מהרש"ם חלק ג יא

עוד שנתיירא מפני קרובי האשה שבח"ל שיעשו ע"פ דא"ה וכבר כ' בתשו' רמ"א סי' ע"ד שהביא המשכנ"י ופת"ש שם דהיכי דיש סיבה עוד לתלות בו לכ"ע לא הוי קנין בטעות ולכן לענ"ד הדבר ברור שהצוואה קיימת. סי' ז' ב"ה ג' מקץ תרס"ה. להרב הגאון מו"ה משה נחום ירושלימסקי נ"י האבד"ק קיעלץ בפולין גדול

א) מכתבו הגיעני וע"ד הגיטין מאנשי חיל היהודים שבמדינתם שנשלחו בחפזון אל המלחמה המזרחית ורבים אין להם בנים כלל וגם אותן שיש להם בנים מתפחדים אולי ימותו במלחמה ותשארנה נשותיהם עגונות ולא רצו ליתן גט אלא בתנאי ומרוב החפזון הי' ההכרח לסדר השליחות מהכו"ח ונתינה ובשעת אמירה להשלוחים עמדו רק עדי הרשאה אבל הסופר וע"ח יצאו לחדר שני ולא שמעו שום דבר מהתנאי אבל ידעו הכל ומעכ"ת ביאר להבעלים המגרשים כי הכו"ח הם בהחלט בלא תנאי ורק השליחות הוא בתנאי ואף שמדברי מהריב"ל וכנה"ג וב"ש סק"א מבואר דצריך שלא ידעו הסופר וע"ח מהתנאי כלל אבל בנ"ד לא הי' באפשר בע"א וגם הביא מתשו' רדב"ז ח"ד סי' ק"ה שהביא בשם ח"א שרצה להקל כדעת ש"פ ולא כדעת רמב"ם וסעייתם והוא כתב דשמא מפני שעה"ד סמך על המקילים אבל מפני חומר א"א לא סמכתי לעשות מעשה להקל וגם משום עיגונא אין לנו להקל אלא במה שהקילו חז"ל ולכן אין ראוי להקל וכ"ש שהוא אתרי' דהרמב"ם וסיים וז"ל ומ"מ אם בא לגרש ע"י שליח הולכה אומר לשליח הולך גט זה לאשתי ותמסרנו לה ע"מ כך וכך ואין כאן בית מיחוש עכ"ל ורו"מ סיים דמבואר מדבריו דאפי' באומר כתבו וחתמו אם הם לא נתנו הגט אלא ע"י שליח להולכה אין חשש אפי' להרמב"ם אם אמר להשליח ע"מ כך וכך אף שהי' קודם הכתיבה עכתו"ד אבל אני מצאתי במכתב מאליהו שער ח' סי' ל"ב שהעתיק ג"כ לשון הרדב"ז הנ"ל וכתב וז"ל הרי דעם כל החומרא שהחמיר שלא להקל נגד הרמב"ם הורה בפשיטות שאם בא לגרש ע"י שליח הולכה שיתנה עמו למסרה לה על תנאי ומבואר נגלה הוא שהוא תופס שהרמב"ם מודה בזה ואין ספק דזה שכתב בפשיטות להתנות עם השליח ושאין בו בית מיחוש הי' בהעלם הסופר ועדי הגט כמו שהי' נוהגים ועושים גדולי אלוניקו כנזכר ואחרי הודיע אלקים אותנו את כ"ז שהרדב"ז תופס במושלם פשוט שכל שהסופר ועדי הגט אינם יודעים מהתנאי אף הרמב"ם מודה שהוא כשר יש לנו לקרב הדיעות ולומר דודאי גם מהר"י בי רב ז"ל (הוא שהובא בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ז) מודה בזה והביא בשם תשו' מו"ה תם סי' ק"ג שהחמיר בזה וגם האריך בדברי מהרי"ט ח"א סי' ס"ו והוסיף להוכיח מדברי הרמב"ם פ"ט מה"ג הכ"ג דגם בהתנה במינוי השליחות אם נודע מזה לסופר ועדים חל התנאי גם על הכתיבה והגט פסול משום דאין ברירה ודוקא אם מעלים הדבר מהסופר ועדים מהני לדעת הרמב"ם ע"ש באורך

