מהרש"ם חלק ג קכג

אי נימא כחילוק ריטב"א וראנ"ח הנ"ל ליישב כל הסתירות שהביא שם למעיין וקצרתי

וכן מצאתי בשו"ת דברי ריבות סוס"י קכ"ה שהביא סברת רשב"ם הנ"ל ורצה להטעים בזה דעת הסוברים דלשון מתנה של ראשון מהני גם להשני דהיינו משום דהשני אינו ראוי ליורש ואאמד"ל ע"ש ואף דבשו"ת לחם רב סי' ר"א העלה דהיכי דמתנת שכ"מ דרבנן באה לבטל ירושה דאורייתא גם בדבר המבטל הצוואה לגמרי אמרי' יד בעהש"ט עה"ת דיש לנו לחזר לקיים ירושה של תורה ולבטל מתנה דרבנן הרי אח"כ הביא שם בעצמו מתשו' הריב"ש סי' ת"פ ומהרי"ק שרש צ"ד שפסקו להיפוך דגם בצוואת שכ"מ לא אמרי' בכה"ג יד בעהש"ט עה"ת והעלה דמ"מ היכי דבאנו לומר שנתכוין ליפוי כח לא אמרי' הכי ע"ש וגם בזה במחכתה לא הביא מכמה מקומות שהבאתי וענ"פ בנ"ד לכ"ע מפרישין דלשון מתנה קאמר וע"ש עוד בתשו' לח"ר סי' ר"ו וסי' רי"ג. וא"כ שפיר המתנה קיימת ולגבי הבן ודאי דמהני גם לשון ירושה כדין בן בין הבנים

[א"ה משה נכה"מ לענ"ד י"ל אף דבעלמא פליגי רבנן וס"ל אדם מוצא דבריו לבטלה הנ"מ בדיבור בעלמא משא"כ היכי דנעשה מעשה ע"י דיבורו גם רבנן מודו דמאמד"ל וע' ב"ב ל' ע"ב דבורא עביד אינש דמיקרי ואמר מעשה לא עביד שיחתום א"ע להיות עד וע' גיטין ס"ז ע"א דיבורא קאמרו מעשה לא עבדו ע"ש א"כ בנ"ד שע"י דיבורו נעשה הכתיבה יש לומר דודאי אאדמ"ל בכה"ג ויש לפרש דבריו באופן המועיל וכן י"ל הא שכ' הרשב"ם ב"ב קל"ג הנ"ל בשכ"מ שכתב כל נכסיו וכו' דאמרי' אאדמ"ל מה"ט וא"ש וכה"ג מבואר בפוסקים דל"מ אמתלא היכי דעביד מעשה כתיבה וחתימה וע' בדע"ת לזקני הגאון שליט"א סי' א' סעי' י"ג בשם כמ"פ בזה ומש"ל מש"ס גיטין ל"ב ע"ע כה"ג בש"ס תמורה כ"ו ע"ב תחת משכח"ל לישנא דאיתפושי ולישנא דאחילו וכו' והלכך גבי קדשי מזבח וכו' לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בד"ה וכו' לישנא דאחילו וע"ש ברש"י ובהג' הגר"א ז"ל דמסתמא דעתו של אדם על לשון המועיל ע"ש]

ומ"ש עוד דכיון דהפראצענט הוי רק ממילא יש לבטל כל הצוואה דדמי לקני את וחמור והביא מהנו"ב סי' מ"ז הנה מלבד שכבר נתבאר למעלה שאין בזה חשש ריבית כלל אף גם הנו"ב מיירי שם במתנת בריא בקנין אבל צוואה אינה מתבטלת כולה ע"י שמתבטלת קצתה וכמ"ש בשו"ת לחם רב סי' ר"א להדיא וע' בשו"ת נו"ב מ"ת חח"מ סוסי' מ"ה שכ' בעצמו כן ולענ"ד יש לדין דתליא ב"ב דיעות שבסי' רפ"א ס"ו וע"ש בב"י בשם כמה ראשונים בזה ומצאתי בת' הריב"ש סי' קס"ז ות' מהרח"ש ח"א סי' צ"ז שפסקו דצואה שנתבטל מקצתה לא בטלה כולה ומהרח"ש שם ביאר ד"ז בפירוש דלא דמי להא דסי' נ"א והביא מהרשב"א ור"ן פ"ק דגיטין לחלק בין עדות למתנה ע"ש

