מהרש"ם חלק ג קכח

ביום א' ואירע כן באמצע ז"נ וחזרה אח"כ ובדקה ביום ז' דיש להקל למעשה וזה לא כביר נדפס שו"ת ב"ש מהגאבד"ק סקאלי ושם בחא"ח סי' ל"ו בסופו נמצא ג"כ תשו' בענין זה ודחה ג"כ ד' המע"צ ודבריהם שונים ואף שדעת השל"ה דצריכה לספור הז"נ בפה ובתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רל"א הביא בשם כלבו בשם ר"נ גאון דס"ל דצריך לספור בפה וכדעת תוס' מנחות ס"ה ופסקי תוס' שם אבל בס' החינוך ומהר"ם מרוטנבורג מפורש דא"צ לספור ושכ"ה ד' הרמב"ן ע"ש ואני מצאתי בס' האשכול סי' מ"ד דמפורש ג"כ דא"צ לספור רק הוא לחשבון שתדע למתי תטבול וכן מצאתי בחידושי א"ש שעל המרדכי שבועות שהביא כן בשם ראבי' ומהר"ם ובפרט לענין דיעבד לכ"ע אינו מעכב ואף דבשו"ת אבני צדק יו"ד סי' פ"ו דחה ראיית הלו"ש מחרשת בנדה "ג והוא ג"כ ראיית הב"ש הנ"ל עפ"ד הנו"ב דעונה סמוך לוסת מה"ת דשמא תראה הנה כל הפוסקי' לא ס"ל כהנו"ב וע' ביו"ד סי' קפ"ד סעי' ו' ובט"ז סקי"ד

[א"ה משה נכה"מ הנה בשו"ת ב"ש א"ח סי' ל"ו הנ"ל העלה דהיכי דמצאה כתם בתוך ז"נ ולא נודע לה שהוא טהור וספרה מספק ואח"כ בא חכם וטיהרו ואיגל"מ גם הס"ט מודה דמהני ספירתה למפרע ע"ש לפענ"ד יש להביא ראי' מהאי דמבואר בירושלמי פ"א דפסחים ה"ח דתרומה תלוי' שאין דעתו להישאל טמאה משום היסה"ד יד אבל דעתו להישאל טהורה הרי דאם דעתו להישאל ליכא היסה"ד ועמ"ש אאזמו"ר הגאון שליט"א דבר נחמד בספרי גי"ד סי' ל"א סוס"ק י"ג בביאור הש"ס דפסחים פ"ח עפ"ד הירושלמי הלז ע"ש ה"נ היכי דהי' דעתה לישאל להחכם שפיר ל"מ הסיחה דעתה ומהני ספירתה לטהרה] סי' קטו עי' מפתחות להרב וכו' מו"ה שלו' מיטער פעריל ני' מו"צ דק' באר במדינת רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ברו"ש שהי' שותפין בגראלניע וש' קיבל שותף זר. לחלקו ומנימוסי המלך מחוייב לשלם מס אקצת מן הי"ש ויושב שם שומר ואחר שמשלמים ומביאים קוויט אז נותן השומר רשות למכור הי"ש והביא השותף הזר קוויט מזויף ששילם אקציז ד' אלף רו"כ והם פרעו לו תיכף סך הנ"ל ועי"ז פתח השומר האמגאזין ומכרו לכמה קונים ואח"כ נודע שהקוויט מזויף ונחתם המאגיזאן ע"י השר ויען כי הי"ש שבמאגיזאן לא עלה כפי המגיע שלח כשר וחתם גם הי"ש שביד הקונים כי כן הוא בנימוסיהם ועתה באו הקונים עם האחים שותפי הגראלים לדין והקונים טענו אחרי שהם שלמו בעד הי"ש עם האקציס מה לנו ולהרמאי הזה שהטעה אתכם והמוכרים טענו כי גם הם לא חמס בכפיהם ורק השותף הזר חמס אותם במרמה וא"א עתה לגבות מידו עכת"ד השאלה

