מהרש"ם חלק ג קמז

השידוך הזה של הצעירה מי יודע אם יזדמן לה שידוך הגון וגם הוא שעה"ד כי דחיק לה להיות בבית אביה חורבה וסובלת צרות ועגמ"נ הנה מ"ש שהאב כבר מת והוא אינו הנותן בתו הצעירה לפני הבכירה יעוין ברשב"ם ב"ב ק"כ ע"א ד"ה להלן כשנשאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדולתן וכו' ומסתבר דכך נולדו כדברים לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה עכ"ל הרי דגם אחר מיתת אביהן שייך איסור זה, ובכה"ג למדין מקודם מ"ת ולא דמי להא דירושלמי ותוס' מ"ק כ' ועמ"ש בחיבורי משפ"ש לחו"מ סוסי' רי"ב מכמ"ק בזה אך בנ"ד שהיא בת כ"ב שנים והוא שעה"ד והבכירי' כבר בת כ"ז שנים בודאי ל"ש איסור זה ובפרט שכבר נשתדכה לת"ח עשיר ומי יודע יזדמ"ן לה שנית שידוך כזה ואיסור זה אינו רק בכלל נימוס ודרך ארץ והגם שבש"ע יווד סוסי' רמ"ד הובא ד"ז מ"מ אינו דין גמור ועתוס' קידושין נ"ב ע"א ד"ה והלכתא דמוכח דעל טעמא דשארית ישראל ל"י עולה יותר יש לסמוך מלסמוך על סברא דלא יעשה כן וע"ש ברא"ש ובתשו' רש"ל סי' צ"ט וט"ז יו"ד סי' קס"ט סקי"ט מבואר דבעושה: משום דחק ליכא משום שארית ישראל ל"י עולה ע"ש וא"כ ה"נ בזה ובתשו' א' כתבתי דדבר זה ל"ש רק בשתי בנות משא"כ בבן ובת שהבן מצוה על פו"ר ולא הבת. סי' קל"ז להרב הגדול מ' בעריש ווינטער נ' מחראסקוב

עד"ש בדין חלב שנשפך תחת בשר עוף וספק אם יש ס' אם צריך לשאול אימת בשלו בהקדרה בשר בהמה והביא בשו"ת בי"צ סי' ק"ב אות ו' אין לי פנאי לעיין כעת אבל בזכרוני מכבר די"ל דטעם בשר בהמה הנבלע בתבשיל של בשר עוף הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא אך די"ל דבכל שעה חוזר ופולט גם אחר שנבלע בו החלב והוי נ"ט בנ"ט דאיסורא ובזה נדחה מ"ש הבי"צ מהא דצמר גמלים ורחלים דכבר נתבטל משא"כ הכא דבכל שעה חוזר ופולט אבל אם נשפך הרוטב של עוף תחת החלב יש להקל מטעם הנ"ל גם בבשלו תוך ב"י בשר בהמה בקדירה וע' שו"מ מ"ת ח"ג סוסי' קל"א בדין כלי חלב ספק ב"י ובשלו בו בשר עוף אח"כ לקחו הבשר עוף ובשלו עם בשר בהמה וצידד השואל דבתחלה הי' סד"ר ולהקל וגם מדאורייתא הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא א"כ אף שחזרו ובשלו עם בשר בהמה מותר והוא השיג דהא לגבי בשר בהמה יש לחוש שמא הוא ב"י דהוי סד"א א"כ הוי נ"ט בנ"ט דאיסורא דהא אם הוא ב"י גם העוף נאסר ודבריו תמוהים דמדאורייתא הא העוף מותר גם אם הוא ב"י דהוי נ"ט בנ"ט דהיתרא אלא דמדרבנן נאסר א"כ שוב גם לגבי בשר הבהמה הוי סד"ר וגם מ"ש דכיון דלגבי בשר בהמה הוי סד"א גם העוף אסור כיון שנולד הספק כאחד כמ"ש הרש"ח ומג"א סי' קפ"ד וג"ז ליתא חדא דהכא נולד הספק בתחלה לבשר העוף לבד אלא שאח"ז נולד לגבי דאורייתא ובכה"ג לכ"ע יש להקל ואדרבא דעת הפמ"ג בא"ח סי' ש"ג במש"ז סק"ט דגם לדאורייתא מקילים ועוד דגבי איסורא אכילה לא אמרי' כן כדמוכח מהש"ך סי' צ"ח גבי מינו ושא"מ ועמ"ש במשפ"ש סי' קצ"ח מכמ"ק בזה ובפרט בשעה"מ דיני מקואות, ועוד דלפמ"ש גם לגבי בשר בהמה הוי רק סד"ר, ומ"ש עוד דספק ב"י הוי סחסי"ד ואפשר להתברר ג"ז ליתא ובכל מקום מצרפין ספק זה וסתם כלים אב"י גם בישראל לשו' כמ"פ ולכן נ"ל שהדין עם השואל וע"ע טטו"ד מ"ג סי' קפ"א באמצע התשו' מ"ש בזה. סי' קל"ח להרב הה"ג וכו' מו"ה ברוך רייטלר ז"ל אבד"ק טרנירודא

