מהרש"ם חלק ג קנג

עופות והולך לשחטן ורובן גנובים אצלו אם מותר להשו"ב לשחוט העופות והעיר דכיון דע"י השחיטה נקנים בשינוי כמ"ש בנה"מ סי' ל"ד סק"ה א"כ השוחט עושה האיסור והנה בגוף דברי נה"מ הארכתי בתשו' א' מכמ"ק בזה אך בנ"ד נראה דאין על השוחט איסור שהרי מבואר בתוס' ב"מ מ"ג ע"ב ד"ה משלם וכו' דל"ק בשינוי אלא במתכוין לקנות ע"י השינוי אבל בצבעו שחור דלא מכוין לקנות לא קנה וכ"ה בתוס' ע"ז ד' ע"א סוד"ה ר"מ וכו' וכ"ה בש"ך ח"מ סי' ש"ו סק"ו ובמק"ח סי' תנ"ד סק"ב וענה"מ סי' קפ"ג וא"כ בנ"ד הרי אין השו"ב מכוין לקנות לא לעצמו ולא לבעל העוף וגם בעל העוף אינו מכוין לקנות בזה דהוא קסבר שכבר זכה בו והוי כעודר בנכסי הגר וקסבר שהן שלו דלא קנה ועוד שהרי א"י אם עוף זה הוא הגנוב ואולי הוא מן המיעוט שהם שלו ועוד דכונת משלח ל"מ אלא מדין שליחות כמ"ש הרשב"א חולין י"ב ע"א בשם הר"י וע' בב"י א"ח סי' ת"ס והרי בנ"ד אי נימא דאיכא איסורא הרי אשלד"ע והשליחות בטל לשי' רוב הפוסקים וגם בשוגג אשלד"ע וגם הוי כתופס לב"ח דלא קנה גם בשליחו לשי' רוב הפוסקים וגם בדאיכא מיגו דזכי לנפשי' וכו' ל"מ היכי דתופס בכולן לחבירו כמ"ש בקצה"ח סי' ק"ה סק"ב דהוי תרי מיגו ע"ש וגם לפמי"ש הגאון צבי סי' שס"ג דלפמ"ש התוס' בב"ק ס"ט דאף דגזלן קונה ביאוש מ"מ אפשר במונח ברשות גזלן משא"כ היכי דבשעת יאוש מונח ברה"ר כל הקודם זכה כן ה"נ בשינוי לשי' הרמב"ם והש"ע הא דגזלן קונה בשינוי דוקא אם הוא ברשות גזלן בשעת שינוי אבל אם הי' אז ברה"ר לא קני גם אם אח"כ מטי לרשות גזלן דהא בעידנא שחזר לרשותו לא נשתנה וכמאן דאשתני ברשותא דמרי' דמי ע"ש א"כ הרי אישתני ברשות וביד השו"ב והוא לא נתכוין לזכות לעצמו ואם הי' יודע של מי הוא הי' מחזירו לנגזל א"כ הוי כאישתני ברשותי' דמרי' ולא קנה הגנב עי"ז כלל

ומ"ש מהא דב"ק קי"ט ודו"פ סי' שנ"ח ויש"ש ב"ק שם ע"ע בז"ז סי' שס"ט דהיכי דאין המיעוט ברור עתה לפנינו ל"ש לומר כל קבוע כמע"מ וכה"ג כתב המג"א סי' ל"ב סקס"ו ובע"ז סי' תר"ה סק"ד ובזה מיושב קושי' לשי' הסוברים דגם באינו ניכר כל קבוע כמע"מ מה"ת מש"ס דב"ק ויש"ש ולפמ"ש לק"מ ומאז הבאתי מדברי אס"ז ביצה בשם ריטב"א בשם מורו שכתב כסברא זו והובא במחה"ש סי' תקי"ג סוסקי"ג וביאר שם דהר"ן באמת אינו סובר כן וכעת ראיתי שהביא רו"מ גם מהתה"א בית ד' ש"ב ומהרש"א חולין צ"ה שכ"כ ז"ז מ"ש לבאר פלוגתת רב ושמואל לשיטתו' דלרב הוי רוב כודאי ולשמואל ספק ע"פ דברי הפלתי סי' ס"ג הוא דבר נכון ומ"ש בשם שו"ת מהר"י הכהן מ"ת או"ח סי' ל"ח שנשאל בנידון כזה שהביאו לפני השו"ב עוף גנוב לשחטו ופסק דמותר לברך והשגתי עליו אבל לפמש"ל ליכא עבירה כנל אך דמ"מ נראה דביודע בבירור לפעמים מסייע לדבר עבירה שאם לא ישחטנו יכירנו בעל העוף ויציל את שלו משא"כ כשישחטנו יאכלנו ובכל כה"ג ודאי דאין לשחטו והנלענ"ד כתבתי. סי' קמ"ז להרה"ח מו"ה מרדכי ווילנר ני' מק' מיזען