גם יש לדון מהירושלמי פי"א דכתובות ה"א ר"י בעי אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותני חצי שדה פ' לפלוני אם אין שורפין אין נותנין ובשו"ק שם הביא מתשו' רמ"פ ורמ"א, ח"מ סי' נ"א ס"ו אם הי' כתובים בשטר ב' או ג"ד ונתבטל דבר א' דלא נתבטל השאר והביא ראי' משטר שי"ב ריבות וגם מרמב"ם והוא דחה ראיותו וגם תמה שהרי בירושלמי הנ"ל הוי בעיא לענין צוואת ש"מ שנתבטלה קצתה די"ל דנתבטלה כולה וע"ש בפ"מ דלפי פירושו באמר ב' דברים לכ"ע לא נתבטל השאר ע"ש וגם יש להעיר מהירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו תני רשב"י עלה ספר מ"ת ונשתטח לפני הקב"ה א"ל רבש"ע כתבת בתורתך כל דייתקו שבטלה מקצתה בטלה כולה והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני וכו' ע"ש ומוכח דבטל כולו אבל במרה"פ שם תמה דלא נזכר ד"ז בתורה ולאו דוקא נקט אלא ר"ל קיום עדות שבטלה מקצתה ע"ש ובנ"ד אין נ"מ בכ"ז לדינא כיון שנתבאר דליכא חשש ריבית כלל

ויתר הערעורים על הצואה אין בהם ממש ולכן לענ"ד הצואה קיימת אבל במה שחייב את בנו ליתן לנכדיו יש לדין טובא מהא דאין לירושה הפסק ולשי' כמ"פ גם באמר לשון מתנה וע' תשו' מרי"ט בשניות חח"מ סי' ו' וסי' ע"ב ונט"ש סי' נ"ב ותשו' בר"א חח"מ מסי' כ"ב עד סי' כ"ו ועוד די"ל דבזה דיתבטל רק מה שצוה ליתן לנכדיו ליכא הוכחה מכח אאדמ"ל להוכיח דנתכוין למתנה וכמ"ש בשו"ת דברי ריבות סוסי' קכ"ה הנ"ל כיון דד"ז אמר לאחר כ"ד יעו"ש ותבין וגם יש לדין בזה עפמ"ש בתשו' לחם רב סי' רי"ד אבל כיון שלא נשאלתי בזה וגם כפי הנראה לא טענו מזה כלל אקצר. סי' ק"י עי' מפתחות להרב הגדול וכו' מו"ה נחום בורשטין נ"י אבד"ק נאדבורנא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' ששחט י"ד אווזות ועירב השומן שבפנים עם שומן העורות ונמלחו יחד ד' עורות עם השומן שלהם בכלי א' ועוד ז' בכלי ב' ואחר מליחה והדחה הניחם יחד ואח"כ נודע שנטרפה אווזא א' ע"י נקב בקורקבן ומחט מעל"ע והביא רו"מ דברי פמ"ג וח"ד שפסקו דשומן אווזות שלא ניתכו דלא הוי חהר"ל אלא דיש לחוש משום שנמלחו יחד ולדידן מליחה אוסר בששים אך די"ל להסוברים דגם בלא נודע מהני ביטול מה"ת וא"כ הוי רק איסור דרבנן ויש לומר שמא לא נגע והוי סד"ר עכת"ד

והנה בדין ספק לא נגע כבר העלה בשו"ת שברא"פ בסופו אחר סי' י"ד דאינו ספק השקול דמצוי טפי שיגעו דב"ז אבל אני בחיבורי ליו"ד הבאתי מתשו' רשד"ם חיו"ד סוסי' נ"ב שפסק דהוי שפיר ספק ומוקמי' בחזה"ת ע"ש אבל לענ"ד בנ"ד בלא"ה יש להתיר דכבר כ' הנו"ב מ"ק סי' ל"ג ובבינ"א שער או"ה סי' נ"ז בשם הב"מ דדוקא לחתיכה שנגע בה גוף האיסור הכריע רמ"א לאסור במניחה בס' אבל שאר חתיכות י"ל דשרי דלשי' כמ"פ גם בשמן אינו מפעפע מחל"ח ושמא מליחה רק כ"ק ע"ש אך שלא התירו רק בהפ"מ וס"מ ובנ"ד דהוי רק איסור דרבנן יש לצרף עוד שי' או"ה שבש"ך סוסי' צ"א דס"ל דגם בשאר איסורי' אמרי' איידי דטרוד למפלט וכו' וע' בל"א חולין ק"י שהוכיח דגם רש"י ותוס' ס"ל כן באיסור דרבנן ע"ש