מהרש"ם חלק ג קמט

להקל גם בשאר לילות אם לא הפסיקה בשום פעם וקצת אחרוני' פקפקו בזה וע' פ"ת וא"כ היכי דלא בדקה פעם א' אחר לילה ראשונה שוב א"א להק אבל היכי דלא בדקה לילה ראשונה הי' נראה להלל ולפמ"ש בשו"ת מהרמ"פ דהא דאין נותנין רק לילה א' היינו רק לראתה, אחר תשמיש אבל ראתה בשעה תשמיש יש להקל טפי עכ"פ לענין רמ"ת ע"ש א"כ יש לצדד וקצרתי ואמנם בבוגרת הרי לשי' כמ"פ אין לה טענת דמים ועתוס' כתובות ט' ע"א האומר שביארו שי' ר"ח באורך והביאו מירו' דפעמים יש לה דמים ופעמים אין לה וע' בב"ש סי' ס"א סק"ג שהביא כן בשם משה"ב להרשב"א ורא"ש דנדה ע"ש בזה ומש"ה אין לה ט' דמים ובמהרש"א שם כ' דמ"מ תלינן לקולא בלילה א' ונותני' לבוגרת לילה ראשונה דדם נדה לא שכיח בשעת וסתה ע"ש וכן הסכים הב"ש שם א"כ לפ"ז יש לדין דהיכי דראתה אח"כ ג"פ ואנו מסופקים באמת שמא יש לה וסת כזה להיות רמ"ת והוא הוא וסת א"כ היכי דלא בדקה פעם א' שוב יש לחוש שמא לא ראתה גם בפעם א' כיון דיש בוגרת שאין לה דמים ועיקר ההיתר רק משום דשלא בש"ו מסתמא אינה רואה דם נדה א"כ בזה דיש לחוש שמא הוא באמת שעת וסת וראתה דם נדה שוב ל"ש סברא זו

אך מדברי הב"ש סי' קי"ז סק"ד מוכח דגם היכי דראתה אח"כ ג"פ אפ"ה יש לתלות בביאה ראשונה שלא הי' דם נדה אבל י"ל דמיירי בבתולה שלא הגיעה לימי בוגרת ומ"מ נראה להקל חדא דעכ"ע הרי הוי סד"ר דוסתות דרבנן ובפרט בצירוף שי' כמ"פ דכל בוגרת יש לה דם ועוד דמ"מ יש רוב דאינם רמ"ת וכמ"ש הב"י ובפרט דמרגשת צער וכאב מה שאין רוב נשים מרגישות כן וכבר כ' הרשב"א הובא בב"י סי' קצ"ג דלענין לאסרה על בעלה הוי דם בתולי' כמכה המוציאה דם ואף דלפי תי' א' שם שכ' משום דחיישי' לדשמואל י"ל דגם לענין רמ"ת חיישי' מ"מ הרי אנן קיי"ל דשמואל לא' שכיח אך לפמ"ש התוס' בנדה ס"ה סוע"ב וביתר ביאור בתוס' חגיגה י"ד דדוקא בבעיל גמורה שראוי להתעבר דשמואל לא שכיח א"כ י"ל שמא לא בעל ב"ג אך לפ"ז שוב פשי' דיש להקל דלא נחשב ביאה א' כלל ואפי' לענין ז"נ נהגו להקל כמ"ש הרמ"א סי' קצ"ג דהיכי דלא בעל ב"ג ול"ר דם דיש להקל גם בזה"ז וע' בסד"ט שם סק"ב אי העראה דוקא או גם ביותר מהעראה וצידד דכל זמן שלא גמר הביאה במירוק הוי בכלל העראה אבל חזר ופקפק ע"ז ולכן יש להקל גם בבוגרת וע' בא"ז ח"א סוס"י תשמ"ז ועתוס' יבמות נ"ט ע"ב ומל"מ פי"ז מאי"ב הי"ג ושיו"ק על ירו' פ"א דכתובות ה"ג בסופה וצל"ע ברש"י כתובות ע' ע"ב ד"ה מאי לאו וב"ש א"ע רסי' רס"ח דמוכח דגם בהעראה משתברי' בתולי'