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שמכרה תבשיל בב"ח האסור בהנאה בשוגג (אומר מותר) לעכו"ם בהקפה אם מותר לבעלה לקבל המעות מהעכו"ם והביא מחלוקת הראשונים אם דמי איה"נ מותרים למחליף ומיו"ד סי' קל"ב וקמ"ד דבמשך העכו"ם תחלה הדמים מותרים אך לעצמו אסור משום קנס וגם הביא מדברי מג"א סוסי' תמ"ג בדין שאר איסורים אך שצידד דכיון דהוי משום קנס כיון שהיתה שוגגת באומרת מותר יש להקל עכ"ד והנה כבר האריך בתשו' פמ"א ח"ב סי' מ"ג בביאור כל השיטות בענין זה והעלה דאם מכרו העכו"ם הקונה לעכו"ם אחר כיון שכבר אין האיה"נ ביד הקונה מותרים הדמים גם לעצמו של ישראל המוכר והשיג ע"ד הדרישה והט"ז והש"ך סוס"י קמ"ד וסיים שההוראה ברורה כשמש דאם כבר כלה האיסור לגמרי מותרים הדמים אף לדידי' גם גבי איסורים התופסין דמיהן ומכ"ש בשאר איה"נ שאין תופסים דמיהן וא"כ בנ"ד שבודאי כבר נאכל התבשיל בכה"ג ודאי דעדיף מנמכר לאחרים שהאיסור עכ"פ עדיין בעולם וד"ז מפורש בש"ס ובתוס' ע"ז ס"ב שם גבי הנהו דבי ינאי דיזפי פירי בשביעית א"כ פשיטא דאין כאן קנס כלל ומותר לקבל המעות לעצמו

אך אם הי' עדיין האיסור בעין י"ל דגם בשוגג קנסו כיון דהוי בדאורייתא כמ"ש הפר"ח סי' צ"ט וע' תב"ש ופמ"ג סי' ט"ז בדין שוחט או"ב בשוגג וממ"ש בדע"ת סי' ט"ז סק"ד באורך מכמ"ק בזה אבל בתשו' כ"ס יו"ד סי' קס"ב העלה להתיר בזה בשוגג ע"ש אות ד'

ומה ששאל אם מה שמכרה האשה אפי' במזיד אם המעות אסור לבעלה הנה בתשו' רדב"ז חלק ששי ס"ו שני אלפים קכ"ג נשאל בהא דאין מבטלין איסור לכתחלה דבעבר וביטל אסור למבטל אם יש אחרים סמוכים על שלחנו אם אסור גם להם והשיב וז"ל כיון דטעמא הוא משום דקנסינן לי' משום דעבד איסורא כל היכי דמטו לי' הנאה מיניה איכא למיקנסי דאלת"ה מה הועילו חז"ל בתקנתם לעולם יבטל האיסור כדי שיאכלנו אותם שמזונותם עליו דהא קא משתרשא לי' וכו' עכ"ל ומכ"ש באשתו שהיא כגופו כדאי' בבכורות ל"ה ע"ב דאע"ג דבנו ובתו נאמנים דא"א חוטא ולא לו אבל אשתו כגופו ועוד דכיון דהמעות של בעלה הרי לא גרע מנתבטל בשבילו דאסור משום קנס וה"נ בזה וע' בב"מ צ' ע"ב וברא"ש פא"נ סי' מ"ז וחפ"ש שם ומל"מ פ"ה ממלוה הי"ד עמג"א סי' שי"ח סוסק"ב אבל בתשו' כ"ס הנ"ל מתיר בזה בבנו אבל באשתו י"ל דמודה. סי' קמ"ח להרב הגדול וכו' מו"ה שמעון הערץ מו"צ דק"ק דזיקוב

מאז הגיעני מכתבו בדבר הגט שכ"מ שסידר על