מהרש"ם חלק ג קמח

דכיון דרוב נשים אין רואי' מ"ת ממקור איתרע רובא וע' בהגהות א"ב על הח"ד רסי' קפ"ז שביאר דבריו דאף דבפעם א' לא תלינן בצדדי' מ"מ באשה שנתחזקה לראות ג"פ תלינן שפיר בצדדים ואיכא ספק א' השקול וכסברתו מבואר בהפלאה סקו"א לסי' קי"ז סק"א ולכן יפה הקשה הנו"ב

אולם לא יתכן תרוצי רק כלפי קושיתו ובזה י"ל דכיון דנולד מתחלה הספק בשל תורה וכבר החזקנו להחמיר א"א להקל אח"כ לדרבנן אמנם בנ"ד היכי דיש ספק אם ראתה באותו פעם שלא בדקה או לא בזה אין נ"מ כעת ואדרבא אי נימא דלא ראתה טהורה טפי אך דלדידן קיי"ל דב"כ וב"כ צריכה ז"נ מדרבנן משום דשמא ראתה וחיפהו ש"ז וא"כ אדרבא החזקנו מקודם הספק דשמא ראתה וא"כ כשחזרה וראתה אח"כ שנו' נוכל לומר דכיון דוסתות דרבנן סד"ר ולהקל ולא גרע מאלו נולד הספק בדאורייתא ודרבנן יחד דמקילינין לגבי דרבנן דבשלמא היכי דנולד תחלה הספק רק בשל תורה וכבר החזקנו ספק זה להחמיר שוב א"א להקל אח"כ לגבי דרבנן אבל כאן הרי אדרבא קודם שנולד הספק בשל תורה כבר נולד לנו הספק והחזקנוה שראתה באותו פעם והצרכנוה לספור ז"נ וא"כ שוב עכ"פ י"ל לגבי דרבנן סד"ר ולהקל ורואה אני הדברי' ק"ו מאלו נולד סד"א וסד"ר יחד. אך די"ל דמ"מ צריך לבדוק דכל סד"ר היכי דאיכא לברורי מבררי' דמשל מקום ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן שוים כנודע

אך לפ"ז היכי דלא בדקה שוב אם חזרה וראתה יש להקל כיון דהשתא ליכא לברורי שוב אמרי' דסד"ר להקל. ואולם הנה בשו"ת בש"ר סי' נ"ג הביא בשם מהר"ם שאמר דרמ"ת הוי רק ווסת דרבנן לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן והוא ז"ל דן דוסת ע"י אונס לאו וסת הוא ואף די"ל דהוי דבר מכוער שאם תשמש עמו יודע שמשוה אותה נדה מ"מ לא הו"ל למיעבד חזקה לחזקה אחרת בבעל ג' כי קשי' גירושין ותק"ע איכא ועוד דמה מהני שפופרת דאטו הוי' כחימוד תשמיש ואין מוכ"ע בבשר ולזה תי' דחששו שיש למעלה במקור כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ואם יפתחנו יורד הדם למטה ולפיכך היא נוגעת במכחול שבראש השפופרת שם לראות אה יש דם והיינו דקאמר שמואל זו ממלאת ונופצת היא כלומר שעד התשמיש הוא בא עש"ל וסת לתשמיש ואין לה תקנה ושמואל אפשר דלטעמי' אזיל דס"ל וסתות דאורייתא ואנן קיי"ל וסתות דרבנן עכ"ד ומעתה לפ"ז אליבא דשמואל דסובר וסתות דאורייתא שוב לדידי' צריך בדיקה ואי לא בדקה י"ל דאסורה דהוי סד"א ולחומרא. וא"כ א"ש קו' מהרש"א וח"ד דהתם בדף י"א מר' דשמעתין הוא שמואל ולשי' דס"ל וסתות דאורייתא שפיר י"ל כתי' הח"ד דאי לא בדקה אסורה מספק אבל לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן וא"כ גם רמ"ת רק דרבנן א"כ שפיר אמרינן דסד"ר להקל, ודו"ק

