מהרש"ם חלק ג קכו

לאחד ה"נ דהלבנים ג"כ תחלת ברייתן מן הטוט שפיר י"ל דע"י הטוט מתחברן לאחד וכמ"ש הח"ס הנ"ל משא"כ חיבור אבנים בטוט שפיר ל"מ חיבור וז"ב). סי' קי"ג להרב המאה"ג וכ' מו"ה ישעי לאנדמאן אבד"ק אזיפאלי

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בנידון השו"ב ר"מ שנתן כתב בזה"ל מודה אני הח"מ וכו' איך שאני מקבל ע"ע באיסור חמור בפ"מ ע"ד המקום וע"ד ר"ד ור"י ורי"ד שאני מחייב א"ע באיסור חמור באם שיאמרו לו ג' הנ"ל שלא לשחוט פה"ק מחויב אני לציית אותם תיכף בלי שום טו"מ ואני מתחייב א"ע באיסור חמור שידי יהי' אסורות מלשחוט וכו' ואני מקבל עלי שלא לשנות ממה שיאמרו לי כו' מענין שו"ב ולא יהי', לי לנגדם שום ט' חזקה וכ"ז נעשה ברצון בלא שום אונס ובביטול כל מודעי עד סוף כל מודעי כדרך שמבטלין בגי"נ באוה יו"וו כתקחז"ל וע"ז חתם השו"ב וגם ב' עדים שבפניהם נעשה בפ"מ אבל גוף הכתב הוא של אחר רק שהשוב חתם ועתה טוען השו"ב שלא קראו בפי' וגם הראה מודעא שמסר מקודם בעדים והכירו אונסו שהי' מחוסר פרנסה וב' אנשים הנ"ל לא הניחוהו לעסוק בסיוע שו"ב כלל ומסר מודעא על כל הביטולים וזה ז' שנים שנעשה מסייע ושו"ב בק' בהסכמת האנשים הנ"ל ועתה הם מוחים בו ורוב הקהל חפצים בו עכת"ד השאלה ורו"מ האריך דלשון לציית משמעו רק האזנה שיטה אזנו לשמוע כמ"ש בתרגום האזינו השמים ועוד בכמ"ק וברש"י פ' בשלח והאזנת למצותיו ואף דבש"ס מצינו בעירבין ל"ב ע"א וסנהדרין ל"א ע"ב וב"ק קי"ג ע"א ועוד בכמ"ד דהכונה לקיים כן מ"מ בנ"ד שכתב לציית אותם ולא כ' לציית להם מוכח דרק לשמוע נתחייב וכמ"ש בפי' המלבים ירמי' ז' פט"ז כי איננו שומע אותך דשמע שאחריו את מורה שמיעת הקול בלבד וכ"ש שלא יעשה בקשתו והביא מרשד"ם יו"ד קי"ב בדין נשבעו שיברור לו דיין דלא סגי בברירה לבד רק שיפסוק ויקיים והביא ממהרי"ק שרש קי"ג דאומדן הדעת מהני ומט"ז סי' רי"ח סק"ג ונה"ך שם ומהש"ך ח"מ סי', ע"ג סקכ"ז ורשד"ם יו"ד סי' פ"ג וסי' קל"א קמ"ב קמ"ו קנ"א ועבוה"ג סי' ב' ומח"א הל' נדרים סי' י"ח ולשי' רוב המחברים אין להוסיף על הלשון גם בדאיכא אומדנא ורמז להפ"ת סי' ר"י סק"א בשם חו"י ג"כ בזה ובנ"ד שנכתב בלשה"ק אין לילך אחר לב"א כמ"ש הש"ך רס"י רי"ז בשם ר"י אבל הביא מתשו' רשב"א ח"ד סי' רצ"ד דהיכי דחז"ל השתמשו בלשון זה לשמורת הענין ולא בדקדוק הלשון מפרשינן גם לשון השבועה כן וה"נ בנ"ד גם צידד די"ל דמהני מדין יד וכדאי' בריש נזיר באומר אהא ה"ז נזיר בנזיר עובר לפניו אבל כיון שכפל בנ"ד וכתב שיהי' ידיו אסורות מוכח דמ"ש בתחלה לציית ר"ל רק להטות אוזן וכמ"ש כה"ג בשביעות כ"ג ע"א ברשד"ם ח"מ סי' מ"ד בסופו מדברי הרא"ש ועפ"ז העלה דלשון ראשון שנתחייב לציית אינו כלום ועל לשון ב שידיו אסורות מלשחוט צידד דהוי כשבועה בלשון נדר והביא ד' רשד"ם יו"ד סי' ע"ה דהיכי דהלשון אין לו משמעות כלל לכ"ע ל"מ בכה"ג ולשון ג' שלא לשנות הוי נדר בלשון שבועה וא"כ לפמ"ש בש"ע סי' ר"ו ס"ה צריך התרה רק כדי שלא ינהגו ק"ר בנדרים והרשד"ם מיקל לגמרי ובשבועה בלי נדר פסק בש"ע סי' רל"ט סי"א להרמ"ר אבל לשי' רשד"ם הנ"ל יש להקל גם בזה דבנ"ד אין לו משמעות כלל שהרי לא קיבל על גופו רק שיאסרו ידיו והוא תערובות איסור חפצא ואיסור גברא ועוד לשון ב' ולשון ג' לא נכתב בו עד"ר וי""ל דמ"ש בתחלה עד"ר לא קאי רק על לשון לציית וא"כ מהני התרה ובפרט דהוי לצורך פרנסה ומהני גם בעד"ר התרה לשי' כמ"פ עכת"ד

