מהרש"ם חלק ג קלז

דגר לא הוי בידו משום דמי יימר דמזדקק לי' ובתוס' סוטה (דף כ"ה ע"ב) דמה"ט שטר העומד לגבות לאו כגבוי משום דצריך דיינים ומי יימר דמזדקקי לי' הרי בשבת (דף מ"ו) מבואר דהיכי דסגי בהדיוטות ל"ש לומר מי יימר דמזדקקי וע' רשב"א ונימוק"י יבמות ר"פ האשה רבה בזה וע' במל"מ פ"ד מבכורות ושעה"מ פי"ג מאי"ב וה"נ בזה וע' ברמב"ן גיטין ל"ה דגם אחר שעבר מהני שאלה לעקור האיסור למפרע לגמרי ואף דמהתוס' שם ל"נ כן וע' בשעה"מ פ"ו מהל' שבועות ובתשו' שער אפרים דהעיקר כהרמב"ן ויש כמה ראיות לזה ובזה י"ל ג"כ הא דנדרים מ"ג גבי היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר וכו' או מונח על הסלע וכו' וכשר הא הוי הערמה בדאורייתא והתם אין בידו לישאל עכשיו ולפמ"ש ניחא ויש לדון עפי"ז התשב"ץ בדברי שהבאתי לעיל אבל י"ל למעיין ואין להאריך יותר

ובהיותי בזה עלה בלבי בענין מכירת חמץ שהעיר התב"ש דהוי הערמה ותי' דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי והוי רק איסור דרבנן וכבר תמהו כולם דהא החמץ שמוכרין אין מבטלין אותו כלל והוי הערמה בדאורייתא. ואולם לפמש"ל דכל איסור הערמה הוי רק משום מ"ע וחשדא א"כ הרי כבר נודע דברבים ליכא חשדא ע' יו"ד סי' קמ"א ומג"א סי' רמ"ד א"כ בזה דהכל עושין כן שוב ל"ש חשדא ומותר לעשות גם בהערמה, וע' פסחים ל"ו ע"א גבי מנחת עומר דלותתין ומפרש טעמא משום דציבור שאני ופירש"י דכל עסקים שלהם נעשה ע"פ ב"ד ובזריזין הוא ולא גזרי' ע"ש ומוכח דכל דיבור של ציבור נעשה ע"פ ב"ד א"כ ליכא חשדא ואף דמהרי"ט בראשונות סוסי' ס"ח וסי' פ"ג הוכיח מהש"ס דמ"ק י"ב גבי כיבוס כלי פשתן דמייתי ראי' מימה של טבריא כו' ופריך דלמא שלא ברצון חכמים עביד וע' כה"ג בגיטין (דף מ"ה) ומוכח די"ל דלא מיחו חכמים משום דלא ישמעו ומוטב שיהיו שוגגים כו' ע"ש א"כ י"ל דאיכא חשדא גם בדבר הנעשה בציבור אבל זה דוקא בדרבנן אבל בשל תורה הרי ל"ש הא דמוטב שיהיו שוגגי' ואי מכירת חמץ הוי איסור תורה א"כ שוב ליכא חשדא וגם הרי בכל רבים ליכא חשדא, והן אמת דבתשו' ח"ס חאו"ח סי' ס' העלה דדוקא בדבר השייך לרבים ומשותפים בו ליכא חשדא מא"כ בדבר שכל א' עושה בפ"ע אולם בתשו' א' לק"ק בילקאמין (תשו' מהרש"ם ח"ב סי' מ"ה) דחיתי ראייתו והארכתי בזה. ואולם עכ"פ בזה מצאתי טעם הגון למנהג שנהגו בקצת מקומות שהרב דמתא מאסף הרשאה ומוכר כל החמץ דבזה בודאי ליכא חשדא דהוי ברבים ממש וגם נעשה בב"ד ושוב שרי הערמה גם בשל תורה. ולפמ"ש הירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג בסופו דכדי לחוס על ממונם של ישראל התירו הערמה ומשמע דגם בשל תורה הוי כן לחד מ"ד יעו"ש וה"נ בחמץ ויען כי עלה בלבי כעת בשעת כתיבה והיא נוגע עתה להלכה כתבתיו

