מהרש"ם חלק ג טו

פירשה א"ע מבעלה מקודם ע"י קטט וזנה א"ע ממע"י כמ"ש הפ"י שם ובפרט היכי דמגרש בע"כ מדין הש"ס והבעל משלם לסופר אז בודאי מיפסל רק מדרבנן אך דלפמ"ש הנו"ב מה"ק סי' ב' גם מדין הש"ס א"א לגרש בע"כ ע"י שליח דהוי תופס לבע"ח וע"ש מ"ת סי' ק"י והרי קיי"ל דכל מעשה שא"א לקיים ע"י שליח א"א להטיל בו תנאי כמ"ש הפ"י גיטין ע"ה ובתשו' בר"א א"ע סי' ט"ו אות ז' וסי' קי"ט אות ו' בשם תשו' שב יעקב דאף דבכתובת ע"ד מבואר רק דבעינן שהתנאי יהי' אפשר ע"י שליח מ"מ בעינן שיהי' גם המעשה אפשר ע"י שליח וע' תוס' נזיר י"א בזה א"כ במגרש בע"כ דא"א ע"י שליח א"א להטיל בו תנאי והתנאי בטל ומעשה קיים וא"כ לא משכח"ל דין מגרש בתנאי אלא במגרש ברצונה ובכה"ג הרי תק"ח שהאשה נותנת שכר הסופר ולא משכח"ל שיהי' פסול רק מדרבנן אלא היכי שהבעל זנה עד שעת הגט ואין לה משלה כלום דמה שקנתה אשה קנה בעלה וצ"ע שלא הזכירו מזה הפוסקים (א"ה יהושע הנ"ל גם בזנה עד שעת הגט היכי שקימצה מעיסתה ומפיה הוי שלה וכמ"ש התוס' נזיר כ"ד ע"ב ד"ה שקימצה וג"כ גם בכה"ג הוי פסול מה"ת אבל בגוף ההערה העצומה של אדמו"ר הגה"מ שליט"א י"ל הנה בש"ס שם דר' חסדא אמר יכולנא וכו' והכא איהי כתבי' לי' וברש"י שם משום דהוא נותנת השכר משום תק"ע הנה לר"י דס"ל ב"מ מ"ז ד"ת מעות קונות ובקידושין כ"ח דלר"י במכר דל"ש מעות קונות גם מדרבנן א"כ למ"ש התו"ס גיטין ל"ג ע"א בתי' הא' דרוב אנשים אין מגרשין נשותיהם א"כ הוי מכר דל"ש וקונה במעות ומיושב קו' הפנ"י בגיטין שם דאע"ג דהיא נותנת המעות הרי מ"מ מעות א"ק ולהנ"ל הדבר נכון דלר"ח לשיטתו דס"ל כר"י וכמ"ש התוס' ב"מ מ"ח ד"ה נתנה א"כ פסולין הגיטין מה"ת אבל רבא לשיטתו דס"ל קרא ומתניתא מסייע לר"ל ולדידי' משיכה מפורשת מה"ת ול"מ מעות כלל ואי לדרבנן ע"ז משני דאקנויי אקנו לי' רבנן ופירש"י משום הבד"ה ומיושב מה שהערו המפורשים לשי' הב"י אה"ע דבמעמ"ש כיון דהוא רק משום הבד"ה ל"ה רק קידושין דרבנן וא"כ אמאי הכא מהני ולהנ"ל הכא מה"ת בלא"ה ל"ק רק לדרבנן ושפיר מהני הבד"ה ומעתה י"ל דהפוסקים הנ"ל דס"ל דהתנאי דקודם כתיבה הוי רק דרבנן משום דס"ל כתי' ב' של תו"ס גיטין ל"ג הנ"ל וגירושין שכיחא וא"כ גם לר"י מעות א"ק רק למ"ש ושוב הוי רק פסול דרבנן וי"ל עוד דאי גירושין שכיחא תליא במחלוקת ר"י ור"ל גיטין י"ז דר"י ס"ל החשש דתקון זמן בגיטין משום ב"א ור"ל קאמר דזנות ל"ש ולפמ"ש בהליכות אלי תק"ו דהיכי דכל הענין ל"ש שפיר גזרו משום מדל"ש א"כ ר"י ס"ל גירושין ל"ש ולזה גזרי' משום ב"א אע"ג דזנות ל"ש אבל ר"ל ס"ל גירושין שכיחא ולזה ס"ל בע"כ משום פירות וברשב"א גיטין שם ובב"י אה"ע סי' קכ"ז דכמה פוסקים ס"ל כר"ל וא"כ מיושב ק"ו אדמו"ר לנכון את זה ראיתי להעיר בהחפזי בעת