ב) ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים רל"ב בראובן שהי' פורש בים הגדול ולא הו"ל פנאי לכתוב גט לאשתו ואמר לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום בו ולשלוח לקחת הגט ולהוליכו לאשתו וליתנו לה ע"מ כך וכך והשיב דעיקר הדין תלוי במחלוקת הפוסקים דלדעת הראב"ד והרז"ה ורמב"ן והרשב"א בחידושיו ובתשו' וכ"פ רי"ו דאין תנאי דע"מ בע"פ פוסל אפי' לפני התורף דכולי האי לא גזרי' אבל דעת רמב"ם ורש"י ותוס' פסול ולענין הלכה כיון דאתרי דמר הוא ראוי להחמיר אבל בנ"ד שהוא שעה"ד רואה אני לסמוך על גאוני עולם שהתירו לכתחלה כדי שלא תישאר עגונה כל ימי' שהרי הלך בעלה ותו שהרי לא הו"ל פנאי לכתוב גט והוא לא רצה לגרש אלא בתנאי דע"מ ולא הי' אפשר בלא"ה ולדעת רש"י ותוס' דטעמא משום גזירה בכה"ג לא גזרינן ותו איכא טעמא אחרינא כיון דלא הזכיר התנאי בשעה שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אלא בשעה שאמר לשליח להוליך הגט לא היתה כוונתו שיכתוב הגט ע"ת אלא השליחות עשה ע"ת כיון דלא אפשר בגוונא אחרינא ודמיא להא דאמרי' המפרש בים וכו' ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו לה לפי שידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה ובנ"ד נמי לא נתכוין זה שיכתבוהו ע"ת וקרוב אני לומר שרבינו מודה בזה כיון שהוא שעה"ד וא"א אלא בכה"ג אבל כל שאפשר שלא יזכר התנאי עד שיכתבו הגט ראוי לחוש להחמיר ובנ"ד רואה אני שהאשה מותרת להנשא בגט זה אחר שתקיים התנאי עכת"ד הרי שהתיר הרדב"ז בשעה"ד גם באתרי' דרמב"ם וצידד דגם הרמב"ם מודה בשעה"ד וגם נראה להדיא מדבריו דגם בנודע להסופר ועדים שאינו רוצה לגרש אלא בתנאי דע"מ ושמעו שאמר לשליח ליתנו לה בתנאי מ"מ כיון שלא הזכיר התנאי בכתיבתו אמדינין דעתו מסתמא שנתכוין לכתבו בלא תנאי ומכ"ש בנ"ד שמסדר א"ל בפירוש שהכתיבה והחתימה תהי' בלא תנאי והסופר והעדים הלכו לחדר אחר אף שידעו והבינו שאין רצון הבעל לגרש אלא בתנאי יש להקל בשעה"ד ועיגון והמעיין בב"י ימצא שהבינו מהרשב"א שהביא גם בשם בעה"ע והרמ"ה להקל ושכ"ה דעת כל הגאונים וכ"פ הר"ן והביא עובדא שאירע לפני הרא"ם בגט שנכתב ע"ת בע"פ ופסלו הרב ז"ל אע"פ שהבעל הלך לו ולא הי' אפשר להביא גט אחר אע"פ שרבו הפוסקים המקילים לא רצה לסמוך להקל והב"י כ' שהפריז על מדותיו מאחר שרבו המתירים כדאי הם לסמוך עליהם בדיעבד וכ"ש בשעה"ד אפי' אם הי' בדאורייתא כ"ש בד"ז שהוא רק מדרבנן לשי' רוב הפוסקים והביא מדברי הה"מ דגם להרמב"ם דפסול הוא משום דאין ברירה הוא רק מדרבנן ע"ש ומצאתי בשו"ת זרע אנשים סי' מ"ב שפסק ג"כ להקל בשעה"ד

ג) וגדולה מזו מצאתי בתפ"ש על הרא"ש פ"ט סי' ג' אות ה' שהאריך להוכיח דהעיקר כדעת החולקים על הרמב"ם וסיים וז"ל בשלמא לכתחלה מנהג יפה למנוע שלא לכתוב שום תנאי בגט שלא יבא לידי קלקול אבל אם נכתב תנאי בגט אף קודם התורף והי' בא מעשה לידי והי' לחוש