מהרש"ם חלק ג קלח

וע' תוס' ב"מ (דף כ"א ע"ב) בזה וע' בשעה"מ פ"ח מלולב בשם הר' מנוח שלא הביא מכל הנ"ל וע' במאירי שבת קי"ז מ"ש בזה ואכמ"ל אבל ברש"י בכורות שם עמוד א' מפורש להיפוך וגם בתמורה ח' ע"ב מוכח להיפוך] ועדיין צ"ע כי אין פנאי כעת לעיין במקומות השייכים לזה. וגם אינו מענינו וע' קידושין ו' גבי מעמ"ל דמשמע להיפוך וי"ל וקצרתי אבל י"ל קו' הפ"י בפשי' דהא מבואר בש"ס שם דאם העשיר א"צ לשלם משלו שהרי הלוהו רק ליפרע ממה שיפריש וע"ש ברש"י ויו"ד רנ"ז א"כ אין ריוח בזה לכהן והבן כי קצרתי, ומעתה נשובה לעיקר הדין דלשי' הסוברים דאסור להעלות הרבה מהראוי א"כ נסתר ההיתר גם בננ"ד שיקח בעד ש"ט יותר מהראוי. ומעתה אשובה לשאר צדדי היתר שכ' כת"ר והנה מ"ש דאין שומתן ידוע נראה דזה דוקא היכי דהמוכר הי' קונה הלאזען גם מבלעדי הקונה הזה אז דמי לטרשא אבל בנ"ד שאין המוכר רוצה לקנותו רק באופן זה להמציא מעות להקונה הזה וליקח ריוח בעד זה א"כ הו"ל כמפרש וגוף הסברא מבוארת בתשו' מהרלב"ח סי' ע' והביאו גם בתשו' ח"ס יו"ד סי' קל"ד ומבואר שם דעת מהרלב"ח לחלק כמ"ש וגם הח"ס מסיק שם בסוף התשו' דבכה"ג שאין ברצון המוכר לקנות רק עבור קונה הלז לא דמי לטרשא דר"נ וגם באין שומתו ידוע אסור יעו"ש היטב והבין, ויפלא בעיני על כת"ר ועל הרבנים המתירים ועל הרב האוסר שלא הביאו מזה כלל. ועוד יותר נלפע"ד דדוקא היכי דמוכר הסחורה בסתם בעד סך כו"כ אז יתכן לומר דכיון דאין שומתו ידוע או בדברים שא"ב אונאה אין היכר בזה שנותן יותר עבור המתנת המעות די"ל שנתאוה על המקח ושולם יותר מהראוי ולא יוכל לתבעו כיון שא"ב אונאה אבל בנ"ד הרי המסחר הוא בפירוש אשר כפי הקורז שיעמוד אז יקח הוא יותר 15 פ' א"כ הרי זה הוי ממש כשמותו ידוע שהרי מזכיר בפירוש מקח שויו נגד מזומן כפי הקורז ומה שלוקח יותר הוא עבור המתנת המעות והא דפסק בשו"ת שמ"צ להתיר בשטרות היינו במוכר בסתם בעד סך כו"כ אז אין ניכר שנותן יותר עבור המתנת המעות משא"כ בנ"ד, וע' בשו"ת גו"ר ח"מ כלל ג' סימן ל"ד מבואר ג"כ כה"ג והביא מדברי רמ"א סוסי' קס"ג דהוי ריבית גמור כיון דהתנו וה"נ בזה. וגם מ"ש כת"ר מהא דאין אונאה לשטרות והביא ראיה מדברי המ"מ ובעה"ת וש"ך סק"ך סק"ז הנה כבר האריך בס' שער דיעה (מהגאון בעל שע"מ) שם להוכיח דאין הטעם משום דתליא בדין אונאה דא"כ איך יפרנסו מתני' דלא ישכור ממנו בפחות הרי גם בשכירות קרקע קיי"ל דאין בו אונאה ועוד האריך שם בראיות דעיקר טעמא משום דלפעמים אדם קונה שדה ביותר משויו ע"ש באורך ולדידי נ"ל ראי' מדבריו מדברי רשב"ם ב"ב (דף פ"ז ע"א) דפריך אי כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה אמאי בשכר פועל מהיום בדינר ליום ולגורן יפה סלע מותר הא קמא קמא מיפסק פסיק ואגר נטר הוא ופריך ותסברא זלזולי בשכירות מי אסור כו' ופי' רשב"ם וז"ל ואפי' היכי דהקדים לו הדינר מניסן ולא עשה עמו עד לגורן מדאורייתא שרי דלא דמי לא להלואה ולא למו"מ דאית