מהרש"ם חלק ג קנב

סי' קמ"ד עי' מפתחות. להרב מו"ה אלטער מק' וואהארנא פלך אומאן בארץ רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד אשר שאל במה שנהגו המורים בנשפך חלב מעורב במים תחת קדרת בשר ורוטב דא"צ ס' רק כפי ערך המדומע של החלב בהמים והא יש לחוש שמא פלט הקדרה טעם בשר לחוץ על הכירה לתוך קילוח החלב ומים ונעשה הכל נבילה ויהי' צריך להיות ס' כנגד כל החלב והמים ורמז להפמ"ג א"א א"ח סי' קע"ג ושפ"ד יו"ד סי' צ"ג שכתב דהקדרה פולטת ג"כ ויפה העיר ונראה דהא בטבע נוח להבליע בכלי מלהפליט כמ"ש הט"ז סי' י' סק"ו בדעת הרשב"א ובתשו' א' הבאתי בזה מכמ"ק ודחיתי דברי הח"ד סי' ק"ה סקט"ו שכתב להיפוך וגם בבינ"א אות מ"ב הוכיח כמ"ש א"כ מתחלה מבליע החלב בתוך קדירת הבשר וברגע א' שהלך הקילוח ותיכף לקחו הקדירה משם אין לחוש שמא חזר והפליט ובפרט דגם בכלי לשי' כמ"פ אמרי' דברותח מיבלע בלע מיפלט לא פליט כלל ואף דאנן קיי"ל דדוקא מה שבולע אינו חוזר ופולט משא"כ מה שבלוע בו ממק"א מ"מ אין לחוש ברגע א' לכך כיון שבטבע הקדרה בולע תחלה (ועוד י"ל דכיון דבשאר איסורים לא אמרי' בלח בלח חנ"נ רק בב"ח א"כ טעם הבשר הנפלט מהקדרה ונכנס אל החלב המעורב במים אין נ"נ רק החלב עצמו שבמים אבל המים שבתוך החלב אין נ"נ אבל יש לפקפק בזה וקצרתי) ולפ"ז אם הקדרה שהתה אצל הקילוח שוב יש להצריך ס' נגד המים והחלב

ומ"ש דלפי טעם המרדכי דבלא הדחה א' אין הבשר פולט דם כי ההדחה מרככת הבשר שיפלוט א"כ בנמלח בשר בכשא"מ בלא הדחה והי' מותר והרי אנו סומכים על טעם המרדכי בהפ"מ לק"מ דאף דבעינן ריכוך שיצא כל הדם מ"מ פולט מעט ופורש מל"מ

ומ"ש עמ"ש בכנח"י סי' אות ז' ראי' דדם לבן כשהוא לח יש להמתין עד שנתייבש כדעת הב"ח מהא דיומא ו' ורו"מ דחה די"ל כדעת הח"צ דכשר לגמרי הלא הבאתי שם מדברי הר"ח א"ז שפסק דלא כהח"צ והוא רק קדמון שלא ידעו האחרוני' מדבריו אלא דמ"מ י"ל דאין לחוש לכך לזה הבאתי ראי' מהש"ס דיש לחוש לזה. סי' קמ"ה לח"א היושב בארץ צרפת

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שיש שם מקוה שנעשית ע"פ השגחת רב רעפארמי ואין שום עד כשר שיעיד איך נעשית והממונה על המרחץ דרעקטור] אמר שהמים נמשכים ויוצאים ממעין היוצא מן ההר הרחוק משם ועשו אצל המעין תיבה מן צימענט ושם מתקבצים המים ומשם נמשך דרך סילונות של ברזל תחת הארץ ובאין למקום המקוה ורו"מ ראה איך שהמים היוצאים מן הסילון נופלים על כבש מדרגת] בנוי' מצימענט רחבה עשרה טפחים ומשם יורדים ונופלים אל המקוה הבנוי' מצימענט וקאכליס ושאל אם מותר לנשים לטבול בהו