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בבתולה שנשאת ואחר ביאה ראשונה לא בדקה א"ע כיון שב"כ וב"כ טמאה ואח"כ ראתה דם מ"ת כמה וכמה פעמים וגם מרגשת צער וכאב בשעת ביאה ורו"מ הביא דברי הח"ד סוסי' קפ"ז שכ' דאף דלא פסקה מלראות מ"ת תלינן בד"ב מ"מ היכי דלא בדקה א"ע פעם א' שוב אינה תולה והוכיח כן מהש"ס דנדה י"א ע"ב בהא דפריך אהא דאמר שמואל דאם פסקה מ"ת וראתה טמאה וכו' נשתנו מראה דמי' שלה טמאה ופריך מהא דבתולה שדמי' טהורי' א"צ לשמש בעדים ואמאי דלמא נשתנו מראה דמים שלה ומשני דמ"ת תלינן דשמש עכרן קק' תבדוק דשמא לא ראתה פ"א ובע"כ דגם בלא בדיקה לא תלינן והבדיקה רק לקולא לתקנתא דידה ובכה"ג ל"ש להקשות תיבדק עכת"ד הח"ד וע"ז תמה רו"מ מהתוס' שם ד"ה אפ"ה שהקשו ר"א תיבדק בימי טוהר שמא תפסוק ג' עונות כו' והא התם הבדיקה לתקנתה ואפ"ה הקשו דתיבדק ועיקר קו' הח"ד כבר העיר מהרש"א שם בזה ותי' בע"א וע' בחידוד הלכות שבס"ט לנדה שם בביאור דבריו וא"כ נדחה ראיית הח"ד גם י"ל דדוקא משום שינוי צריך בדיקה דאם נשתנה היא טמאה מיד וצריך לברורי אבל לענין לבדוק אם לא ראתה דעכשיו לפנינו אין נ"מ בזה רק אם אח"כ תחזור ותראה מ"ת י"ל דא"צ לברורי כיון דעכשיו אין ריעותא לפנינו ואין נ"מ בזה כלל וכיון דשירפה מצוי כדאי' בנדה י' ע"ב ורמ"ת לא שכיח כמ"ש הב"י סי' קפ"ז הביא דברי הח"ד סוסי' קפ"ז ש"כ דאד דבלא פסקה תולין במצוי אף דלא בדקה מסתמא ראתה ובפרט דיש ידים מוכיחות שיש לה צער וכאב ובפרט דפעם ראשון הרי בבוגרת י"ל ט' דמים משום דבביאה ראשונה הדרך להיות ד"ב א"כ מדוע לא נתלה שהי' ד"ב, והנה בעיקר קו' מהרש"א וח"ד הנ"ל עלה בללבי ליישב דהא לכאורה יש לדין דכיון דוסתות דרבנן ולפמ"ש הנ"ב סי' מ"א ושאר אחרוני' וסת דרמ"ת הוי כמחמת אונס ולכ"ע דרבנן א"כ היכי דלא בדק פ"א מדוע ניחוש מספק שמא היא רמ"ת הרי סד"ר להקל וע' חמ"ח אה"ע קי"ט סק"י. דמוכח דס"ל רמ"ת מן התורה וע' ח"ס יו"ד סי' קנ"ג מ"ש לחלק בזה דהיכי דמרגשת בשעת ביאה הוי מה"ת אך דגם בלא"ה הקשה הנו"ב סי' מ"ג בכל רמ"ת נימא דהוי סד"ר שמא הוא מן הצדדים ותי' דכיון דיש נ"מ לגוף הדם והאשה אם הוא טמאה והוי סד"א ונתגלגל לדרבנן דל"א סד"ר להקל. והנה מ"ש דשמא היא מהצדדים לכאורה הוא תמוה דהא קיי"ל דרוב דמי' מן המקור וי"ל עפמ"ש בתוה"ש רסי' ק"צ