ונחזור לענינינו דלפ"ז נראה דבאבק ריבית דרבנן שרי הערמה מיהו שבתי וראיתי דבזה פליגו הנך ב' דיעות שהובאו בש"ע אי מותר להלות הרבה בדבר שאין שומתו ידוע עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא וס"ל להי"א דאסור והיינו משום דאף שזה כוללו בדמי המקח מ"מ הוי הערמה ניכרת ואסור אף דהוי רק איסור דרבנן וע' בשו"ת רח"כ חיו"ד סי' כ"ח שפסק כדיעה א' ולדיעה קמייתא ס"ל דהערמה בדרבנן שרי, ולפום ריהטא יש לי להביא ראי' דרך פלפול קצת לשי' הי"א הנ"ל מהש"ס דגיטין (דף ל' ע"א) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ופוסק עמהן כשער הזול ואין בו משום ריבית ולשי' התוס' שם אפי' אם פוסק הרבה פחות משער הזול שרי ובש"ס שם מפרש טעמא משום דכיון דאי לית לי' כגון דנשתתפו שדותיו לא יהיב לי' כי אית לי' נמי א"ב משום ריבית. וכבר ביאר הפ"י שם דלשי' התוס' והרשב"א אף דהלוה להם המעות מ"מ הוי דרך זביני כיון דעשו שאינו זוכה כזוכה והוי רק אבק ריבית דרבנן יעו"ש היטב והנה הפ"י שם תמה עוד אמאי מותר לפסוק כשער הזול הרי הוי כהן המסייע בבית הגרנות שנותן לבעה"ב כשער הזול בכדי שיתן לו תרומותיו ותי' דכיון דבעה"ב אינו חוזר וכהן חוזר א"כ ל"ה טיבותא לגבי בעה"ב כלל שהרי אם יתייקר יוכל כהן לחזור בו ע"ש ומעתה לפ"ז קשה למ"ל להש"ס שם טעמא משום דאי לית לי' לא יהיב הרי גם בלא"ה יוכל לפסוק עמו כשער הזול כדי שיתן לו תרומותיו ויופטר מחובו כיון דליכא בזה איסור מסייע על הגרנות א"כ יוכל לומר שאינו נותן הריוח עבור המתנת המעות רק עבור שיתן לו תרומותיו ולא לאחר וכדאי' בבכורות (דף כ"ז) דטוה"נ לבעלים כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר וא"ל הא לך סלע ותנהו לבן בתי כהן כו' וע' קידושין (דף נ"ח) וכמה דוכתי, ואף דטוה"נ אינו שוה כ"כ כמו הפסיקה הרבה משער הזול הרי הערמה בדרבנן הוא לשי' תוס' ורשב"א הנ"ל ושרי, א"ו דגם בכה"ג כיון דשוה הפסיקה הרבה יותר מהטוה"נ וניכר לכל שהוא רק בשביל המתנת המעות אסור אף שאין שומת הטוה"נ ידועה ומוכח כדעת האוסרים אך לפמ"ש לקמן דליכא כאן ריוח לכהן דאם לא יפריש ויתן לו יופטר מלשלם משלו החוב א"כ נדחה ראי' הנ"ל. ואולם בעיקר קו' הפ"י הנ"ל שהקשה דהוי כהן המסייע בביהג"ר עלה בלבי לפום ריהטא לחלק דהא דאסור לסייע היינו היכי דכבר חל חיוב התרומה וכשלא יתנה לזה יתנה לאחר אז אסור לסייע ומטעמא שכ' הריטב"א בקידושין (דף ו') דהתורה זכתה להם תומ"ע חלף עבודתן במקדש ולא חלף פעולתם בסיוע בביהג"ר אבל היכי שעדיין לא באה התבואה לעולם כלל ויש ביד בעל הכרי שלזו למרח הכרי ולהכניסה דרך גגות וקרפיפות וכדאי' בברכות ל"א א"כ אם לא יסייעו לא יהי' תרומה זו בעולם כלל א"כ י"ל דבכה"ג שפיר רשאי לסייע. ולפמ"ש רבינו יונה רפא"ע בשם הירושלמי דגם אחר שנתמרח הכרי אם חוזר ומערב מוץ ותבן בתבואה חוזר ונפטר א"כ גם אחר מירוח י"ל דרשאי לסייע ודוקא אם כבר הפריש התרומה אסור לסייע וע' בכורות כ"ז שם דנקט ישראל שהפריש תרומה מכריו כו' וגם יכול להפקיר קודם מירוח ולחזור ולזכות [וע' תוס' סנהדרין פ"ח שהביאו בשם י"מ דגם אחר מירוח הפקר פוטר מתרומה ולא ממעשר אבל בירושלמי פ"ג דמע"ש מבואר פלוגתא דב"ש וב"ה בדין הפקר לאחר מירוח אי פוטר ממעשר