הנה לפע"ד אם כי אין נאמנות להדרעקטיר אשר מסתמא הוא חשוד באסורים בכל זה כיון דע"פ רוב במקומות כאלו מקפידין שיבואו המים ממעין וגם אם יש לספק אולי אצל המעין נעשה באזעהן של ברזל וכדומה ולא של צומענד א"כ נעשו שאובין מ"מ יש להקל כיון דלשי' רוב הפוסקים גם שאובין שהמשיכוה כולן רק מדרבנן ובנ"ד אף שעברו המים ע"י סילונות ברזל המקב"ט ואולי לא נעשו מתחלה ע"מ לשמש עם הקרקע ובכה"ג ל"מ חיבור לקרקע כמ"ש בתשו' נו"ב מהד"ת מ"מ כיון שאחר כלות הסילון יש כבש רחבה של למענד והמים עוברים עליו טרם בואם למקום המקוה יש להקל ובפרט כיון שיש ג"כ ספק אולי נעשו הסילונות ע"מ לשמש בקרקע ובגו"ט סי' ט"ו ור"מ שיק סי' קצ"ז כ' דע"פ רוב נעשין לשמש בקרקע ובפרט דאם המים באין ממעין לשי' הרא"ש שבסמ"ט אין פוסל כלל ועכ"פ הוי רק ספק בדרבנן ויש להקל

אבל דא עקא שהסתימה למטה שלא יצאו המים הוא בודאי של ברזל שכן עושין כל הפאנטילען גם במדינתינו גם לצורך כלים ולא נעשו מתחלה ע"מ לשמש בקרקע א"כ הוי דבר המקבל טומאה ותליא במחלוקת הרשב"א והרא"ש שבש"ע סעי' נ' והמחבר הביא דעת המחמיר בסתם. ומי יערב לבו להקל בזה ואף שגם בס' האשכול סי' ס' פסק כהרא"ש להקל מ"מ א"א להקל למעשה וכ"ה בתשו' רשד"ם יו"ד סי' קצ"ח וא"ל שמחובר בשלשלת לכותל אין החיבור לבד מועיל אא"כ נעשה מתחלה לשמש בקרקע, ואף שהח"ס סי' רי"ח העלה דברזא של מתכות אינו מקב"ט, אבל כבר חלק עליו בס' גידולי טהרה סי' ט' וגם בתשו' מהר"ם שיק סי' ר"ד הסכים עם התוי"ט והביא ראי' לדבריו וכ"ה בתשו' כתב סופר סי' ק"א וחולק ע"ד אביו

אבל מ"מ כיון שהוא שעה"ד יש לצרף דעת הח"ס הנ"ל לספק עכ"פ ובפרט שגם בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' ר"ז החזיק בדעת הח"ס גם אחרי רואו דברי התוי"ט וכיון שיש ספק אם כהרשב"א או כהרא"ש ושמא כדעת הח"ס ומהרי"א הנ"ל וגם יש לצרף מה שמחובר למעין דלשי' הרא"ש שהוא דעה א' בסתם בסעי' מ"ט אין חשש ולשי' הש"ך ס"ק ק"ה גם בנפסק ההשקה כשר דלא כהגהת פרישה ואף דבשו"ת ב"ש ח"ב סי' מ"ו פסק כהגהת פרישה ודחה ד' הש"ך מ"מ חזי לאצטרופי לס"ס אבל רק באופן אם הפאנטיעל מחובר להשלשלת בחוזק שא"א לשלפו וכן השלשלת להקרקע מחובר כן דאיכא נמי צירף חיבור לקרקע אבל באם אפשר לשלפן א"א להקל מטעם הנ"ל

ובעיקר הדבר אם באפשר לברר ע"י שיסע למקום יציאת המעין מן ההר ולראות הבאזעה"ן העומד שם אם הוא נעשה מצימענד ולא של ברזל וכדומה בודאי מהנכון הוא דכל דאפשר לברורי מברינין כנודע סי' קמ"ו עי' מפתחות. להרב החריף מו"ה יעקב בראנפעלד נ"י מקראקוי

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במי שדרכו לגנוב