מהרש"ם חלק ג קכט

קנ"ח ותשו' ח"צ סי' ע"ב א"כ גם הוא מודה דהוי בכלל אחריות וע' תשו' מהרי"ט בשניות חחו"מ סי' ק"ב כמ"ש ג"כ לחלק בין היכי דהמלך עושה כדין א' בחמסנותא אבל הוא מיירי בנתחייב בפי' להסיר כל ערעור דמעיקרא אפי' שלא כדין וע"ז כ' דהיכי דעשה המלך שלא כדין א"צ לזה ע"ש ותבין דאין מזה הוכחה לנ"ד וע' בד"מ שרמז לתשו' הרא"ש כלל י"ח דין ג' דמבואר ג"כ דדמ"ד בדינו אלו וגם הרמ"ע סק"ח רמז לזה אבל י"ל דהתם שמכר בית שקבל במשכנתא מישמעאל וקבל עליו אחריות בפירוש דבכה"ג לכ"ע מהני דד"מ כמש"ל וגם י"ל דבשדה של עכו"ם גם בסתמא מקבל עליו אחריות של דד"מ דהעכו"ם לא יציית ד"ת ורק בדיניהם יוציאהו מידו ולכן גם בסתמא הוי כקבל עליו אחריות של דד"מ

והנה בשו"ת ב"א סי' ו' הקשה ע"ד רמב"ם דסותר למ"ש בעצמו גבי עבד דאם הי' מוכתב למלכות הוי מום והעלה לחלק בין היכי דנתהוה אח"כ דד"מ או לא ובשו"ת טור האבן סי' ח' השיג עלי' וגם הביא מ"ש בקצה"ח סי' רכ"ה דאם נודע שיש חוב על המקח הוי מקח טעות והשיג ג"כ ע"ז כמ"ש הב"א שם דכיון דגוף השדה שלו ולא של אחרים מקחו מקח ע"ש ולכאורה עלה בלבי לחלק דבחוב של מס המלך דהוי כגבוי כדאי' בב"ב נ"ה ע"א ותוס' ד"ה א"כ בטלת וכו' א"כ הוי שפיר מום במקח אך לפמ"ש הנימוק"י שם ורמ"א ח"מ סי' רע"ח סי' לחלק בזה יש לפקפק ובפרט לפמ"ש בשו"ת מהר"ח א"ז סי' ק"י באמצע התשו' דזהו רק בקרקע ולא במטלטלי שבידו להבריחם א"כ ה"נ בזה אך לפמש"ל בשם הב"ח דכל טעמו של רמב"ם רק משום דס"ל דלא אמרי' דדמ"ד רק במס' א"כ א"ש בפשו' דהתם בעבד שהי' מוכתב למלך מחמת מכס וכדומה ולכן הוי שפיר מום

אך גם לשי' הב"א גם בנ"ד כיון שעכ"פ הי' גם דין המלך גם בשעת מכירה כן, אלא שע"י הזיוף לא נודע הוי שפיר האחריות על המוכר כיון שעכ"פ הי' דין המלך כן באותה שעה ומצינו לחלק כה"ג גם בכתובות צ"ז ע"א בהא דזבון ולא אצטרוכו לי' זוזי דבעי אי הדרי זבוני או לא וכו' ת"ש דההיא בצורתא דהוי בנהרדעא זבנינהו כ"ע לאפדנייהו לסוף אתו חיטי א"ל ר"נ דינא הוא דהדרו אפדנו למרייהו ודחי דהתם זביני בטעות הוי דאיגל"מ דארבי בעיקולי הוי קיימי וכו' ע"ש הרי דאף דלא הי' מום בגוף המקח לבטלו מ"מ מכח אומדנא נתבטל המקח יותר ע"י שהי' כן בשעת מקח משא"כ בנתהוה אח"כ וה"נ לענין אחריות אונסא אך דבאמת כל ההשי' שבב"א שם מיירי שקבל עליו אחריות בפי' משא"כ בסתמא כמש"ל מד' הרדב"ז דבסתמא לא קבל עליו אחריות של דיניהם אך לפי הנראה מדברי רו"מ בנ"ד הקונה משלם בפירוש גם האקציז א"כ פשי' דבנ"ד החיוב על המוכרים להחזיר דמי האקציז שקבלו מהם

וגם יפה הביא רו"מ מהא דח"מ סוס"י קכ"ח דבמס גם הנתפס על חבירו צריך לשלם לו וע"ע בתשו' ח"צ סי' ס"ח בזה ותבין

