ אין זה מעכב אם יש קרע בשם גיטל שבשם גיטל פרומט וכה"ג כ' בתשו' מהר"ם שיק חא"ע סוסי' קי"ט בדין חתימת העד שיצא אות א' משמו חוץ לשיטה וכתב דכיון דבטופס כשר בכה"ג א"כ כיון דבחתם העד רק על שם אביו שהוא בן פ' ולא חתם שמו כשר א"כ לא גרע שמו מטופס דכשר ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד ולכאורה יש סתירה לזה מדברי תשו' הרשב"א שהובא בב"י א"ע סוסי' קכ"ה על גט שכתב בו יצחק בן אברהם ומלת אברהם על המחק ואינו מקוים והשיב נראה שהוא פסול דכיון שאמר בן אברהם מכלל שמו הוא זה והרי הוא כאלו כתב שמו על המחק עכ"ל והרי בלא כתב שם אביו כשר והוי בכלל טופס ואמאי יופסל ובע"כ דכיון שהוא בכלל השם דינו כתורף אבל נראה דזה דוקא לענין כתב על המחק דיש לחוש שמא נכתב שם אחר ונמחק דיש לחוש לשמא שינה שם האב דפסול שפיר דיני כתורף ומה"ט מבואר בהה"מ וב"י דבנמחק או נטשטש ל"מ עדי מסירה ודוקא בנקרע מהני ע"ש אבל הכא שנסדק האות לשנים ע"י הקרע וניכר כל האות לכל רואהו שהוא שם גיטל אלא שהוא פסול ולא גרע מלא כתבו כלל דכשר שפיר דינו כטופס ובתשו' א' הארכתי בזה והבאתי ראיות לזה ועוד שהרי הב"מ רסי' קכ"ה כתב דאם נתקרע הגט קודם מיתתו והוא מעורה לענ"ד יש לעיין בסי' קכ"ה סכ"א עכ"ל והנה בנקרע קרע ב"ד לשי' רמב"ם בדאיכא ע"מ לפנינו כשר והרשב"א חולק ומצאתי בתשו' מבי"ט ח"א סי' כ"ד שהעלה דגם לשי' הרשב"א היכי דנקרע בטעות דינו כנקרע מאליו או שנקרע ע"י חש"ו אפי' קריעת ש"ו כיון שהי' כשר והשתא נמי יכולים לקרותו הוי בחזקתו להתגרש בו. ודוקא כשנקרע בידים בכונה הוי כמבוטל שהרי הרשב"א כתב דבנקרע קרע ב"ד אע"פ שנמצאו מ"מ דלמא נמלך עליו וקרעו והשליכו ובכה"ג אין עליו תורת גט משא"כ בנקרע בטעות ע"ש וא"כ בנ"ד שאדרבא הרב לא רצה לקרעו אלא שהי' טרוד להתפלל מנחה והסופר לקחו מידו וקרעו מפני חסרון ידיעה בלא דעת ב"ד פשי' שלא נתבטל הגט עי"ז. ואף שהמבי"ט סיים שם דעכ"ז אינו מורה אלא להלכ' ולא למעשה אם לא שיסכימו חכמי העיר הנה מלבד דהש"ע הביא דעת רמב"ם בסתם ולא הביא דעת רשב"א רק בשם יש מי שפוסל ומוכח משם דהעיקר כדעת רמב"ם והטור והר"ן ובתשו' הב"י דיני גיטין סי' ה' ו' פסק דבמקום עיגון יש לסמוך על הרמב"ם לחזור וליתנו לה בפני ע"מ והובא בכנה"נ הגב"י אות כ"ו וכיון דיש סברא לומר דגם הרשב"א מודה בכה"ג למעט במחלוקת עדיף כמ"ש כה"ג הר"ן ביומא פ' יוה"כ דאע"ג רלא אתפריש כמה כותבה פחותה מכביצה מסתברא דכיון דחד אמורא אמר יהירא מכביצה לא מפלגינין מינ' מאן דפליג עלי' ואמר פחותה מכביצה אלא פחות מכשיעורין ע"ש