מהרש"ם חלק ג יב

לעיגון הייתי נותנו לכתחלה ובלבד שיתקיים התנאי עכ"ל הרי דאפי' בכתב התנאי בגט מתיר ליתנו לכתחלה במקום עיגון ומכ"ש באמר בע"פ ולא אמר התנאי אלא לשליח אלא שנודע לסופר ועדים מזה דיש להקל במקום עיגון ומצאתי בשו"ת שער אפרים סי' קי"ד שהאריך ג"כ בענין זה והביא ג"כ מהרדב"ז ח"ד סי' ק"ה שהביא רו"מ ומתשו' ר"ת בן וחייא סי' ק"ג שהחמיר בזה ובסוף התשו' שכ' הרב מהרי"ש וז"ל ואני הבא לסיים האי פיסקא אי מקלינין בהאי גיטא למיהב יהיב או לא הנלע"ד דמקלינן משום עיגונא וכו' וסמכינין בכה"ג אהרשב"א שכתבו דאנן סהדי דכדעתי' דמגרש עשו להם שליח דליעבדו גיטא מעליא לפום דינא וכתקחז"ל ולא לעגונא איתתא מכוין ודאי כשאמר לשליח ליתנו ע"מ דעתי' הוי לפום דינא דהיינו לבתר דניכתבו לגיטא בלי שום תנאי בתר הכי ליתני שליחא הך תנאי וכו' וזה פשוט וכו' יוסף במוהרי"ש עכ"ל ועפ"ז סיים השעא"פ להליץ בעד המקילים לסדר גט נזמן ואח"ז הביא דברי המבי"ט ומהריב"ל ומהרי"ט ולא רצה להקל למעשה היכי שהתנה הבעל עם השליח קודם שנכתב הגט ולא רצה לסדר הגט ע"ש אבל גם הוא לא ידע מתשו' רדב"ז שהבאתי ועי' תשו' תשב"ץ ח"ג סי' ק פ דמוכח ג"כ דס"ל להקל באמר התנאי בע"פ ע"ש ותבין ואני מצאתי בתוס' רי"ד לגיטין פ"ד שפסק ג"כ דבתנאי ע"מ פוסל דוקא בכתבו בהגט אבל בע"פ לא פסל וצריך ליתנו באותו תנאי כיון שכתבו התורף ע"ד כן ולאחר התורף חוץ אינו פוסל אלא בכתב וע"מ כשר גם בכה"ג ע"ש

ד) ובעיקר הדבר שכתב הרדב"ז די"ל דגם הרמב"ם מודה בשעה"ד לכאורה הוא תמוה דכיון שהוא סובר שהוי ספק מגורשת והה"מ באור דעתו דס"ל דבכה"ג אין ברירה וכדעת הירושלמי א"כ הוא מדינא ואף שהתוי"ט פ"ח דפסחים מ"ב צידד דהא דבאורייתא א"ב אינו אלא חומרא דרבנן אבל בעצמו חזר שם מזה ולפמ"ש בתשו' מהרי"א חאו"ח סי' ע' דכוונת תוי"ט משום דהרמב"ם לשי' דסד"א להחמיר הוא רק מדרבנן א"כ גבי גירושין דקיימי בחזקת א"א הרי לכ"ע סד"א להחמיר מה"ת ועמ"ש בפתיחת דע"ת אות ל"ג אם גם בסד"ד כן הוא וי"ל עפ"ז בנ"ד וקצרתי דאפי' אם הוא רק מדרבנן מ"מ איך נוכל להקל בשעה"ד ולא נמצא כן בשום מקום להקל בשעה"ד במה שהוא ספק מגורשת מדרבנן אולם נראה דהנה כבר תמהו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו ובמכמ"א שער ח' סי' ס"ו ובמכמ"א שער ח' סי' ל"א בטעמו של הרמב"ם כפי המבואר בירושלמי דבתנאי בכתיבה אין ברירה דהא בתנאי במשפטי התנאים ליכא משום ברירה ולכ"ע יש ברירה ונראה לפמ"ש התוי"ט פ"ה דנדרים מ"ה ליישב דברי רמב"ם שפסק בפ"ז דנדרים כראב"י דיש ברירה ופסק כהמשנה דביהכ"נ ותי' עפמ"ש הרא"ש שם דהיכי דאפשר בחלוקה לא סמכינין לכ"ע אברירה וע"ש בתוי"ט מ"א עוד בזה וה"נ דאפשר שיכתוב חלקו לנשיא לא סמכינין אברירה וסיים שזה נ"ל ברור כשמש ע"ש וה"נ בנ"ד שאפשר שיכתוב הגט בלא תנאי וליתנו בתנאי דע"מ וגם אם כבר גירש בגט שנכתב בתנאי הרי יכול ולגרשה לכן פסול מספק דאין ברירה וא"כ התינח בכתיבת הגט אבל בנתינה הרי כיון שרוצה לגרשה רק בתנאי ולא לחלוטין הרי א"א בע"א לכן סמכי' לומר דיש ברירה ולכן יפה כתב הרדב"ז דבשעה"ד שהלך לו הבעל וא"א בענין אחר והוא מקום עיגון גם הרמב"ם מודה

