מהרש"ם חלק ג קיג

מירושלמי דשביעית ור"ש שם (ועפמ"ג סוסי' תמ"ח שהעיר מהירו' הנ"ל ולא ידע מהאו"ז הנ"ל וגם מירו' פ"ב דפסחים שהובא בפוסקים דפליגי ר"י ור"ל אם חיישינן להערמה והעלה דהלכה כר"ל דאין לחוש להערמה דכמה אמוראי ס"ל כר"ל בהא וג"ז נעלם מהאחרונים אך שנראה משם דהפקר צריך שיוצאו מרשותו כדעת הח"ס סי' שט"ז שהביא רו"מ וראיתי שהגאון מקאצק ני' תמה עליו ומהאו"ז הנ"ל נראה כן אבל י"ל דאין הכוונה רק שיפקיר הפקר גמור כדי שע"י ההפקר יוציאנו מרשותו ר"ל שיפקע ממנו זכותו ורשותו שהי"ל עליו אבל מהירושלמי דשביעית שהביא הא"ז דנקט מפקין לשוקא מוכח כן ומצאתי בפמ"ג או"ח סוס"י תמ"ח הנ"ל שדקדק כן מלשון הירושלמי הנ"ל וזהו כדברי הח"ס והא דשבת קל"א דבידו להפקירן יש לפרש דבידו לפשוט הבגד ולצאת מן הבית בהפקרן וחי' רמב"ן שבת אינו ת"י וע' בכ"מ פ"ד משמיטה ויובל הכ"ד דמה"ת מצוה שיפרוץ פרצות בשדהו אלא מפני תיקון העולם לא יפרוץ ע"ש הרי שהפרצה מורה על הפקר

ומ"ש הגאון מקאצק מדברי הט"א ר"ה י"ג שהוכיח מהא דעומר בא בשביעית דל"מ ההפקר להפקיע מבכורה שהרי נקרא קצירך הנה בבכורות י"ב ע"ב מבואר דבהמת שביעית אי לאו קרא דלאכלה ולא לשרפה הוי חל עלה קדושת בכורה אף דשביעית הוי הפקר מאפקעתא דמלכא וע' תשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ז בזה שנחלק עם הב"י ועי' פ"ז דכלאים מ"ה במעשה שבא לפני ר"ע ואמר א"א מקדש דשא"ש הרי דשביעית אינו שלו ואפ"ה אינו מפקיע קדושת בכורה וע' חי' עש"ח לקידושין נ"ב שהוכיח דלהרמב"ם אין פירות שביעות הפקר אלא מצ"ע שהפקירם הבעה"ב אבל ש"פ לא ס"ל כן סוף דבר דמדרבנן ודאי ל"מ ההפקר כמ"ש עה"ג בעצמו גם מה"ת נוטה יותר דל"מ ובפרט בנ"ד דלא הפקיר רק את הולד

