מהרש"ם חלק ג קטז

אחר הלשון דילפי' מנדרים לשטרות ומכ"ש שגם הלשון אינו סותר הכוונה ועכ"פ הוא מסופק ע"ש והוא תמוה דבדבר שבינו לחבירו הרי גם בנדרים לא אזלי' אלא אחר הלשון ומצאתי בקר"י לב"א סי' תשנ"ד בשם כנה"ג סי' כ"ז שפסק ג"כ דבשטרות אזלי' בתר הכוונה והא דבתשו' מהר"י באסן סי' י"ג פסק דבתנאי אין לילך אחר הלשון היינו בתנאי שבע"פ משא"כ בשטר ע"ש אבל מדברי הריב"ש וח"צ שהבאתי למעלה מוכח דאין לחלק בזה דהתם הרי מיירי בשטרי הסכמות ושותפות ואפ"ה כתבו דכל שהוא בין אדם חבירו הולכין אחר הלשון ולא אחר הכוונה הרי דס"ל בפשי' דגם בשטרות דינא הכי

והנה בתשו' מהרי"ט בשניות חו"מ סי' פ"א נשאל במי שנתחייב בשטר שערב בעד אביו בכל חוב שיתחייב שיטול ויקנה סחורות בהקפה עד ל' אלף ואביו נתחייב במה שאינו חייב והשיב שאין הערבות חל ע"ז דקפידא הוא דוקא כשיטול סחורה והביא ממהרי"ק שהבאתי למעלה דמחייב גם במה שאינו בכלל התנאי כיון שאינה קשה יותר מכפי תנאו היינו בדבר שהוא כבר לפניהם בשוכר למלאכה או לפרוע בעיר שדר בה פלוני ונעתק לעיר אחרת קרובה אליו כעיר האחרת ולא ידע מתחלה במה שאירע אח"כ אבל היכי שמתכים תחלה על מה שאירע אח"כ ומתחייב בכך וכך אין לנו אלא במה שנתחייב בפירוש מאחר שהי' יכול להזכיר זה כמו זה קפידא הוי ומכ"ש כשיש מקום לקפידתו ע"ש ולכאורה גם בנ"ד שהתנה שאם ימכור הבית יחזירנו לו ומדלא התנה ג"כ שאם תמות בתו אחזר אליו ש"מ שלא נתחייב בכך ואף די"ל שלא רצה להזכיר פרעניות לעצמו כמ"ש ז"ל לעולם אל יפתח וכו' מ"מ הו"ל להתנות שגם אם לא ימכרנו אלא ישכירנו לאחר ולא ידורו בעירו יחייב להחזיר לו מעותו ובע"כ שאין זה בכלל התנאי ועפ"ז יש לפקפק ג"כ בכח האומדנא שהרי מדלא התנה בכך ש"מ דלא איכפת לי' כמ"ש הרשב"א גיטין ע"ה דמה"ט בעינן ת"כ ולא אמרי' דאיכא אומדנא שלא רצה אלא באופן תנאי משום דאיכא אומדנא להיפוך מדלא התנה כהלכתו וגם בגוף דברי מהרי"ק הנ"ל יעוין בתשו' לח"ר סי' ק"ב שתמה עלי' מדברי רמ"ה וטוח"מ סי' שי"א ואף שלא דחה דבריו להלכה וגם בסי' קי"ג פסק כן מ"מ הרי סיים בסי' ק"ב שם דבדבר שיש מקום לחול הקפידא כגון לחלק בין מחילה למחילה ע"ש בזה וגם בנ"ד י"ל דדוקא כשימכרנו לאחר ולא כשישכירנו

