מהרש"ם חלק ג קכד

וחזי לאצטרופי ובצירוף ספק שמא לא נגע ודאי דיש להקל

ועוד שהרי לשי' הב"ח שבש"ך סי' ק"ט במב"מ שנתבשל ב"ב קדירות שרי כיון דבטל מה"ת ואף דהש"ך חולק הרי המנ"י פסק כהב"ח וגם בשו"ת שבש"ע הרב סי' י"ח קיים דעת הב"ח וגם בשו"ת אמרי אש סי' ל"ח הוכיח כן בראיות דגם בלא נודע מהני ביטול מה"ת וע' מ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ק"ו בזה] – וא"כ בשעת מליחה הי' כל תערובות בפ"ע מותר לאכלו אלא דעכשיו הניחם יחד בכלי א' א"כ י"ל דמותר לחזור ולחלקם לשנים ולבשלן בפ"ע דדוקא היכי דאם הי' כל א' בפ"ע אסור לכן גם בנתערבו אין מבטלין איסור משא"כ בזה ובפרט בצירוף כמה ספיקות הנ"ל י"ל דדמי להא דכתב הש"ך סי' קט"ו גבי חמאה דשרי לבטל לכתחלה ולכן נלענ"ד דמותר לחלק התערובות לשנים וממילא דמותר אח"כ לבשל כל התערובות בפ"ע דאף דהב"ח התיר רק בדיעבד מ"מ הכא הרי עתה מהני שפיר ביטול דלא הוי חהר"ל וכל החשש מכח שעת מליחה והרי אז נמלחו בב' כלים והי' כל א' בפ"ע מותר

ואחר הימים נשאלתי מח"א בעובדא כזו שאירע שהתכו אח"כ ג"כ ז' עורות בפ"ע דכלי א' ואח"ז חזרו והתיכו ז' אווזות השניים ג"כ באותה כלי ולכאורה נ"ל להתיר ז' הראשונות שהרי האחרונות אסורות ממ"נ וא"כ שוב י"ל דתולין במקולקל שהי' בהם הטרפה אבל י"ל כיון דבלח בלח ל"א חו"נ בהפ"מ א"כ גם אי נימא דבראשונות הי' הטרפה לא יבלע בקדרה רק כפי המדומע א' מן חלק ז' ושוב י"ל שהי' ס' בשניים כנגד ערך חלק האיסור ולא נאסרו גם השניים וא"כ שוב ל"ש לומר תולין ושניהם אסורים ויפה אמר בזה. סי' קי"א להרב הגדול וכ' מו"ה שלום גאבל נ"י אבד"ק ברעזוב

מכתבו הגיענו ויען כי לא הייתי בביתי ערך ב' שבועות התמהמתי עד כה מלהשיבו ועתה פניתי להשיבו בקצרה ע"ד שאלתו היות בק' יש ביה"ח חוץ לתחום העיר ונתמלא הביה"ק עד שאין מקום פנוי מעצמות התוועדו רוב הקהל וקנו מקום סמוך לעיר בעד ששה מאות ר"כ ועתה נותן האדון במתנה מקום אצל ביה"ח הישן וע"כ נסתפקו כדת מה לעשות

והנה רו"מ האריך בדין אם נזדמן מת ביו"ט א' בעש"ק וא"א לשלוח ישראל חוץ לתחום והאריך בדין אם מותר להולך מת ביו"ט א' ע"י ישראל חוץ לתחום תוך יב"מ ובכל האריכות לא הזכיר מדבר תשו' ב"ח החדשות שהביא בשע"ת שפסק להקל להוליכו חוץ לתחום תוך יב"מ ועיינתי שם והוא בסי' ז' וכ' וז"ל וע"ד המת ביו"ט א' להוליכו לביה"ק יב"מ פשו' דשרי דלית הלכתא כר"ע וכו' והב"ח חתום על התשובה ובקו"א שם הביאו מהא דפסקו כמ"פ דאין שביתת בהמה ביו"ט וא"כ י"ל דגם להסוברים דחוץ ליב"מ דאורייתא מודו ביו"ט אבל הוכיחו מתוס' חגיגה י"ז ומרדכי פ' הדר ומלחמות בביצה דגם ביו"ט אסור יב"מ מה"ת ואני מצאתי גם בפר"ח א"ח סי' תצ"ה שהוכיח כן בפשו' והביא גם מרש"י ותוס' חגיגה הנ"ל ויעוין בתשו' מהר"י אסאד חא"ח סי' ע' עוד בזה. ומ"ש עוד בקו"א שם לפקפק בדין תוך יב"מ דהא כמ"פ אוסרים גם בטלטול והוצאה והמתירין לא התירו רק משום מתוך ולשי' הרמב"ן האוסר היינו משום דשלא לצורך היום איכא איסור תורה אבל י"ל דהוי משאצל"ג והביאו מהרשב"א שבת סו"פ תולין דשבת ויו"ט שוים בזה ע"ש ואני מצאתי במאירי לביצה ו' גבי מת ביו"ט א' שהעלה דביו"ט לכ"ע משאצל"ג פטור ומזה יש לתמוה על הפ"י שבת מ"ו סוע"ב שרצה להוכיח דמשאצל"ג פטור רק מכרת אבל מ"מ עובר בלאו דהא ביו"ט כתי' סתם ל"ת כל מלאלה ולא שייכא במשכן ומה"ת נחלק בין יו"ט לשבת ע"ש ומוכח דפשי' לי' דביו"ט גם משאצל"ג בלאו ובמחכת"ה נעלם ממנו ד' רשב"א ומאירי הנ"ל

