מהרש"ם חלק ג קמה

ח"א א"ע סי' ס"ה והנה לענ"ד הדבר פשוט דיש לכתוב אנתתי דכבר הביא התשב"ץ ח"ב סי' רכ"א והגה שם כמה ראיות דנקראת אשה וע' רשד"ם א"ע סי' ע"ח ובתשו' רד"ך ריש בית כ"א נסתפק אולי יש להקפיד לכתחלה וע' תשו' ברכ"י א"ע סוסי' ל"ח וסי' ל"ט וכל זה בארוסה ממש דאין לזוז ממ"ש בש"ע סי' קכ"ו סמ"ו אבל בנ"ד דבלשון בנ"א נקראת בפ"כ אשתו ובגט בעינן שיהא מוכח מתוכו לפי לשון בנ"א א"כ יש לכתוב אנתתי וע' בט"ג בליקוטי שמות סקמ"ב בשם הג' מליסא דבגיטין יש לכתוב כפי הנהוג באגרות ומכתבים בלשון ב"א ע"ש וה"נ בזה. סי' קל"ה לכבוד הרב הה"ג בנש"ק וכו' מו"ה יוסף אלימלך הלבערשטאם נ"י אבד"ק קרשאניב

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו במקוה חדשה ששאבוה ולא נגבו הכתלים הלחים וע"י חוזק הנביעה זרקו בלאות וחול לסתום הנקבים ולייבש הקרקע והי' החול פחות מג"ט וכמעט רגע בעוד לא הי' מכוסה הקרקע מצד זה עלו המים מצד ב'

והנה בגוף דברי התה"ד וב"י שכתב שיהי' החול ב' או ג"ט שתמהו דהא בפחות מג"ט ל"מ המשכה הי' נ"ל דהכונה כעין מ"ש התוס' בשבת דף ס' בהא דחולין קל"ב כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות וכו' דהיינו לרבי סגי בשנים ולרשב"ג בשלשה ועמל"מ פ"ח מלולב ה"ז וה"נ כיון דדעת הרשב"א ורשב"ץ דסגי בכ"ש לכן נקט לפי ב' הדיעות. אך לפ"ז נראה דעת תה"ד להקל גם כדעת הרשב"א הנ"ל אבל הי' נ"ל לפמ"ש החכ"צ סי' כ"ט ובפמ"ג א"ח במש"ז סי' שס"ג סק"א ובפרט בא"א סקי"ח דבדבר ממשיי מפסיק ל"ש לומר והעיר מדברי רש"י סוכה ד' וביאר דעכ"פ להחמיר לא אמרי' לבוד בכה"ג שיש דבר ממשיי מפסיק ושם הביא גם מדברי מג"א סי' תרכ"ו סק"ו ע"ש היטב בזה ובאמת שכ"ה בתוס' סוכה י"ט ע"א ד"ה לא יהא וכו' יעו"ש באמצע הדיבור וכ"ה בריטב"א עירובין י"ח ע"ב בשם תוס' דליכא לבוד במקום שיש דבר מפסיק ובהגהותיו לאו"ח שנדפסו בארץ הגר סי' שס"ג הבאתי מהתוס' שבת ק"א וסי' שנ"ג ס"א דמוכח דאם מים מפסיקין שפיר י"ל לבוד וצ"ל דמים לא דמי לדבר ממשיי שהרי יוכלו למשש דרך המים שאינם דבר גושיי ושם הבאתי עוד מכמ"ק בזה והפמ"ג סוסי' תרל"ב העלה דבדרבנן בודאי אין לומר לבוד להחמיר. ואני הבאתי סתירה לדבריו מדברי הרשב"א שהובא בב"י א"ח סי' ש"ע בדין מחיצות המגיעות לתקרה אבל בדאיכא דבר ממשיי המפסיק ובדרבנן ולהחמיר י"ל דלא אמרי' לבוד וא"כ צדקו דברי תה"ד דכשהמים נובעים דרך העפר גם בפחות מג"ט מיקרי המשכה דהא כל טעמא דבעי' ג"ט הוא משום לבוד כמ"ש הריב"ש והרשב"ץ שבב"י וזה שייך היכי שהמים נמשכים ע"ג קרקע אבל אם נתכסו המים בחול ועפר ונמשכו דרך החול ועפר א"א לומר בהם לבוד שיהי' כאלו מונחים עוד במקומם הראשון שהי' שם ג' לוגין שאובין שהרי דבר ממשיי מפסיק ואף שהמים מבצבצין דרך העפר ויוצאין דרך נקבים קטנים הרי המים אינם מפסיקין את העפר מלומר לבוד כמש"ל דהמים אינם בכלל דבר ממשיי והוי החול ועפר כדבוקים זב"ז ממש ואין לומר לבוד לגבי המים הנמשכים דרך העפר וכן כתבתי בגליון הש"ע