ה) אך בנ"ד נראה דגם בלא"ה דגם הרמב"ם מודה דכבר הבאתי מה שתמהו מהרי"ט ומכמ"א בהא דאין ברירה שהרי בתנאי כדין ליכא משום ברירה ותי' המכמ"א שם דהרמב"ם ס"ל כדעת התוס' גיטין כ"ד דבכתיבה גט דכתיב וכתב לה לשמה משמע שהוא מבורר בשעת כתיבה וחמיר טפי ולכן גם בתנאי אמרי' דא"ב וכיון דכתיב וכתב לה ספר כריתות נמי דבעינין לה לשמה מבורר כן נמי בעינן שיהי' ספר כריתות ברור בשעת כתיבה ולא סגי במה שיתברר אח"כ וביאר שם בעצמו דאם התנאי מעכשיו הוי בכלל כריתות אפי' אגידא מחמתו כל ימי חיי' כל שאפשר שיבא זמן שיותר האגד של התנאי כמו ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני כיון דאפשר שימות אותו פלוני מקודם ניתרת מיד מה"ת אבל בכתיבתו דכתיב וכתב לה ספר כריתות בעינן שיהא לשמה וכריתות מבורר באותו שעה ע"ש באורך והנה מ"ש לחלק לענין כריתות בין כתיבה לנתינה צ"ע דודאי גם בנתינה צריך כריתות וכדאי' בב"מ ז' ע"א בהא דגט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת אע"ג דבעלמא מיקרי נתינה בכה"ג מ"מ בגט כריתות בעינין וליכא וע"ש ברש"י אבל נתינה מיקרי גם בכה"ג ומבואר דגבי נתינה בעינן נמי כריתות אבל גם בלא"ה י"ל כדבריו דכיון דבכתיבה בעינן לה לשמה מבורר לכן בכותב על הספק אף שהוא בדרך תנאי מ"מ נא מיקרי לשמה מבורר משא"כ בנתינה דל"ב לשמה כדאי' בגיטין פ"ו סוע"ב דגם לר"א דע"מ כרתי אימת בעי ר"א כתיבה לשעה נתינה לשמה מי בעי לכן שפיר כשר בתנאי ובזה א"ש גם הא דבירושלמי פ"ג דגיטין סובר ר"ל דאין תנאי בגט אף דר"ל ס"ל בעלמא דיש ברירה ולפמ"ש ניחא והנה התוס' בעירובין ל"ז ע"א ד"ה לאיזו וכו' דהיכי דסתמא כשר א"צ לסברת ברירה וגם לשי' רש"י שם מ"מ הכא דבתנאי בעלמא ליכא משום ברירה אלא דהכא בגט דבעי' לשמה מבורר אמרי' דא"ב א"כ אי הוי סגי בסתמא בודאי כשר והנה מש"ס דזבחים ב' פריך מקדשים לגיטין ומשני דבקדשים סתמא לשמה קאי אבל גיטין סתם אשה לאו לגירושין עומדת ובתוס' שם ד"ה סתם וכו' כתבו דגם אשה שזינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה וגם אם ירצה הבעל לא יגרשנה ע"ש והנה בטור אה"ע סי' קנ"ד בשם תשו' הרא"ש דמי שמוכתב למלכות ובורח ממקל"מ מפני סכ"נ או שהולך לארץ אחרת ב"ד כופין אותו לגרש וא"כ בכה"ג בנ"ד האשה עומדת להתגרש בגט כזה הנכתב ע"ת וא"א בגט אחר שלא יהי' בתנאי כיון שהבעל לא רצה לגרש בלא תנאי וא"כ בכה"ג א"צ שיהי' לשמה מבורר ולכ"ע אין התנאי פוסל וגם הרמב"ם מודה לזה ועמש"ל באות שאח"ז ראי' לזה ובפרט דכיון דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וע' בבעה"ט פ' מטות בפסוק ועבר לכם כל חלוץ שכתב דגם בימי משה כל היוצא למלחמה גט כריתות כותב לאשתו ע"ש א"כ בודאי