והנה כבר הביא רו"מ מהא דח"מ סי' רכ"ה ס"ב ודברי הר"מ פי"ט ממכירה שהביא בבאה"ג שם דסתם מקבל אחריות אינו נגד מה שיתחייב בבדד"מ ותשו' ב"א סי' ו' שהבאתי בחיבורי סי' רל"ב סעי' י' ונסתפק בנ"ד אף שכבר הי' הדד"מ בשעת מכירה מ"מ הלא הרשה השומר מדד"מ למכרו רק שהי' בטעות ע"י הזיוף והנה גוף הדין המבואר ברמב"ם דגם אם בדד"מ אינו חייב באחריות שתמה הכ"מ דהא דדמ"ד ונדחק ליישב דמ"מ בסתמא אינו מקבל אחריות זה וסיים בעצמו שאין זה מספיק וכבר אמרו ז"ל בב"ר פל"ד עלובה עיסה שנחתומה מעיד עלי' והעיקר בזה בדעת רמב"ם דלשיטתו אזיל דס"ל דדוקא בעיניני מכס ומס הנוגע למלך עצמו אמרו. דדמ"ד משא"כ בדברים הנוגעים בין אדם לחבירו וכמ"ש הה"מ פכ"ז ממלוה ה"א שזהו דעת רמב"ם וכמ"פ ולכן ס"ל דג"ז בכלל עלולה ואונס ואחר שעלה בלבי ד"ז מצאתי בב"ח חו"מ שביאר כן להדי' ודחה ד' הכ"מ ובאמת גוף דין רמב"ם וש"ע מפורש גם בתוס' ב"ב מ"ה ע"א שם ד"ה דונא הוא דמפצי לי' שהקשו דלימא לי' אייתי ראי' דבדין טרפה ואשלם לך ותי' דמיירי כגון שבדיני נכרים דן עמו ובדיניהם הוי' דנכרי הילכך חייב לפצותו ע"ש והיינו אליבא דרבא ור"פ שם וכיון דאמימר פליג ע"ז וס"ל דא"צ לפצות מ"ט מידע ידע דסתם עכו"ם אונס ה"א הרי סובר דגם בכה"ג א"צ לפצותו ומפורש כדעת רמב"ם ונראה שמזה למד הרמב"ם דינו משום דהוי קשי' לי' קו' התוס' ובע"כ כמ"ש אבל י"ל ג"כ דס"ל להתוס' כשי' רמב"ם דלא אמרי' דדמ"ד רק במסים ולא בדינם שבין אדם לחבירו וכמ"ש וא"כ בנ"ד דהוי בענין מכס ומס דלכ"ע דדמ"ד שוב לכ"ע הוי באחריות המוכר וכיון שגם הכ"מ בעצמו הסכים דהכל תליא אם הדין נותן שיטרפו ממנו או לא ואם גם בדינינו הי' טורף ותהא חייב באחריות א"כ הרי במסים דלכ"ע דדמ"ד ואם הי' בא לפנינו הי' פוסקים לחייבו א"כ שוב חייבי' באחריותו וע' תשו' רדב"ז ח"ב סי' תשי"ג שנשאל ג"כ בדין אחריות ט"ס אם כולל גם אחריות עכו"ם והשיב דודאי אין אחריות עכו"ם בכלל כי פיהם דובר שוא לעולם הם מעלולים עלילות ברשע להפסיד ממונם של ישראל הלכך אם עכו"ם יוציאו מידו עלילות שלא כדנינו לא קיבל עליו אחריות זה אפי' נכתב ומכ"ש בלא נכתב דפשי' דלאו ט"ס הוא לגבי עכו"ם עד שיפרש שמקבל עליו אחריות עכו"ם ואין בכלל זה אלא אם יוציאו אותה בדיניהם אבל אם גזלה גזלו שלא כדיניהם לא קבל עליו והביא ד' רמב"ם פי"ט ממכירה ומ"מ שם וסיים דהוא משום דסתם עכו"ם אונס הוא ואשר פיהם דבר שוא וסיים דיש לדקדק מלשון הרב שכתב בין מלך בדין בערכאות תידוק מתנה אבל אם הי' מוצאה מתחת יד הלוקח בדינינו חייב באחריותה טעמא דמסתבר כיון שמכר דבר שאינו שלו מן הדין חייב באחריותא אע"פ שלא נכתב בשטר כמאן דכתב דמי עכ"ד ומבואר מדבריו דהיכי דלא כתב בפירוש קבלת אחריות גם אם הוציאוה בדינהם אינו בכלל סתם קבלת אחריות עד שיפרש שמקבל עליו אחריות עכו"ם וזהו כדברי הכ"מ אבל מבואר טעמו דהיינו משום דלפי האמת בדינינו אינו מחייב בזה אבל בעיניני מסים דגם בדינינו נפסוק לחייבו ואפי' הקנס הוי מדינא כמ"ש בתשו' מבי"ט בשניות סי'