מהרש"ם חלק ג קלד

השלאס ודחה אותו מיום ליום בקיום הפסק וכמ"ש רו"מ מהא דסי' ר' ס"ז בהג"ה וע' כה"ג בסי' קע"ו סעי' מ"א דבשותף שלא נתן מעות אם דחה אותו רק בלך ושוב לא אטרחי' לב"ד לא נתבטל שותפותו וע' בסמ"ע וש"ך סי' ק"ג בדין אטרחי' לב"ד אי דוקא בע"כ של נתבע, ובנ"ד הא לא אטרחי' לב"ד כלל ולכן הדבר פשוט שלא נתבטל המקח

ואמנם במ"ש אם יוכל הלוקח לומר במקח שלם אני רוצה והביא מדברי נה"מ סי' קפ"ב דאה רוצה להשלים לו אחרים לא יוכל לבטל המקח לכאורה עלה בלבי דזה דוקא במכר לו מאה כור סתם אבל במכר מאה כור אלו שוב יוכל לוקח לחזור קודם שהשלים וכמ"ש בטור סי' קל"ב בשם הראב"ד דפעמים שהמקח בטל וחוזר בו כל זמן שלא השלים לו כיצד הי' תופס שק מלא אגוזים וא"ל הילך שק זה בדינר ויש בו סאה אגוזים והלך ומדדו ול"ה בו סאה ה"ז חוזר אע"פ שזה רוצה להשלים כו' ובב"י שם כ' די"ל דגם הרמב"ם מודה ועסמ"ע שם שרמז לזה בקיצור א"כ י"ל דה"נ בנ"ד שמכר פ"פ מיוחדים מהכפר הנ"ל ואדון הנ"ל וע' בלח"מ פט"ו ממכירה שם ה"ב מ"ש ע"ד הראב"ד בזה. ואולם באמת גם הראב"ד לא קאמר רק בכלל הכל בסכום א' כגון שק זה בדינר אבל בנ"ד מכר כל קאריץ בסך כו"כ. ועוד דהא בנידון הט"ז סי' רט"ז במכר ב' מקומות שלו בביהכ"נ דמי ג"כ לזה ואפ"ה ס"ל דתליא במחלוקת רמב"ם ורשב"ם ואין להוציא ממון א"כ בנ"ד הרי המוכר הוי מוחזק. ועוד דעיקר הטענה דיכול לומר למקח שלם אני רוצה היינו היכי דלא גלי דעתי' בשעת קנין להיפוך אבל היכי דגלי דעתי' דהי' מרוצה בפחות בודאי ל"ש לומר כן וא"כ ה"נ בנ"ד גם אי נימא דלהראב"ד יוכל לחזור קודם שישלים היינו אם לא גי"ד שרוצה בהשלמה ממק"א אבל בנ"ד הרי רצה דוקא שיתן שלוסצעטיל שלו והיינו שיחויב ליתן אדומים דוקא ולהשלים ממק"א א"כ אף שלא נגמר כן המקח מ"מ עכ"פ הרי גי"ד שמרוצה בהשלמה א"כ אם רוצה להשלים שוב לא יוכל לומר במקח שלם אני רוצה וכמ"ש רומע"כ לי'. ועוד דבאמת נראה דהראב"ד מיירי בהי' בידו שק של האגוזים ואומר שק זה משא"כ בנ"ד ע"כ הדבר פשוט שהדין כמ"ש כת"ר דמחויב ליקח ב' מאות ק' פ"פ אדומים ולא יותר ואפי' אם ירצה להשלים ממק"א אין חיוב על הלוקח ליקח אותם ויען כי הדברים פשוטים קצרתי