והנה מ"ש רו"מ לצדד בלשון לציית אותם לעכ"ד פשוט דהכונה לקיים דברי' שהרי כתב לציית אותם תיכף בלא שום טו"מ. ואם קאי על ההאזנה לבד למה זה אמר תיכף בלא שום טו"מ ובע"כ דר"ל לקיים דברי' ובפרט דלשון הש"ס רגיל בכך וכמ"ש גם רו"מ מתשו' הרשב"א ח"ד סי' רצ"ד ויעוין סנהדרין כ"ט ע"א והג"א שם סי' כ' דמוכח ג"כ דענין ציות היינו קיום הפסק ועתוס' נזיר ג' ע"א ד"ה משקין כו' דאף דרוב פעמים במקרא לשון העברה משמע מ"מ אם מצינו פעם א' בקרא דמשמע לשון ריבוי' מפרשינין כן דמסתברא דעתו אנזירות וע"ש בתוס' ד"ה מכדי כו' צע"ק ומ"ש בשם פי' המלבי"ם לירמי' ז' הנה מלשון התרגום שם מוכח דמפרש לשון שומע אותם דהוא לשון קבלה וקיום וז"ל ארי לא רעיא קדמי לקבלא צלותך עכ"ל ולא נקט לשון ציות כדמפרש לשון האזנה ובע"כ דאין חילוק בין לשון שומע להם ובין לשון אותם וה"נ לדידן בלשון לציית אותם. וע' בתשו' ראנ"ח ח"ב סי' ק"א שהוכיח מכמ"ק בש"ס דהיכי דאיכא אומדנא מפרשי' לשון השטר אפי' ע"צ הדוחק כדי שלא יהא היפך האודמנא ע"ש וה"נ בנ"ד וע' בחו"מ סי' מ"ב סעי' ו' בהג"ה בשם תשו' הרשב"א דכל שהלשון כולל יותר וסתמא משמע כך לפ"ד השומעים דנין אותו כך אפי' ליפוי כח בעהש"ט ובנ"ד כל השומע הלשון יפרשנו דהיינו לציית ולקיים דבריהם ולכן אין מזה שום צד להקל

ומ"ש רו"מ דא"כ למה כפל דבריו באמרו שיהי' ידיו אסורות הדבר פשוט שטעו וסברו שלא יחול האיסור מפני שהוא דבר שא"ב ממש וע' בשעה"מ פ"ג מנדרים ומחמת חסי"ד כפל הדבר לחזק האיסור אם כה ואם כה ואפי' בעדים תלינן בטעות היכי דעבודי למיטעי וכמ"ש הר"ן בפ"ק דר"ה ומכ"ש בכה"ג

ומ"ש רו"מ דהוי נדר בלשון שבועה וכן להיפוך כבר הביא בעצמו מה שיש לפקפק בזה ובפרט באמר שבועה בלשון נדר דודאי מהני יש לפרש גם בנ"ד הלשון באופן המועיל דאף שאמר בלשון עלי יתכן שיהי' שבועה כמ"ש התוס' שבועות כ"ה ע"א ד"ה משא"כ כו' ע"ש בסה"ד ותבין וע' בשעה"מ פ"ג מנדרים הל' י' בסופה דלרש"י שבועה בלשון נדר כל דין שבועה יש לה ומביא קרבן עולה ויורד וגם בדין נדר בלשון שבועה יעוין בט"ז סי' רל"ו סק"ז דגם הרמב"ם סובר כהרמב"ן וזהו כדעת הטור סי' ר"ו בשי' הרמב"ם ודלא כהב"י ומצאתי