ומ"ש רו"מ בדין אם תחומין יש לו עיקר מה"ת הרי בהג"א סופ"ק דעירובין הוכיח מש"ס דעירובין ל"ו רע"א דמפורש דתחומין אין לו עיקר מה"ת אבל יעוין בתשו' נו"ב מהד"ק חא"ע סי' ב' הוכיח דרמב"ם חולק על ההג"א בזה ותי' דברי הש"ס דעירובין הנ"ל בענין אחר ע"ש ובאמת שגם בלא"ה אין ראי' משבות דאמירה לעכו"ם דהותר לצורך מת לשאר שבותים וכדאי' בעירובין ס"ח ע"א ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה לשבות דלית בה מעשה וכו' אבל הרי גם בטלטול מוקצה התירו למת ואף דגם מוקצה אין לו שרש בתורה כמ"ש התוס' פסחים ל' ע"א ד"ה לישהנהו וכו' מ"מ הרי מבואר בתוס' סוכה ל"ו ע"ב ד"ה בשבת וכו' דאיסור טלטול מוקצה חמיר אפי' מאיסור כרמלית אבל לפמ"ש התוס' בשבת צ"ד סוע"ב ד"ה גדול וכו' י"ל דהיינו משום דאפשר ע"י ככר או תינוק עמג"א סי' שי"א סק"ה ופמ"ג ול"ש שם וע' בפ"י ביצה כ"ח ע"ב שכ' בפשי' דאיסור כרמלית חמור ממוקצה ולא הביא מכל הנ"ל. וע' בתוי"ש ביצה ג' פ"ב ומהרש"א שם שכ' בפשו' דמוקצה חמור דהוי כעין דאורייתא והוא היפוך ד' התוס' פסחים הנ"ל אבל כבר כ' בפמ"ג או"ח סי' שכ"ד סק"ה די"ל דלדידן לית בי' אסמכתא ולא חמיר כשל תורה ועכ"פ מוקצה דמי לתחומין וכיון שהתירו מוקצה במת ה"נ תחומין ואף דתחומין יש להם סמך מה"ת כמ"ש התוס' בשבת ל"ד ע"א ד"ה לא קשיא וכו' בשם רש"י ור"ת וכ"ה בתוס' עירובין ל"א ע"ב ד"ה כאן ותוס' גיטין ו' ע"ב ד"ה עירבתם מ"מ הרי דעת הב"ח להקל בפשי' גם בתחומין ואף דבתחומין ל"ש לומר מתוך שהותרה לצורך וכו' וכמ"ש בתוס' כתובות ז' ע"א סוד"ה מתוך וכו' וע' במהרש"א שתמה בזה וסיים דיש ליישב וע' ח"ס חא"ח סי' קמ"ט שביאר דלק"מ מ"מ הרי גם מוקצה לא הותר באכילה וישמוש גם לצורך או"נ ורק לטלטל לסלקו התירו משום או"נ כמ"ש המהרש"א ביצה ל"ג ע"א ועמג"א סי' תק"ט סקט"ו ודג"מ שם אך י"ל דכיון דעכ"פ טלטול בעלמא שרי לצורך או"נ שוב י"ל בו מתוך וכיון שהתרוהו לצורך מת ה"נ בתחומין דרבנן ומשאצל"ג ועכ"פ כיון שהדבר מפורש בתשובת ב"ח להקל מי יבא אחריו.