מהרש"ם חלק ג קנא

ובפרט אם המקוה הוא מעין כבר ביאר בתשו' ארי' דב"ע שם דגבי מעין ליכא חשש איסור להטיל חמין ואף שלא החליט כן למעשה מ"מ בצירוף דברינו הנ"ל בודאי יש להקל וע' בתשו' ח"ס שם שהעתיק לשון תשו' ב"ז סי' קנ"ח דבזה"ז שהמרחצאות הם רק לזיעה בטלה גזירת מרחצאות והוא כתב שדבר גדול דיבר בזה ולכאורה יש לפקפק דכל דבר שנגזר במנין גם אם בטל הטעם צריך מנין אחר להתירו אבל יש לקיים דבריו לפמ"ש המג"א סי' ט' דדוקא בתקנת חז"ל אמרי' כן ולא במה שהוא רק משום גזירה ע"ש וה"נ בזה, סוף דבר שאין שום חשש להעמיד סמוואר למקוה להחם המים וכן נהגו כל עמא דבר בפני גדולי ישראל. סי' קמ"א להרב וכו' מו"ה שמואל דוד זאוולאדווער נ"י בווארשא

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו בקדרה חדשה ובה חלב צוננת ונתחבה בתוך קדירה של רוטב ובשר אם צריך ס' גם נגד הקדירה של חלב הנ"ל אם יש לחוש שמא הוציא פ"א הקדירה לחוץ ונעשה הקדירה נבילה כמו בכל איסור דבוק והביא מדברי הח"ד סי' צ"ט סק"א וסי' ע"ב סק"ג דאין לחוש שמא הוציא פ"א והביא מהשפ"ד סי' פ"ו סקי"ח דנראה דלא ס"ל כהח"ד הנ"ל ולענ"ד נראה לפמ"ש בשפ"ד סי' צ"ד סק"ה דבתחב כף חולב לקדירת בשר ורוטב כמ"פ דטעם הבשר הוי מב"מ ובטל ברוב מה"ת ומבואר מדבריו דגם בב"ח אם נתערב עם בשר אחר א"צ ס' מה"ת אלא נגד חלק החלב שנבלע בבשר אבל הבשר הוי מב"מ ובטל ברוב מה"ת וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סי' נ"ד שהביא ראי' לזה מש"ס דחולין ק"ח ותוס' שם וא"כ ה"נ בנ"ד הרי נגד כל החלב יש ס' ברוטב אלא שבאנו לחוש שמא הוציא פ"א חוץ לרוטב וכו', גם טעם הרוטב הנבלע בקדרה וחוזר ונפלט להרוטב א"כ הרי טעם הרוטב מב"מ עם הרוטב שבקדרה ובטל ברוב מה"ת ונשאר רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן לא חיישי' שמא יצא פ"א חוץ לרוטב ולגבי טעם החלב הנבלע בו הרי שיערנו שיש ס' כנגד כל החלב. אך דיש לדין בזה דכיון שנחסר מהרוטב מה שנבלע בקדירה ונ"נ א"כ שוב ליכא ברוטב הנשאר שיעור ס' נגד החלב וחוזר ונאסר כשחוזר ותוחב הקדירה עם חלב אחר שהוציאוה פ"א משם אבל ג"ז אינו דטעם החלב מתבטל בכל הרוטב וגם במה שנאסר כבר ע"י מה שנ"נ מהחלב מ"מ אחרי שיככס טעם החלב בהרוטב מתפשט בכל הרוטב גם במה שנ"נ ואינו נרגש כלל טעם החלב בהרוטב ושפיר יש להתיר מטעמא דכתיבנא וגם טעמו של רו"מ נכון. סי' קמ"ב