העתק

(י"א) ובדבר סידור גיטין בקהלתו שלא סדרו שם עד עתה יפה כתב מעכת"ה דכיון דכעת הוא שעה"ד בודאי אין מקים להחמיר ישוב יסדרו כן גם להלאה והדבר מבואר בתשו' רח"כ אה"ע סוס"י ס"ז בשם תשו' פמ"א סי' פ"ב שכן הורה הגאון ר"א ברודא והפמ"א הסכים עמו ואחריו הגאון רח"כ ובענין שם קיעלץ שבלשונם נכתב Kelzy קעלצו בלשון רבים גם בזה הנני מסכים הולך על דברת מעכת"ה דכיון דבשם עכו"ם יש ספק אם לכתוב אל"ף או עי"ן או יו"ד כי בלשונם מסיים כמו במלאפום ויש לטעות בוא"ו שהוא חולם לכן מוטב לכתוב רק שם ישראל ואני מצאתי בתשו' פמ"א ח"א סי' כ"א וסי' כ"ב וסוס"י כ"ב שם בשם תשו' ג"א דאין לכתוב שם גוים כלל בגט ואף שדבריו צ"ע וגם יעוין בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מ"א כמה כללים בזה וע' תשו' פ"י ח"א מאה"ע סי' י"ד שכתב ג"כ דכיון דהתייסדות שמות העיירות הוא מהעכו"ם יש לכתוב דמתקרי על שמם ועי' גם בתשו' ספר יהושע סי' צ"ב האריך לבאר כן וע' תשו' נח"א לבעל שע"מ סי' ט"ו שהביא ג"כ מתשו' ג"א לאבי הש"ך סי' א' בדין עיר בריסק דיש קורין בריסטא ויש בריזשטא דא"צ לכתוב שם עכו"ם ואין השינוי פוסל בו כיון ששניהם קרובין זל"ז והאחד פירוש לחבירו וע"ש עוד בזה וע' תשו' תפ"צ חא"ע סי' צ"ג דמה שכותבים קאזמיר קאזמירו ופוזנן פוזנני הוא רק מפני שחששו שיש עיר שנקראת כן אבל בעלמא א"צ לכתוב ב' השמות בכה"ג וע' תשו' ברכת יוסף א"ע סי' נ"ב נ"ג נ"ד בדינים אלו והנה גם עיר בראדי כותבין בגט רק בראד ובספרי העמים והפאסט נקראת בראדי וע' בט"ז לש"ע סקי"ח בביאור היטב וע"ש בס"ק כ"ו עוד בזה ושם הנהר יכתבו סאלניצא כפי הנכתב בגלילות הארץ כיון שאין לו שם המורגל בין ישראל אין לשנות מכפי שנכתב אצלם ויכתבו גם דיתבא על מי מעינות הכל ככתוב במעשי ידי אומן מופלא כמעכת"ה וכבר העלו רבים וכן שלימים דאין לחוש אם לא נמצא אלא נהר א' ובפרט בנ"ד שהוא כעת שעה"ד והואיל ואשתרי אשתרי (שוב הודיעני הגאון השואל נ"י כי יש קורין העיר קעלץ והסכימו וכתוב קיעלץ דמתקריא קעלץ) והנני ידידו דו"ש

(י"ב) אחר גמר העתק תשובה הנ"ל ראיתי מ"ש הרב המעתיק נ"י לעיל אות י' בסופו והנני בזה כי מה שהבין בדעת התוס' גיטין ל"ג דגירושין לא שכיח דרוב ב"א אין מגרשין נשותיהן הנה ש"ס ערוך ביבמות ל"א ע"א גירושין דשכיחי גזרו בהו רבנן וכו' ואף דהתם נקט לה לגבי מפולת דלא שכיח מ"מ כיון דגזרו בהו רבנן מוכח דשכיח וכונת תוס' גיטין בצירוף מה שסיימו דכששולחין גט אין מבטלין וע' בשו"ת שערי צדק חא"ע סי' ק' שנשאל בזה ע"ד הפלאה שהבין כונת חת"ס בגירושין ל"ש אך שלא הביאו מש"ס דיבמות הנ"ל ומ"ש מתו"ס נזיר יעוין במג"א סי' שס"ג סק"א ובמחה"ש שם ובפת"ש א"ע רסי' ע' בשם שו"ת תמ' מתוס' הנ"ל וע"ע בס' בני אהובה פי"ח מאישות ה"ד מ"ש בזה וגם בעיקר הערת הפ"י מהא דמעות אינן קונות י"ל לפמ"ש בנה"מ סי' של"ז סק"א דגבי פועל כסף קונה וע"ש סי' רצ"א סקי"ב ואני מצאתי בריטב"א לע"ז דף ע"א א' מפורש כן א"כ הסופר נקנה להמעשה ומה שעושה הוא שלה ומה שקנה נייר ודיו בשליחותם קנה ומשך בשליחותה ואכמ"ל יותר.