מהרש"ם חלק ג קכה

א"ה משה נכהמ"ח יל"ה מש"ס ביצה. ל"ז ע"ב דאיתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר חבית מותרת ובהמה אסורה וכו' א"ל ר"כ ור"א לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו שתיק רב וכו' ולכאורה קשה דשפיר יש לחוש טפי לתחומין שיש להם סמך מה"ת לפמ"ש התוס' הנ"ל ומאי קשי' להו וכה ראיתי להפ"מ בחי' שם שכ' דפשי' להו דבאיסור מוקצה שייך להחמיר טפי לפמ"ש התוי"ש ביצה הנ"ל דמוקצה חמור כעין דאורייתא וע"ע בס' הקובץ על הר"מ הל' יו"ט פ"ה ה"כ מ"ש ע"ד הר"מ שם בזה ותמהני שלא הביאה מד' התוס' הלזו שכ' דתחומין י"ל עיקר וסמך מה"ת וא"כ קשה כנ"ל וי"ל ודו"ק) ומ"מ לדינא ודאי גם היכי דמותר לצורך מת הוא רק משום כבוד המת דוחה והיכי דאפשר לפינ' לקבוע ביה"ח סמוך לעיר שלא יצטרך לבא לידי כך ודאי מהרא"י לעשות כן ואפי' בטומאה הדחויי בציבור קיי"ל דאי איכא לאהדורי ולאתיי מבית אב אחרונא מהדרינן והיכי דאיכא טהורין בההיא בית אב גם למ"ד הותרה אמרי' דטהורי עבדי כדאי' ביומא ו' ע"ב וה"נ בנ"ד שכבר קנו הקהל ביה"ח סמוך לעיר מהראוי שלא יחזרו מזה לגרום טלטול מתים למרחוק ואין בזה חשש מדין המבואר ביו"ד סי' שס"ג ס"ב דהתם במוליך למרחוק הוי בזיון למתים הקרובים לעיר כיון דמוליך מתו למרחוק איכא הוכחה של בזיון להם אבל בנ"ד שאדרבא נקברו מתיהם במקום קרוב יותר דאיכא מעליותא שלא ישהו יותר עד הקבורה ולפעמים מוכרחים להלין או להוליך ע"י עכו"ם מה בזיון איכא למתים הקבורים ועוד דכיון שכבר נתמלא ביה"ק וצריכי' לחדש שדה אחר בודאי קרוב עדיף דליכא בזיון למתים הקבורים בביה"ק הישן כיון שכבר נתמלא ולא נשאר שם מקום קבורה וכה"ג כ' הט"ז בא"ח סי' רצ"ט סק"ח דכיון דאינו רשאי לאכול קודם הבדלה ליכא בושת לפת כיון דאין מבדילין על הפת וע"ע כה"ג בתמורה ז' ע"א דדקל דליכא במינו לא בזיא מלתא משא"כ בבע"מ כיון דאיכא במינו ראו' איכא בזיון דישבוק מידי דחזי ואקדיש מידי דלא חזי וע"ש ברש"י וה"נ בזה כיון שכבר נתמלא הביה"ח הישן ליכא בזיון כלל במה שמחדשים ביה"ח אחר סמוך לעיר וגדולה מזו מצינו בתוס' תמורה כ"ב ע"א ד"ה דרבי וכו' דהיכי דאיכא ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה מאבדון קדשים בידים ולא הוי בזיון קדשים ע"ש ומכ"ש בזה וגם יפה הביא רו"מ מתשו' תפ"צ והובא גם בפ"ת ליו"ד שם דטפי משגחינן לטובת המת שהוא לפנינו ובפרט דלפמ"ש הפ"ת שם בשם תשו' ז"י חמ"ס סי' ט' דטעם האיסור דאין מוליכין לעיר אחרת אינו משום כבוד המתים רק משום טורח הולכת המת עצמו ע"ש א"כ פשו' דבנ"ד עדיף טפי לקצר הדרך ולכן יפה פסק רו"מ שיש לקבוע הביה"ח במקום היותר קרוב לעיר והשי"ת יגדור פרצותינו ומחה דמעה מעל כל פנים סי' קי"ב עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בדין כלי מתכות שיש לה רגלים והרגלים הם מחתיכה בפ"ע רק שמחוברים במסמרים לגוף הכלי שעירו חלב רותח מהכלי תחבו רגל א' של הכלי לתוך רוטב רותח אי נימא דכיון דמחוברי' יחד במסמרים הויין ככלי א' דקי"ל במתכות דחם מקצתו חם כולו או דהוי כשני קדירות שנגעו זב"ז והעיר מהא דסוסי' צ"ז דזב תחתיו רחוק מהפת ולא חשבינן הלבנים כשני קדירות אבל י"ל דהתם בתנור של חרס דהוי כלי א' עכת"ד