בי' אונאה וב"מ דהתם ודאי כי מוזיל לי' מכדי שויו בשביל הקדמת מעות נמצא שנותן לו יותר מכפי הדמים שקיבל אבל ש"ט של אדם ליכא אגר נטר דדרך פועל לשכור א"ע בכל שהו כשאין לו מה יאכל וכל מה שמקבל הפועל מבעה"ב ריוח הוא אצלו והלכך הך סיפא ליכא צד ריבית כלל כו' עכ"ל ולכאורה יפלא אמאי לא סיים דבר והיפוכו דבשכירות פועל ליכא דין אונאה משום דאדם איתקש לקרקע וכמ"ש הרמב"ם וטוש"ע בח"מ סי' רכ"ז, אלא נראה מזה דאף דליכא דין אונאה מגזיה"כ מ"מ הרי אסור להונות גם בקרקע כמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' בהר רק דלא ניתן ליתבע בב"ד וע' באס"ז ב"ב ע"ז בשם עליות הר"י וגם בהקדשות ליכא דין אונאה ומבואר בתוס' תמורה (דף כ"ז ע"ב) וז"ל וכי מותר להונות ההקדש כו' ע"ש ותבין. רק דכיון דדרך לקנות קרקע ביותר משויו וכן דרך לפועל להשכיר א"ע בפחות משויו ומה"ט הוי כאין שומתו ידוע, ויש לי אריכות דברים בסוגיא דב"ב שם ובישוב ד' הרשב"ם הנ"ל בדרך פלפול והארכתי בזה בתשו' א' לק' בוטשאטש ואכמ"ל, אבל עכ"פ לפ"ז בשטרות ל"ש כלל דבר זה

ומה שנראה לי צד היתר בנ"ד ומקודם אבאר כי בנ"ד צריך לעשות הקנין בחיוב הגוף בקגא"ס מב' הצדדים דהא כסף לבד אינו קונה ובפרט בשטרות ויוכל לחזור בו הקונה וגם המוכר אם יצא הנוממער בגורל וכדומה ואולי י"ל דע"י המנהג הוי כסטימותא דקני' גם בשטרות בלא כומ"ס כמ"ש בשו"ת מהרשד"ם והובא בחיבורי סי' ר"א אבל יותר נכון לעשות כנ"ל וגם יוכל ליתן הלאזע ליד הקונה שיקנה במסירה ויחזור ויפקדהו ביד מוכר כמ"ש לקמן. ואולם ענין ההיתר לחשש ריבות נראה עפמ"ש הרמ"א בסי' קע"ז סעי' ג' דכל ההיתרים של מקבל ונותן היינו אם א' לבד נותן מעות אבל אם גם הב' נותן מעות אפי' ח מתעסק לבד הוי כשותפות בעלמא וע' בב"י שם אבל במק"א נסתפקתי בזה ונראה דאם התנה בפי' כי בעד מה שזה נוהן מעות יותר יחויב זה לעבוד יותר הוי חשש ריבית וצריך ליתן לו ש"ט וסגי בש"פ] ונראה דאין חילוק בין נותן א' רק מעט מעות והב' יותר או לא וכדין שותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וכ"כ בשו"ת נח"א סי' ל"ז והוכיח כן משערי רב אלפס יעו"ש וא"כ בנ"ד שהקונה נותן תיכף קצת מעות והמוכר נותן שאר המעות ויש להמוכר ש פראצענט בהריוח כל זמן שלא יסלק כל המעות והקונה שא פראצענט א"כ הוי באמת שותפות לזמן וא"כ יעשו מתחלה שותפות באופן זה שקונים שניהם הלאזע והקונה יתן מעות לשותפות לאט לאט והמוכר נותן מתחלה שאר המעות וגם הטירחא מן הקני' שייך על המוכר והשמורה בכל משך השותפות (ולא יכתבו בדרך מוכר וקונה רק שנשתתפו שנים אלו באופן זה) והשותפות יומשך רק זמן כו"כ כפי ערך כלות זמנו פרעון ואם יצא גורל הנומער במשך זמן הנ"ל יקח המוכר רק 5 פראצענט והקונה 95 פראצענט. ויען כי סתם שותפות הוי למחצה כנודע [וע' בהשגת הראב"ד פ"ה מה' ערכין הל' י"ז וע' בנימוקי' ר"פ הבית והעלי' שכ' ג"כ כן בשם הראב"ד] וכאן לא יקח המוכר רק ם פראצענט וגם עבור