ואולם בגוף הדבר שכתבתי דהוי רק סד"ר לכאורה יש לדין בזה לפמ"ש הרדב"ז ה"א סי' ס"ב בדין שמע שמת לו מת וא"י אם בתוך ל' או אחר ל' דאף דהוי סד"ר מ"מ כיון דעכ"פ צריך להתאבל שעה א' גם בשמועה רחוקה וא"כ כבר הוחזק באבילות ושוב א"א לו לצאת מאסורו מספק יעו"ש וא"כ י"ל דה"נ כיון דכשרואה מ"ת מחזקי' לאיסור עכ"פ לענין ספירת ז"נ א"כ שוב א"א לצאת מספק מאיסורה אח"כ אף דהוי סד"ר דהוי כאתחזק איסורא ואמנם לפמש"ל דהכא איכא רובא כיון דרוב בתולות רואות דם ורמ"ת הו' מיעוטא דמיעוטא א"כ נהי דנימא דאתחזיק איסורא שוב י"ל סמוך מל"ח והו"ל פלגא ושוב סד"ר להקל, אך לפ"ז שוב י"ל דבכה"ג כיון דאיכא לברורי צריך לברר, ואולם י"ל דאיכא נמי ח' היתר לאשה ואף דצריכה ז"נ מ"מ הא גופא הו"ל ח"ה דאחר שתספור ז"נ ותטבול תהי' מותרת לבעלה וכעין מה דאמרי' ביבמות ל"א אשה זו בח"ה לשוק עומדת דלאחר שתתגרש תהי' מותרת לשוק אף דהשתא אסורה אבל יש לחלק דכאן אם אינה רמ"ת א"צ גם ז"נ כלל וא"כ כיון דלענין ז"נ מחמירי' שוב איתרע לה חזקת היתרה אבל י"ל דלענין ז"נ ג"כ לא מחמירי' משום חשש רמ"ת דהא גם בדם בתולי' גופי' קיי"ל דבועל ופורש אבל זהו רק מחמת המנהג ולא מדין הש"ס מדינא דמתני' כנודע, וא"כ מדינא שפיר איתרע ח"ה שלה, ובאמת יל"ע אי מדינא דמתני' בלא בדקה פ"א אי צריכה ז"נ די"ל דאיכא רובא הנ"ל וגם בדאורייתא שרי' ועוד יש לדין בזה דהא בש"ס דב"ב כ"ג בסוגי' דרוב וקרוב ובנדה י"ח מבואר דדם שבצדדי הוי קרוב והא דמטמאי' בכל דם הנמצא משום דרוב דמי' מהמקור ורוב וקרוב רובא עדיף א"כ בכה"ג דאיכא נמי רובא להיפוך א"כ שוב מהראוי לומר דדם שרמ"ת הוא בא מן הצדדים דגם דם בתולי' בא מן הצדדים ע' נדה ס"ה ע"ב ואף די"ל דרבנן פליגו גם בזה יעוין בירושלמי רפ"ד דנדה ה"א ומרה"פ שם דמוכח דלא פליגו רק במראה הדמים אבל לכ"ע בא מן הצדדים וע' בפ"י כתובות ט' וקי"א שם מ"ש לענין מכה מהא דהוי קורבה דמוכח יעוש"ה וא"כ י"ל כמ"ש, גם י"ל דאיכא נמי ספק שמא לא הרגישה והרגשת שמש הוא ואף דרוב דמי' באים בהרגשה מ"מ כיון דיצאה מן הרוב דרוב נשים אין רמ"ת שוב י"ל כן וכמש"ל בשם התוה"ש רסי' ק"צ כה"ג וא"כ גם בשל תורה איכא ס"ס אך לפ"ז בכל רמ"ת נימא דהוי ס"ס שמא לא הרגישה ושמא מן הצדדים ובעכצ"ל דל"ה רק ספק א' דאם בא מן המקור חזקת דם היוצא ממקור שבא בהרגשה ואף דרוב נשי' אין רמ"ת היינו משום דאין רואות מן המקור ועוד דרוב נשי' אין רואות כלל שום דם אבל בנ"ד לגבי דם בתולים שפיר י"ל כן דאשה זו מן הרוב שרואות ד"ב. וממילא מיושב ק' הח"ד דבכה"ג א"צ לבדוק כלל דפריך הש"ס ניבדוק אם נשתנה היינו משום דנ"מ השתא לענין אם הדם טמא והוי סד"א וגם דעכ"פ לענין טהרות מחמרינן ומיגו דבעי בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה וכמ"ש רש"י שם. ולמסקנא באמת א"צ לבדוק גם לענין נשתנה ולכן דברי הח"ד במ"ש ביישוב ד' הש"ס הם תמוהים ודחוים מכמה טעמים לענ"ד וגם דברי רו"מ צדקו בזה

ואמנם לדינא נראה שדברי החו"ד נכונים גבי בתולה היכי דלא בדקה פעם א' בלילות שאין נותנים לה מדינא כגון היכי דראתה בבית אבי' והגיע זמנה לראות דאין נותנים לה רק לילה הראשון רק דהב"י חידש קולא זו דלענין רמ"ת יש