מהרש"ם חלק ג יד

להיות תנאי גמור שיחתמו כולם אלא ביקש לעשותן עדים והנלע"ד בזה לפמש"ל דגם לפי טעמא דא"ב צריכין לבוא לטעמא דגזירה ע"מ אטו חוץ והיכי דליכא למיגזר אמרי' באמת דיש ברירה והנה בש"ס שבת קמ"ז אבל עשרה בנ"א מסתפקין באלונתית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ולא גזרי' שמא יסחוט דרבים מדכרי להדדי ובש"ס עירובין ג' ע"א אמר רבא מפרזיקא סוכה דליחיד הוא לא מדכר מבוי דלרבים מדכרו אהדדי ופירש"י שאם תרקוב תחתונית הקורה ותעמוד כולה למעלה מעשרים אמה מתקני לה ומזה מוכח דל"ד אם הם במעמד אחד ודלא כמ"ש בתשו' עבוה"ג סי' ב' ובנה"ב סי' ק"י ע"ד הט"ז סק"ו וע' במנ"י כלל מ"ה אות מ"ד בזה (א"ה מ"י גם בהג' מד"א לסי' ק"י העיר מש"ס הנ"ל ותליא בב' לשונות שם וכתב דהעיקר כדעת הט"ז) וגם מ"ש בנה"ב שם שאין הכל בקיאין בדין חהר"ל ויבואו לטעות להתיר גם החתיכות הר"ל ע"ש הרי הכא בדין קורה גבוה למעלה מן כ' אמה אמרי' ג"כ דרבים מדכרי אהדדי שאסור לטלטל במבוי וטעמא דא"א שלא יהי' ברוכם יודע תורה או מסתפק ושואל וע' בט"ז יו"ד סי' שפ"א סק"א בהא דאסרו רחיצה באבל גזירה אטו תספורת והקשה דא"כ גם בחוה"מ יאסר רחיצה אטו תספורת ותי' דבחוה"מ שהדבר נוגע לרבים הצריכים לרחוץ אין לחוש לתספורת דרבים לא יהי' נכשלים ומדכרי אהדדי וגם בנה"ך שתיק לי' התם ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דבדקדוק נקט הש"ס אמר לעשרה כתבו גט וכו' דכיון דכל טעם האיסור הוא משום גזירה אטו חוץ ליכא למיגזר אלא בסתם גט שיעשה בסופר ועדים ואף דבשעת נתינה נהגו בזה"ז לקבץ עשרה אין זה אלא בשעת נתינה וגם אין להם עסק בגוף מעשה הגט ואינו נוגע להם כלל משא"כ הכא שצוה לעשרה נכתוב וכולם עוסקים בכתיבתן ליכא למיגזר כי רבים אינם נכשלים ומדכרי אהדדי או מסתפקים ושואלים לכן אין התנאי פוסל ואף די"ל דהחשש שעי"ז יקילו אחרים גם בתנאי דחוץ א"כ מה יועיל מה שהם רבים אבל הרי גם בנידון הט"ז סי' ק"י י"ל כן וגם בהא דסי' שפ"א הרי הט"ז למד דין זה מהא דעשרה בנ"א מסתפקין ומוכח דגם בנידון רחיצה אין הטעם מפני שכל העולם רוחצין אלא בעשרה סגי דומיא דהתם ולא גזרי' רחיצה אטו תספורת והא אכתי יש לחוש שמא יראה יחיד ויתיר גם תספורת או להביא המטפחת ולסחוט ובע"כ דאין לחוש אא"כ שייך הגזירה באותן עדים עצמן וכה"ג כתבו התוס' יבמות כ"ז ע"ב ד"ה ולימא לי' דלמא קדים וחלץ לראשונה פי' ר"י לפי שי' הקונטרס שכשבאין לפנינו לימלך ל"א להו לחלוץ שניי' ולייבם את הראשונה דגזרי' דלמא אתי למיעבד איפכא באלו היבמות עצמן אבל אם כבר חלץ האחד לשניי' שרי אידך לייבם הראשונה כמו במתה שניי' כיון דבאלו יבמות ליכא שום חששא ע"ש וע"ש בתוס' ל"ב ע"א ד"ה גט וכו' כעין זה וע"ע בתוס' חולין ס"ח ע"א ד"ה שליא וכו' דאם איתא דביציאת הרא"ש ל"ה לידה ל"ה ראוי לגזור כיון דבמקצתה א"א בשום פעם לבוא לידי חשיבות לידה וכו' ע"ש (א"ה יהושע תלמידו של המהמ"ח שליט"א פלפולו של אדמו"ר הגאון שליט"א הוא רק לשי' הפוסקים שהובא בחמ"ח סי' ק"כ דבמנה אפי' מקצתן מ"מ צריכין כולם לחתום משום תנאי אבל לשי' הטור וסעייתו שהובא בחמ"ח דבמנה מקצתן כוונתו לאותם שמנה א"כ הרי מבואר דל"ד לאמר לעשרה שייך דין זה כמובן אבל לפמ"ש הגהמ"ח באות ה' דגם להרמב"ם הטעם הוא כמו בש"ס דילן דגזרו אטו חוץ א"כ קו' הישויע"ק בפשיטות ל"ק דרק תנאי שהוא עמה לנוכח ל"מ כמו בתנאי דחוץ לפלוני משא"כ הכא דהתנאי הי' עם העשרה עדים אע"ג דהשאר משום תנאי מ"מ בדידה לא שייכא כלל הך תנאי א"כ בכה"ג גם לרמב"ם כשר וז"נ)