וכעת ראיתי שהביא רו"מ בשם ס' מנחת יהודא שהעיר מדברי מג"א סי' תרכ"ו הנ"ל אלא שהניח בצ"ע שמדברי רש"י סוכה ד' ותוס' שם י"ח ע"א ד"ה אין לבוד והנה לפמש"ל אין מזה סתירה כמ"ש הפמ"ג ובפרט מהתוס' דף י"ח בודאי אין סתירה שהרי בדף י"ט מפורש בדבריהם ג"כ כן

וגם מ"ש רו"מ דהמים מבצבצין דרך נקבי החול הרי אין דבר ממשיי מפסיק כבר נתבאר דלק"מ ועוד דודאי אין המים עושים נקב שוה מממטה למעלה כי החול והעפר נופל וסותם אלא שהולך באלכסון ומבצבץ למעלה וכשנפתח למעלה כבר נסתם למטה כאשר יעיד החוש א"כ יש להקל מטעם הנ"ל דל"ש לומר לבוד בכה"ג

ומ"ש רו"מ מדברי הרמ"א דע"י הנקבים מחובר המקוה לנהר א"כ ה"נ י"ל לבוד בנקבים התם אינו מטעם לבוד אלא מטעם חיבור ואם סגו בנקבים שאין בהם כשפ"ה גם בנקבים אלו הוי השקה משא"כ בנ"ד ועוד דאי נימא כן הרי ליכא פסול שאובין כלל שהרי מחוברים ע"י נקבים שבקרקע להמים שבהקרקע הנובעים תמיד

ובחיבורי שו"ת ח"ב שנדפס כעת בעזה"י בסי' נ"ט ובמפתחות שם ביארתי דהא דיש לחוש במעין לשאובין לשי' י"א לכאורה הוא תמוה דכיון דבמעין ארעא מיחלחל ובדרבנן קיי"ל דא"צ שיהי' כשפ"ה א"כ הרי כל חשש ג' לוגין רק דרבנן ואיך יופסלו וצ"ל דהם ס"ל דבתחלה קודם שהי' רוב שיעור מקוה פוסל ג"ל מה"ת כמ"ש בהג"א פ"ו דב"ב בשם ר"ת ובזה ביארתי ליישב ד' הראש ותוי"ט פ"ב דמקואות ליישב קו' הד"ח שם ופלפלתי שם בסוגי' דנזיר ל"ח ליישב קו' התו"ס וגם ליישב ד' רש"י התמוהים ואכמ"ל והיינו למ"ד דכולה שאובין מה"ת כנודע וא"כ איכא איסור תורה ולא סגי בנקב פחות מכשפ"ה אך דגם בזה דנתי שם לפמ"ש הר"ש והרא"ש רפ"ו דמקואות בהא דעיקת המערה דהיכי דלעולם מחוברים סגי בכל ענין בפחות מכשפ"ה גם בשל תורה א"כ ה"נ בזה וגם הבאתי מהאשכול סי' ל' דס"ל דגת בשאר מימות שלא במעין לפעמים ארעא חלחולו מיחלחל וכ"ה במהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ח"י והוכחתי גם מהרשב"א ותשב"ץ דס"ל כן וא"כ לפ"ז גם במעינות העליונות שאין פוסקין לעולם מיחלחל וא"כ לא מיפסל בשאובין עכ"פ בדרבנן להסוברים דכולו שאובין דרבנן וא"כ גם ג"ל בתחלה דרבנן

ומלבד זה מה שמהרי"ט מפקפק בכל מעינות שלנו הנה בתשו' נטע שעשועים סי' כ"ז האריך לדחות ד' מהרי"ט ומסיק דהיכי דבשום פעם לא מתיבש נביעת המים לגמרי גם. מהרי"ט מודה דנקרא מעיין ע"ש ומ"ש בד"ח בפתיחה אות י"ב להחמיר היינו לענין זחילה דאורייתא וגם שם מש"ל שבעת היובש נצמתין הגידין ונפסקו מהמעין צ"ע שאם הי' נפסקון לא הי' נובעין כלל וכיון שנובעין תמיד מוכח שלא נפסקו לגמרי אלא שנצרבו ונתקטנו וגם מעיין המכזב פ"א ביובל כשר