וע' שו"ת תוע"ר סי' כ' שהעלה דודאי כיון דד"מ נגד ד"ת ל"מ כמ"ש הש"ך סי' ע"ב וא"כ ודאי כשהדין יוצא ע"פ עדים עכו"ם ל"מ אבל היכי דהדין אינו נגד ד"ת בזה י"ל דדמ"ד וטעמו של הכ"מ דוקא בנטלו בע"ח דצריך קבלת אחריות דאמרי' אחריות ט"ס ייל דלא קבל אחריות רק מה שיתחייב בד"מ אבל היכי דעכו"ם בא בתורת שנגזל ממנו כיון דנמצא שאינו שלו חוזר ולשי' הש"ך סי' ל"ז במטלטלין לכ"ע חוזר א"צ קבלת אחריות וכיון דעכ"פ מדד"מ ל"ה מכירה כלל א"צ אחריות כלל ובזה מדקדק לשון רמב"ם שכ' אבל אם העכו"ם הוא שהוציא המקח מהלוקח בין בדין ערכאות אין המוכר חייב באחריותו ואע"פ שהעכום טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלה ממנו והביא עדו עכו"ם אין המוכר חייב כלום עכ"ל והיינו דבהוציאו בשביל חוב אפי' היכי דשייך דד"מ מ"מ אדעתא דהכי לא קבל אחריות ובהוציא בטענת גניבה וגזל דוקא בהביא עדי עכו"ם אינו חייב באחריות וא"כ היכי דהעכו"ם לקח הסחורה ע"פ דיניהם כל שלא נודע שיש בזה דין מתנגד לד"ת י"ל דדמ"ד ע"ש עוד בזה וא"כ בנ"ד שנתברר שהי' הקוויט מזויף ואין למלך עליו רק חוב תליא במחלוקת שבין הכ"מ והסמ"ע וב"ח וכמש"ל אבל כיון שהי' התשלומין בפירוש גם בעד האקציז לכ"ע חייב המוכר להחזיר להם דמי האקציז סי' קט"ז עי' מפתחות להרב מו"ה משה קרייטשיין נ' ברומניב בבית הגה"צ שליט"א

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היוב שקנו לביהמ"ד תנור ברזל מפאבריק בוויען בעד שבעים ר"כ ועל התנור צורות של השו"ע בולטת והנה רו"מ הארוך אם היו בכלל כלים מכובדים או מבוזים ומדברי רמב"ם פ"ז מעכום ה"ח דקחשיב רק בכלים מכובדים כלי כסף וזהב ובגדי שני אבל שאר הכלים הם מבוזים ובלשון הש"ס וש"ע דנקט איזהו מכובדים ח' איזהו מבוזים הדיוקים סתרי להדדי ואזלי' לחומרא כמ"ש הרא"ש בפ"ד דחולין עכ"ד והנה גם בפמ"ש להר"מ פ"ג דע"ז כ' וז"ל וכלים מכובדים הם כלי זהב וכסף ובגד מש' ומה שזולתו הם כלים מבוזים עכ"ל ונראה דס"ל דדיוקא דרישא עיקר וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ס"א להוכיח מהתו"ס פסחים ח' עוע"ב ד"ה רב דייק חיצונים וכו' יעו"ש ומ"ש רו"מ דהיכי דעומד למכירה גם לישראל י"ל דמסתמא לא נעשה לשם ע"ז והארוך בסברות הנה כדבריו מבואר בע"ז כ"ב בהא דלוקחין מהן בהמה לקרבן ואין חוששין כו' ואם אי' דפלחיי לא הוה מזבין לי' וכו' ובחי' הרמב"ן לע"ז ל"ז בהא דסתם יינם לא חיישי' שנסכוהו לע"ז ממש ויאסר בהנאה משום דא"כ לא הוי מזבן לישראל הרי דאף דבע"ז לא מיקרי ביטול ברור מ"מ כל זמן שלא נודע לנו שנעבד יש לתלות שלא עבדוהו וע' בשו"ת ב"ש להה"ג מסקאלא חיו"ד סי' צ"ה וסי' קצ"ד באורך בזה שצידד ג"כ להקל ולכן שפיר יש לסמוך על הב"ח שהעיד דגם במכובדים המנהג להקל בזה"ז שנודע שלא נעשו לשם עבודה וכזה הביא הברכ"י בשם תשוי ב"ד לענין המטבעת ובפ"ת בשם שו"ת פר"ת ובפרט דלשי' רמב"ם דכל זולתם מהשנוים בכלל מכובדים הם בכלל מבוזים דדיוקא