, גם בדין אם ראובן חייב היסת ליפטר משמעון והפכה על ש' ליטול וחזר שמעון והפך על ראובן לקב"ח אם יוכל לחזור ולהפך על תובע שיקב"ח או צריך להקל עליו ונהוג עלמא שא"י להפך כיון שכבר הפך פעם א' רק אם יקל עליו בקלה מקב"ח וכבר הוכיח מסי' פ"ז סי"א בהג"ה דיכול להפך קב"ח אף שכבר הפך פ"א שהרי כ"א הרמ"א שם דיוכל לומר התובע אני חפץ ממך רק היסת שלא יוכל להפך ג"כ רק היסת ומוכח דהיסת יוכל להפך עכ"ד והנה בדבר זה כבר נשאלתי מהרב המו"צ דק' טאלמיטש והוא הביא ראי' מדברי הש"ך שם סקל"ט שכ' דיש נוהגים שהנתבע אומר לו דור בחיי ראשך שהוא קל מחרם כו' ומוכח דדוקא דבר הקל יותר מחרם יוכל להפך אבל לא חרם ואני השבתי לו דהתם קאי על חרם סתם שהב"ד מטילי' על מי שטוען שקר וא"כ ל"ש בזה ענין היפוך כלל רק שנהגו להפך בדור לי' בחיי ראשך ואם הוא חמור יותר מחרם סתם לא הי' יכול להפך ולזה כ' דיש שנהגו להפך משום דס"ל שהוא קל מחרם והיינו דעככ"פ אינו חמור והש"ך השיג דחמור יותר (וע' כה"ג בתוס' ב"מ ע"ז דידם על העליונה היינו דעכ"פ אינם על התחתונה וה"נ בזה מ"ש שהוא קל מח' היינו שעכ"פ אינו חמור) אבל כפי שנהגו בזמנינו לחייב קב"ח לנוכח בודאי יוכל להפך הקב"ח ג"כ על התובע וכמ"ש הסמ"ע שם סקל"א דמהפכין כל מה דאפשר וע' כה"ג בט"ז סי' צ"ב סי"א שכ' לחלק בין ח' סתם דל"ש בי' היפוך כלל משא"כ בחרם מפורש ע"ש וה"נ בזה וכן אני דן תמיד והוא דין אמת לפענ"ד ואין לי פנאי להאריך יותר סי' קכ"ד עי' מפתחות לחכם א'

מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל הלכה למעשה בדין מסחר קניית הנאזען שכל מי שרוצה לקנות ע"י פרעו פרוטרוט בא אליו ויגיד לו איזה לאזע יחפוץ ונותן לו אדראן שיקנה אצלו ואז יקנה המוכר הנ"ל לאזע זו אצל באנקירער והוא מעלה המחיר על הקונה לפיטרוט לפי ערך ט"ו פראצענט וכדומה והקונה ישלם כל חודש כפי ערך והלאזע מונחת ת"י המוכר עד יסלוק כל המגיע והריוח אשר יוכל להגיע אם יעלה הנומער שלו בגורל במשך זמן ההוא שייך צ"ה פראצענט לקונה וחמשה פ' למוכר ואחריות יוקרא וזולא הוא על הקונה ונסתפק כת"ר אם יש בזה חשש רבית יען כי עבור המתנת המעות לוקח יותר והלאזען הנ"ל שומתן ידוע עפ"י הקיח מדי יום ביומו כמ"ש ביו"ד סי' סע"ג ושוב צידד די"ל דכיון דהשער משתנה תמיד דמי למטבעות שכ' הב"י דאם השער משתנה תמיד אין זה כשער קצוב וכ"ה בקונטרוס הסמ"ע והוי כאין שומתו ידוע המבואר בש"ע שם דשרי גם י"ל דהלאזע הוי כשטרות ולא נקנה לקונה עד שעת מסירה ודמי לשכירות המבואר שם סעי' ו' דמותר להרבות בשכר כיון דאין שכירות משתלמת אלא בסופה וגם בחי' א"ש על הרי"ף כ' גבי טרשא דר"פ דאם השכר הי' מונח באוצר ר"פ עד אותו זמן שרי דדמי לשכירות אבל פקפק בזה דהא הריוח ביני וביני שייך לקונה ושוב כ' די"ל דכיון דשטרות א"ב אונאה דמי לקרקע שכ' הבעה"ת ומ"מ דשרי למכור ובפ"ת הביא בשם שמ"צ דגם בשטרות שרי ואף דכשהקונה בא לקנותו אין לו הלאזען והקונה נותן לו אדראן לקנות עברו ברצונו ומוסיף על המקחן עבור המתנת המעות מ"מ הרי לא קנה אז עדיין הלאזע וגם לא נעשה שלוחו רק שקונה לעצמו הלאזע למסחר שיקח ריוח מהקונה גם י"ל שמוסיף לו עבר שכר טרחתו ואחריות הדרך עכת"ד והנה במה דסיים אפתח די"ל דמוסיף לו עבור ש"ט אבל מ"ש משום אחריות הדרך לא יתכן רק אם הי' קונה הלאזע מיד בנתינה הדראן אבל אם לא קנה מיד הרי אינו מחויב הקונה כלל לקבל ע"ע