והנה במה שהזכרתי למעלה דברי הגאון רב"פ בחי' עט"ח שהוכיח מהרמב"ם דשביעית ל"ה הפקר מעצמו אלא מ"ע שיפקירהו בעה"ב וכ"ז שלא הפקיר אינו הפקר יש לי סתירה מהירו' פ"ז דפיאה ה"ז בהא דהנוטע כרם להקדש כו' וחייב בשביעית כו' (שהזכיר הגאבד"ק קאצק ני') ושם אר"א ולמה לית אתן אמרין כו' דאמרי דברי ר"י מפני שקדם נדר' להבקרו וכאן מפני שקדם הבקרו להקדישו וע"ש בפ"מ משום דאפקעתא דמלכא הוא וא"ת דשביעית תלוי שיפקיר בעה"ב הרי משכחת שהקדיש קודם שהפקיר וע' בכפ"ת לסוכה ל"ט ע"ב בתו"ס ד"ה ולשביעית כו' שהביא ג"כ ראי' מירושלמי ותו"ס שם דשביעית אפקעתא דמלכא הוא ובעיקר דין הפקר שחזר וזכה בו שדעת מהריט"א ותשו' מהרי"א הנ"ל שנתבטל ההפקר למפרע יש לי להעיר מהירושלמי פ"א דמעשרות ה"א הפקיר קמה וחזר וזכה בה והפריש תרומה ה"ז תרומה כו' אר"י חבורה הי' מקשה הרי הקדש הרי אין ידך וידו שוין כו' אלא כי אנן קיימין בשהפקיר שבלים וחזר וזכה בהן בהפקר פאר ובהקדש חייב כו' מה בין הקדש הפקר יצא מיד בעלים הקדש לא יצא ידי הגזבר אר"א אפי' ידי בעלים לא יצא מאחר שא"ל פדה את ראשון כו' וע"ש בפ"מ דבהפקר שיצא אז לגמרי מיד בעלים אפי' חזר וזכה כבר נפטר לגמרי משעת הפקר אך לפמ"ש השעה"מ שם ליישב הא דב"ב כ"ח דמיירי שהפקיר אדעתא שלא לחזור ולזכות בה דבזה שפיר נפקע חיוב מעשר משא"כ בהפקיר אדעתא לחזור ולזכות בו י"ל גם דברי הירושלמי הנ"ל דמיירי בהפקיר לחלוטין ועכ"פ מ"ש הגאון מקאצק דכיון דהקדש מיקרי קצירכם לענין עומר גם הפקר מיקרי קצירכם הנה מירושלמי הנ"ל מוכח שאין דומין זל"ז דהקדש לא נפיק מרשות בעלים משא"כ הפקר וע"פ ד' הירושלמי הנ"ל נראה דהא דבהמת הקדש פטור מבכורה היינו בהקדש של צבור שאין עליו שם בעלים אבל בעלים שהקדיש דהוא קודם לפדיון לא פקע שם בעלים מיני' וחייב בבכורה וצ"ע שלא נזכר בפוסקים לחלק בזה ומ"ש רו"מ במה שחידש הג' מקאצק נ"י בספרו חי' אה"ע סי' ל"ג דבקידש יבמה לשוק והיבם בא עלי' נפקעו הקידושין והביא ראי' מהו"ס יבמות ט"ז ע"א שכתבו דלא תהי' משמע דגם ע"י הוי' לא פקע זיקה א"כ מדמסיים קרא יבמה יבא עלי' היינו ג"כ בכה"ג ומוכח דפקעי קידושין והנה גוף הערתי כבר העיר בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ט ותי' דראוי שיבא עלי' ע"י כפי' שיגרשנה המקדש ומדברי הלבוש סי' קע"ט שהביא שם שפסק דמקדש בשוגג שומרת יבם צריך גירושין קודם שיחלוץ לה שתהי' ראוי ליבם מוכח דלא פקעי קידושין בביאת יבם וגם מדברי הש"י וח"ס שם מוכח להיפוך וכן נראה מהש"ס יבמות צ"ב ב' דאר"א השתא דאמר אמימר הלכתא כשמואל דקידושין תופסין ביבמה בספק אם הי' היבם ישראל נותן לה השני גט והותרה לו ובתו"ס הקשו מה קמ"ל דצריך ליתן גט ותי' דכופין אותו לגרשה שלא יהא חוטא נשכר ומיירי בקידשה זרי בלא נישואין עי"ש ואי נימא דביאת יבם מפקעת הקידושין למה ניתן לה גט ומה הקשו התוס' מה קמ"ל הא אבא קמ"ל דאע"ג דביאת יבם מפקיע הקידושין מ"מ ייתן גט ומה שייך בזה שלא יהא חוטא נשכר הרי אינו נשכר כלל דיבמה יבא עלי' גם בלא גט ובע"כ דליתא וגוף הספר ח"י אינו ת"י לעיין בו אולי דיבר מזה

אגב הנני במ"ש הח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ט ע"ו דבנישאת לזר פקעי הזיקה לגמרי צ"ע לענ"ד מדברי הרא"ש פ"י דיבמות סי' ג' בשם בעל הלכות וגם החולקים הוא מטעם אחר ע"ש ותבין סי' ק"ב להרב וכו' מו"ה בעריש ווינטער ני' הרב בחרא- סטקוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין תפילין שהגליונות ארוכות הרבה וא"א להכניסן לתוך הבתים של הקונה אם מותר לקצוץ מעט מהגליונות והביא בשם א' שאמר דלב ב"ד מתנה ורו"מ תמה עפ"ד תוס' מעילה י"ד דבהקדש יחיד ל"א כן והנה אם כי גם בתו"ס מנחות ט"ו ע"ב ד"ה אפשר כו' מבואר כן אבל הנה משנה ערוכה פ"ז דדמאי מ"ג ותוספתא פ"ג תרומות ור"ש פ"ה דמעשרות