(ט) ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל אות ו' מהא דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ולפמ"ש ניחא דהתם שהי' נוגע לרבים בכל היוצאים והי' הדבר בפרסום ליכא למגזר ע"מ אטו חוץ וממילא ליכא נמי חשש ברירה וכמ"ש ויש להוסיף עוד למאי דמבואר בפסחים ל"ו ע"א בהא שאין לשין העיסה בפושרין ופריך מ"ש ממנחות דנילושות בפושרין ומשני דאם אמרו בזריזין וכו' ולישה מי איתא בזריזין וכו' נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא וכו' ומ"ש ממנחת העומר דתניא לותתן אותה וצוברין אותה צבור שאני ופירש"י מנחת העומר קרבן צבור הוא וכל עסקין שלה נעשה ע"פ ב"ד ובזריזין הוא ע"ש ובירושלמי פ"ג דמ"ק ה"ט ואנן חמין רבנן ענין בדיבורא בחה"מ והא אחר קבורא אין עונין ומשני חבורים זריזים הם ואינן באין לידי הספד ופי' הק"ע דת"ח זריזין הן ולכן י"ל דדוקא בגיטין בעלמא דמבואר בעירכין כ"ג אטו כל מאן דמגרש בב"ד מגרש לכן איכא למגזר ואף שהנו"ב מ"ת חא"ע סי' קי"ד מפרש דהייני שאינו מגרש בב"ד מומחין אבל ב"ד הדיוטת בעינן וכדבריו מבואר בפי' רגמ"ה לב"ב קע"ד אבל מלבד שמדברי מלחמות סוף גיטין מבואר להיפוך אף גם היינו בנתינת הגט ולא מקודם הנתינה ובשעת כתיבתו אבל בגיטין כאלו שנעשו בהרשאות ובשני שלוחין לכמה ב"ד למקומות הנשים דלכ"ע בעינן ב"ד וגם הדבר נוהג אצל רבים והדבר מפורסם בכל המדינות ליכא למגזר משום חוץ ולכ"ע יש להקל ובפרט כשאין הבעל אומר התנאי לסופר וע"ח אלא להשליח אלא שהסופר ועדים יודעים מזה והיא שעה"ד ועיגון בודאי יש להקל מכל הטעמים שנתבארו

(יו"ד) ובהיותי בזה קשיא לי בהא דלשי' כמ"פ בהתנה תנאי קודם כתיבה הוי רק פסול מדרבנן והא בש"ס דגיטין כ' ע"א אר"ח יכולנא למיפסל כל גיטין בעלמא וכו' משום דכתב לה כתיב והאשה נותנת שכר הסופר אקנויי אקנו לי רבנן ופירש"י דהפקר ב"ד הפקר א"כ הכא דהגט פסול מדרבנן והפסול נודע קודם הכתיבה א"כ לא אקנו לי' רבנן לבעל כלל כיון שהם פסלו הגט מדרבנן וליכא משום תקנת עגונת ושוב פסול מה"ת דבעינן וכתב לה ובעלמא בגט שנפסל אח"כ בכתובתו לק"מ דמשכח"ל שפיר שיהא פסול רק מדרבנן דמקודם כתיבתו אקנויי אקנו ליה רבנן דמי הסופר שביד האשה והוא כותבו וכשר מה"ת אבל הכא בהתנה תנאי קודם כתיבתו הרי קודם התחלת כתיבתו נודע פיסולו ואמאי יקנוהו רבנן לבעל נגד דעתם ומהראוי שיפסול מה"ת וצ"ל דודאי היכי שהאשה מקבלת הגט ברצונה ומשלמת שכר הסופר מיפסל בכה"ג מה"ת אלא דע"פ רוב אין להאשה מעות שאינן של בעל אא"כ