ואולם נראה דכיון דמתנה הוא ולא תליא בדעת ורצון המקבל אלא בדעת הנותן והוא התנה התנאי לטובתו יש לדון דאין לגרוע זכותו מכח דקדוק לשון התנאי שהרי בש"ס דב"ב ע' ע"א בהא דבעי' חוץ מחרוב פלוני וכו' הא שאר חרובים קני וכו' ומסיק דלא קני וברשב"ם שם דבשביל שייפה המוכר כחו שפירש בפי' איננו מוכר לך ההוא חרוב אין לנו לגרוע כחו בשאר והאי חוץ לשאר דרק להאי דקל נתכוין ולא למעט השאר ואפי' לרבנן י"ל דלכך אמר חוץ מחרוב פ' דבההוא חרוב הי' חפץ יותר ולא רצה שיתבענו לוקח לדין ולשופרא דשטרא כ"כ ועל שאר חרובין לא חשש לכתוב לשופרא דמ"מ בטוח הוא במה דקיי"ל שאין חרוב נמכר בכלל שדה ובתשו' מהרי"ק שורש כ' דבלשון ב"א גם שכירות בכלל מכירה ואף דמיירי שם במכירת הקוטמו שהוא במכירה גמורה לזמן מ"מ מראייתו שהביא מש"ס דב"מ דכיון דלא כתב ממכר עולם ממכר סתם כתיב מבואר שם שכתב להדיא דגם שכירות גמורה בכלל משמעות מכורה סתמא ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד ובפרט שהנותן הי' המתנה תנאי זה לטובת עצמו פשי' דיש לפרש כן דע"י תנאי זה הי' בטוח שידורו בעירו אשר זה הי' כל מגמתו ובעבור זה נתן הסך ב' אלף שאם לא יוכל למכור ולא להשכירו לאחר יהי' מוכרח לדורשם דאם יוכל להשכיר והתנאי רק על מכירה לא יהי' בטוח בזה שמא יעקור דירתו למק"א וישכירנו ולכן איכא אומדנא שג"ז בכלל התנאי וא"כ עכשיו שמתה בתו י"ל דכל המתנה בטלה ומה שלא התנה ע"ז בפי' מפני שלא רצה לפתוח פה לשטן דלא עלה בלבו לחוש למיתתה ולכן רצה להבטיח א"ע שלא ימכור ולא ישכיר הבית לאחר ואף דעכ"פ אין תנאי של מיתת בתו מפורש בשטר וכבר נתבאר דיש דיעות דלא אזלי' אחר הכוונה אלא אחר הלשון השטר א"כ המוחזק יכול לומר קי"ל י"ל דהא באיכא אומדנא דמוכח לכ"ע אזלי' אחר הכוונה ובנ"ד הרי כיון דכל המכוון סידור שם הי' רק באופן כשהוא חתנו ועם בתו ידורו שם דאל"כ אם ישא אשה אחרת אדרבא רצונו שידור במק"א שלא יראה צרתו בעיניו תמיד ואיכא אומדנא דמוכח על הכוונה ולכ"ע אזלי' בתרה – ובפרט אם הי' כן המדובר בפי' שהוא מפני שרצונו שתהי' בתו עמו בעירו פשי' שהוא כן ואף שהי' התנאי גם לאחר מותו שאם ימכור הבית יחזור ליורשיו אפשר שרצה שתהי' בתו עם משפחתה בעיר אחת גם לאחר מותו אבל כ"ז רק באופן כשיברור שעיקר הנתינה הי' לתכלית שידורו עמו בעירו. אבל מ"ש עוד שראובן תובע מחתנו שיחזיר הנדן לידו והוא יחזיק הילדה בחנם בזה הדין עם חתנו אם רוצה בעצמו להחזיק את בתו והוא היורש את אשתו עפדתה"ק. סי' ק"ה עי' מפתחות. להרב וכו' מו"ה צדוק צבי נ"י מו"צ דק' ריגליץ

מכתבו הגיעני והנה לא נשאר בידו העתק ממה שהשבתי להסופר ואיננו זוכר היטב מ"ש שם אבל בזכרוני שהי' החי"ת דלת וזיין ולמעלה גג רחב שוה בלא שיפוע כזה $ציור בספר$ ורצו להוסיף דיו לרגל הדלה עד שישאר כמו וא"ו בימין וזיין בשמאל וכתבתי כי הגם שהנו"ב כתב שאין עיקר ויסוד לזה לפסול דיעבד אבל קשה לסמוך עליו כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' קכ"ד וג"כ יש חשש של שכס"ד ואף דהמחה"ש כתב להקל בגרירה אבל לא בדרך כתיבה ובעיקר הדבר שכ' המג"א דאם הגג רחב פסול ובא"ר בשם מי"ט דלר"ת כשר כבר כ' בתשו' ח"ס יו"ד סי' רנ"ח דאין להקל אלא בשעה"ד בדליכא ס"ת אחר לקרות בו. והמעיין בא"ר סק"ט ימצא שהביא בשם מי"ט וכן ראיתי בגוף הספר מלבושי יו"ט דגג החטוטרת צריך שיהי' בשיפוע קצת כדרך שעושין הגג בבתים שבא"י