ואמנם מה שיש לפקפק בזה לפמ"ש התוי"ש כתובות ט' סוע"ב דטענת דמים מסתברא דכשנתייחד עמה אם הי' אז דמים בשעת תשמיש היתה מראה לאבי' ואמה או לבעלה כדי שלא יהא לו לב עלי' כש כשישאנה ואפי' ביהודה יכול לטעון ט"ד ע"ש וא"כ י"ל דה"נ ליכא ספק השקול דודאי לא הי' דם בפעם א' דאל"כ היתה מראת לאמה ושאר נשי' כנהוג ואף די"ל דשא"ה כנתייחדה עמו קודם נישואין דהי"ל לחוש שלא יהי' אח"כ לעז עלי' ומשא"כ אחר נישואין מ"מ האמת יורה דרכו שדרך הנשים לדקדק בזה ושאר נשי' רואות ומחפשות אם יש ד"ב וע' כתובות ל"ו ע"ב כולהו רואות ומראות לאמן כו' וא"כ י"ל דל"ה ספק השקול אבל מ"מ נראה דאם אומרת שלא דקדקה כלל ועיין בהסדין ושהי' מאיזו סיבה ואתמלא נאמנת ובפרט אם יש ספק שמא לא בעל בעולה גמורה פשי' דיש להקל ולכן נלע"ד להתיר בנ"ד את האשה לבעלה כל זמן שתרגיש צער וכאב ולא תפסוק מלראות פעם א' שוב מצאתי בשו"ת הרי"מ חיו"ד סי' י"א שהאריך להקל בהי' ביאה שאינה גמורה ולא ראתה אז דם דמקודם ראתה פ"א גם בביאה שא"נ אח"כ ראתה כמ"פ דם בביאה גמורה ע"ש באורך בענין זה וכ' דגם בסתם אפשר דיש לתלות של"ה ביאה גמורה ודוקא בידיעה שבב"ג ולא ראתה אז אסורה וגם בבוגרת יש להקל אבל יש לפקפק בזה בסתם יעו"ש. סי' קל"ט

ומה ששאל במה שנהגו הנשי' לערב בתוך העיסה קמח ער"ד עפי"ל ובתשו' ח"ס חלק ו' סי' י"ח האריך להחמיר בזה לענין הפרשת חלה כיון שאין טוחנין אותם בריחים רק כותשין אותן וא"כ בזה לכ"ע אין בילה ואין תקנה להפריש חלה מינה ובה וצריך לעשות עיסה קטנה ולדבקה בעיסה הגדולה וליקח אותה לחלה על הגדולה והעולם מקילין בזה ורו"מ צידד דדוקא ב"ב מיני' שנתערבו ואין היכר בין זל"ז שייך חשש זה אבל קמח ער"ד עפי"ל ניכר במשוש ומראה וא"א כלל שיהי' חתיכת עיסה מקמח הער"ד עפי"ל לבד ויהי' דומה לעיסת קמח חטים ואפי' אם יהי' רק רובה קמח ער"ד עפי"ל א"א לטעות בזה ולדמותן זל"ז כלל הנה דברי הח"ס הנ"ל ראית זה כמה וכעת אינו תח"י אבל גם אני מעלים עיני מזה מהטעם שכ' רו"מ והנח להם לישראל וכו' ובפרט דגוף חשש דאין בילה לפמ"ש הב"מ ביו"ד סי' ק"ט בשם תשו' א' דהוי רק מספק ולהחמיר ולא להקל א"כ י"ל דלענין חלה בזה"ז יש להקל ואולם כי מד' תה"ד ל"נ כן מ"מ יש לצרף ג"כ ד' הרמב"ם וכפי שביאר דבריו המהרי"ט ח"א סי' י"ח דכל דבר הדק ונמדד יחד יש בילה ודוקא פרוסות לחם שעומד כל א' בפ"ע בזה אין בילה וכדבריו מוכח בירושלמי פ"ה דדמאי ה"ל ה' וע' בגליון הש"ס שם ולכן אין למחות ביד המקילין וכמ"ש רו"מ. סי' ק"מ להרב וכו' מוהר"א וואלף נ"י מו"צ דק' באכניע

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו לאשר א"א לחמם המקוה שהוא מעין אם מותר להעמיד בתוכה סאמוואר לחממה והעיר די"ל דבכה"ג שמחממין המקוה עצמה איכא גזירת מרחצאות והנה כבר ישב על מדוכה זו הגאון רש"ק ז"ל במ"נ. מהד"ק סי' ע"ה ובקו"א שם הוסיף לבאר שגם להמקילין להטיל