ומה בשאל בעובדא שעשו פשטידא שקורין קוגע"ל בתוך כלי המיוחד לזה והעמידוה בתוך קדירה גדולה מלאה רוטב בתוך התנור ונשפך חלב בתנור תחת הקדירה של רוטב ואין ששים ברוטב אא"כ נצרף גם הפשטיד"א שבתוך כלי הפנימית ורו"מ כתב שהפשטידא יש לה דין צלי כמ"ש בסי' ק"ה ס"ד וכיון דא"א בקיאין בין כחוש לשמן צריך ס' ונטילה א"כ א"א לצרף הפשטיד"א לשיעור ס' אלא דמ"מ הפשטיד"א עצמה אין לאסרה אלא כ"כ בממנ"פ והביא מהפמ"ג א"ח סי' קע"ג בא"א דאם יש רוטב בתוך הכלי פולט לחוץ בלא רוטב והאריך בזה, והנה בגוף דין פשטיד"א מבואר בסוסי' ע"ח דיש לו דין בישול בין לקולא בין לחומרא אבל בפמ"ג והגהת א"ב מבואר דהרמ"א מודה דבעי' נמי נטילה וע"ש בפר"ח וכרו"פ וגם י"ל דאינו כפשטיא דידן ובגוף דינו של הש"ך סי' ק"ה בהא דכלי פולט רק כ"ק מצאתי בד"ח על הרא"ש פג"ה אות ק"ג שפסק דגם בכלי בכחוש אוסר כ"נ ובשמן עד ס' וא"א בקיאין בין כחוש לשמן ונעלם ד"ז מהאחרונים ובתשו' לק' זאלישטשיק הארכתי בראיות שכן עיקר ואכמ"ל ולפמ"ש במש"ז סי' צ"ד סק"ז דההבל שבקדירה מפליט בלא רוטב ע"ש גבי גרויפיון יש לצדד גם בנ"ד ולפמ"ש החמ"ד הל' תערובות הנכפל סי' ל"ז דאם נפל איסור על הכלי בשעה שיש בה אוכל אפי' יבש נכנס בכל המאכל א"כ ה"נ בזה וגם י"ל דבכ"ח דמידייתו וכנס הרוטב לפנים דרך הכלי ונבלע הטעם גם בהפשטידא שבפנים בכולה ובצירוף דספק אם מפעפע לפנים שפ"ד סי' צ"ח סקי"ז וסי' צ"ז סק"ב וחמ"ד ה' בב"ח סי' כ"ט ובחכ"א כלל מ"ה ומג"א סי' תנ"א סק"נ וא"א שם ולכן נראה בצירוף כל הנ"ל להתיר הכל לצ"ש וע' באבן עזרא פ' בא בפסוק ובשל מבושל במים שפי' דהיינו בנתן כלי תוך כלי מלא מים ומבשל תוך כלי הפנימי והתורה קראו בשל מבושל ועמק"ח סי' תנ"א בחידושים סקי"ז אבל אין מזה ראי' לנ"ד. סי' קמ"ג להרב הה"ג מו"ה אלטר יחיאל נעבענצאהל מו"צ דק' ווישניץ וכעת בסטאנסלאב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שנדרה ס"ת לביהכ"נ ונתנה המעות לנגיד א' מראשי הב"ב מביהכ"נ אך שאינו גבאי ואמרה שהוא נותנית לו על דעתו ונתן לסופר לכתבו ואמר לפני כמה אנשים שנותנו לכותבו לביהכ"נ וכבר נגמר והוא בבית הנגיד הנ"ל ועתה חזרה בה האשה ורוצית ליתנו לביהמ"ד הנני כי הדבר פשוט שאין בידה לחזור כמ"ש רו"מ והנה מ"ש רו"מ מהרמ"ע וש"ך ותומים סי' קכ"ה אם דוקא גבאי זוכה לעניים אני מצאתי בתשו' רמ"א סי' מ"ז בתשו' הב"י ז"ל העלה דאדם חשוב או טה"ע סגי אף שאינו גבאי ובסי' מ"ח חולק הרמ"א ובתשו' א' הבאתי ראי' מהירושלמי פ"ד דפאה ופ"ה דמעשר שני הל' ד' כדעת רמ"א אבל בנ"ד א"צ לזה דדוקא לזכות לעניים שאין להאדם הזוכה שום זכות בזה לכן ס"ל להרמ"א דדוקא גבאי, אבל הכא הרי גם הנניד שהוא מהבע"ב דביהכ"נ יש לו זכות בזה שגם הוא נקרא בו א"כ זוכה לעצמו ולאחרים ולכ"ע כל א' מאנשי ביהכ"נ זוכה בו כגבאי ולכן הדבר פשוט שאין בידה לחזור בה ול"מ התרת הנדר.