והנה לכאורה הי' נ"ל ראי' מהתוס' יומא מ"ד ע"ב ד"ה בכל יום וכו'. ובירושלמי גרסי' נרתק שלא יכלת ונראה לריב"א כעין נרתק של עור הי' עשוי סבוב ידה של מחתה לאחוז בה של יכוה משום דכלי מתכות חמח"כ וכו' ופריך בירו' ואינו חוצץ ומשני קורעו במסמר וכו' ע"ש וק' מנ"ל שהי' הנרתק של עור דלמא הי' ג"כ ממתכות אלא דכיון דלא הי' מגוף הכלי לא נתחמם ובע"כ דס"ל דגם בכה"ג כיון שהי' מחובר במסמרים נתחמם כולו ע"י הגחלים שבתוכו אבל י"ל דאף דמתחמם כולו מ"מ בכה"ג לא נבלע הבלוע מזל"ז ובפרט די"ל דשא"ה שהי' ע"י האש וגחלים שבתוכו אבל מצאתי בתשו' רדב"ז חלק ו' סי' שני אלפים ש"ח וז"ל שאלת ממנו על הא דאמרי כלי מתכות חמח"כ אי אמרי' נמי בלע מקצתו ב"כ ב"כ תשו' זו מחלוקת בין הראשונים וכו' אבל נהגו העם כדברי המחמירים ואפי' כלים העשויים משתי חתיכות ומחובר במסמרים כגון הכלים שיש להם בית יד ארוך ואינו מגוף הכלי אלא שהוא מחובר במסמרים נהגו להחמיר ומנהגם של ישראל תורה הוא דהא סכינין מעייל להו ולקתייהו ברותחין ובכ"ר וכו' עכ"ל הרי הדין מפורש דהמנהג להחמיר גם בכה"ג

ומ"ש בדין תנור של לבנים המחוברים בטיט יש להביא קצת ראי' מתשו' הרשב"א שהובא ביו"ד סי' ר"א ס"ז בהג"ה שכ' דחיבור אבנים הרבה לא מיקרי כלי משמע דכל א' מיחשב בפ"ע ובמל"מ פי"ב מט"צ ה"ו באמצע דבריו בד"ה תנן בפי"ג דנגעים וכו' דמפורש דבאבנים ל"ש חיבור ולא דמי למטלית התפור בבגד אבל מתשו' ח"ס חא"ח סי' ק"ל מוכח דס"ל דע"י הטיט מתחבר לא' וכמ"ש גם רו"מ בשמו וע"ע בתשו' ח"ס חו"מ סי' ר"ו שהעיר די"ל דבלבנים הוי כל א' כלי בפ"ע והיינו בגרוף מטיט אבל לענ"ד ראי' מש"ס ב"ב ז' ע"א בההוא גברא דבני משותא וכ' א"ל משותא מתתא עתיקא ומנעיל חדתא לא קיימא וכו' ופירש"י שאין טיט החדש נדבק יפה בטיט הישן שיבש כבר עכ"ל ובתוס' ד"ה היינו הך וכו' דמלתא דפשיטא הוא בחדא חדתא וכולא עתיקא לא קאי וכו' ע"ש הרי דאפי' טיט חדש בישן אינו מתחבר להיות גוש א' ומכ"ש עם הלבנים לכן לענ"ד דינם כשני כלים וזהו טעם טיחה כעובי אצבע דמהני בתנורים וע' בשע"ת או"ח סי' תנ"א סקמ"ט בדין ההמעל טאפ הדבוק בתנור בשם חב"י דדינם כשתי קדירות וע' ת"ח כלל ע"ו דין ח' וסלת למנחה שם

ע"ש

(א"ה משה נכד המחבר לפענ"ד יש להעיר מהא דתנור שחתכו חוליות וכו' וטח אותו בטיט וכו ע' עדיות פ"ז מ"ז ופי' הרע"ב ור"מ שם פ"ה דכלים וע"ע רש"י ברכות י"ט דכיון דתחלת ברייתן מן הטיט ומצרפו בכבשן כשאר קדירות והוא עשוי ככלי חרס ע"ש וע"כ ס"ל לחכמים דהטיט מחברו