ובתשו' ח"צ סי' קל"ח כתב שזהו א' מעיקרי ויסודי התלמוד דלא מפשינן בפלוגתא ולמעט במחלוקת עדיף ע"ש וה"נ בנ"ד וע' כנה"ג שהביא בשם הרא"ן ששון סי' ל' דבנקרע בתורף גם הרמב"ם מודה אבל ברמב"ם וטור וב"י מפורש להיפוך ודברי רא"ן ששון צ"ע וע"ש אות כ"ז בשם תשו' מ"ב בדין הלך המגרש המשומד למק"א דאיכא עיגון ופסק להקל ליתנו לכתחלה כשהוא קרוע וע"ש בהג"ה אות כ"ד בשם מהריב"ל וראנ"ח בענין זה ועכ"פ בנ"ד אי נימא דהוי כמונח ברשות האשה כמו שיתבאר לקמן שפיר יש להקל ובפרט לפמש"ל דבנ"ד דינו כטופס פשי' דיש להקל ועוד נראה דגם המבי"ט לא הי' חוכך אלא בעובדא דידי' שהב"ד בעצמם קרעו הגט אחר שכבר נתן הגט אלא דכיון שהי' צריך ליתן הגט על תנאי ולא התנה שום תנאי וע"ז דן המבי"ט דהוי כלא נתן הגט כלל כיון ששינה מציווי משלחו ולכן הוי כנקרע בטעות וח"א חלק שם ע"ז וס"ל דהוי כנתבטל הגט כבר והמבי"ט חזר וקיים דבריו ע"ש ולכן לא רצה לסמוך למעשה עד שיסכימו חכמי העיר אבל בנ"ד שלא נקרע ע"י ב"ד כלל ולא נמסר ליד הסופר לקרעו אלא שלקחו לידו מיד הרב ברצות הרב להתפלל מנחה ונעשה הסופר שומר על הגט והוא טעה וסבור שיש לקרעו וקרעו בטעות הדבר פשוט דהוי כנקרע ע"י חש"ו שאין בהקריעה ממש וכיון דהוי כמונח ביד האשה ויש ע"מ שראו את כל הנעשה בודאי י"ל דגם הרשב"א מודה שהגט כשר אפי' אם הי' הקרע בתורף ומכ"ש בנ"ד שהי' הקרע רק בטופס כמו שנתבאר, ומצאתי בתשו' רדב"ז רו"ב סי' תשצ"ה שהאריך בדין אם גט קרוע מהני לראי' וכתב באמצע התשו' שהרי לשי' רמב"ם אם יש עדים שנמסר הגט אע"ג שהי' התורף על המחק או שהי' קרוע קרע ב"ד כשר לגרש בו ואפי' לדעת האומרי' דאין מגרשין בגט קרוע הנ"מ בגט דלא ידעינן אם נקרע מדעת הבעל או לא דאיכא למיחוש כיון דקרעי' בטלי' ותו ל"מ לאתכשר אבל אי איכא סהדי שלא נקרע מדעת הבעל כשר לגרש בו כמ"ש הריטב"א פ' המגרש עכ"ד הרי מפורש דבכה"ג דנ"ד כשר לגרש בו לכ"ע וזהו כמ"ש. ומדברי רדב"ז אלו יש לדין דגם בקרעוהו ב"ד וחזרו ונתנוהו להאשה ואח"כ מת השכ"מ אם הבעל לא ידע ולא ראה שקרעוהו אין הגט מתבטל ואף שהבעל עשה הסופר ועדים לשלוחים לכתוב ולחתום באופן שיהי' כשר ע"פ דעת הרב היינו בהכתיבה והחתימה אבל אחר שנכתב ונחתם באופן שהוא כשר לדעת הרב ונתנו הבעל ליד האשה כבר נעשה ונגמר המעשה של שליחות הסופר והעדים ואין ביד הרב לבטל את הגט בקריעתו שלא כדת ושלא מדעת הבעל וכה"ג מצינו בפ"ד דפרה מ"ב הזה מששית שביעית והזה שביעית פסולה משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה ובפי' הר"מ כתב וז"ל אמנם אם הזה מטבילה