מהרש"ם חלק ג קיב

שבטל העיקר בטל הטפל ומוכח דאי לאו דבטל העיקר מיחשב בי"ק ויש לתמוה דהא לא מיקרי בי"ק אא"כ נעשה לקבלה וצ"ל דמ"מ אם יכול לקבל מיקרי בי"ק וזהו כדעת המחמירים שבהגמ"ר שהובא בב"י וד"מ ואולי מיירי שאחר שנעשה בי"ק ניחא לי' וחישב עלי' שיהא בי"ק וע' תשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ס"ו ומכאן ראי' לדבריו

י"ב) שוב נתיישבתי דהנקב שנעשה בנ"ד רק כדי שילכו המים בעיקום קצת להלאה י"ל דלא מיקרי בי"ק דאין זה בכלל נעשה לקבלה וז"ל הר"מ בפיה"מ פ"ב דכלים מ"ג וסילונות כו' כ"ח ארוך אין לו שולים ורוכב האחד על השני עד שימשכו בו המים ממל"מ כו' אע"פ שהן כפופים ואפשר שישאר מעט מים בשוליו או יהי' בו ג"כ בי"ק כו' לא יטמאו לפי שלא נעשית לקבלה לפי שהכוונה מאלו הקנים החלולית שיגר עליהם המים לא שיתקבצו וינוחו בו כו' עכ"ל ובפ"ד דמקואות מ"ג במשנה דסלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה כתב וז"ל וסלון הוא הגולה אשר תעשה להלוך בהם המים אם רצונו להביא המים ממל"מ והנה תעשה מחרס והנה תעשה מעופרת ברוב להלוך המים בחיכם ולא יבלעו בארץ ואמר שזה הסילון צר הפיות ולא חללות וברוב יעשה כפי זאת הצורה והי' המים הולכין עליו למקוה והנה הוא כשר אע"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהי' כלי קיבול ואמנם הי' הכונה שיצאו המים מן המקום הצר בחוזק כו' ולא יוכנו הכלים לפסול המקוה בשום פנים ולא ג"כ הסילונות בין שיהי' מחרס או ממתכות לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' הי' בהם בי"ק כמ"ש וכו' אחר שהם כמו קנה מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין עכל והנה מ"ש הר"מ דגם בשל מתכות כשר אף דגם פשיטי כ"מ מקב"ט צ"ל דהר"מ לשיטתו דס"ל דהוייתן ע"י טהרה לא בעינן אלא בזב דבעי' מים חיים ועכ"פ מבואר דבכה"ג שנעשה מקום הקיבול לא שישארו שם המים אלא לתכלית יציאתם לחוץ שיצאו בחוזק לא הוי בכלל נעשו לקבלה וא"כ ה"נ בנ"ד שנעשו לתכלית יציאתם שתהא בעיקום שלא יצאו בחוזק אין זה בכלל נעשה לקבלה ואף די"ל דשא"ה דהכונה שיצאו בחוזק יותר משא"כ בנ"ד שהכונה שלא יצאו בחוזק אבל מ"מ הרי איננו לתכלית שישארו המים בהנקב אלא לצורך יציאתם שהרי הר"מ פ"ב מכלים הנ"ל כ' לפי שהכוונה שיגר עליהם המים ולא שיתקבצו וינוחו בו א"כ ה"נ בזה אין הכונה שישארו בנקב וז"ל הרמב"ם פח"י מכלים ה"א כ"ח אינו מקב"ט עד שיהי' מקבל ועשוי לקבלה וכו' אכן הסילונות שהמים מהלכין בהם אע"פ שהם כפופין ואע"פ שהם מקבלין הרי הן טהורין מפני שלא נעשו לקבלה אלא כדי שיצאו מהם המים עכ"ל והן אמת שהראב"ד פ"ח דמקואות ה"ז כ' דבסלון כפוף אף שאינו מקב"ט מ"מ לא גרע מכלי גללים ופוסל במקוה כיון שיש בו בי"ק וכו' שיש עליהן תורת כלים אבל כבר השיג עליו בכ"מ שם ממתני' דסלון שהוא צר מכאן וכו' הנ"ל וע' תשו' ב"ש סי' ס"ו הנ"ל בכ"ז וכבר נתבאר לעיל סי' פ"ט דגם אם נחוש לחומרת הראבד הרי בכ"ג פוסל רק מדרבנן א"כ ה"נ בזה ובדרבנן בודאי יש להקל בקולב"ח לכ"ע וכן בנעשה ע"מ לשמש עה"ק אפי' בחקקו ולבסוף קבעו אך דרו"מ רמז במכתבו דכפי הנראה נעשה העיקים בשביל סתימת הברזא היטב ואם אולי עי"ז נעשה הנקב לקבלה ולא נודע מתוך מכתבו ציור הענין היטב אבל לפי דברי האומן יש להקל בנ"ד בפשיטות

י"ג) והנה במה שכתבתי לעיל אות י"ג דהטובל בהמים הוי שלא לרצון ר"ל שהרי אם לא יטהר בהם לא הי' רצונו לטבול שם ולא הי' רוצה שיבואו המים עלי' כלל ובגוף הדבר יש לדין עוד דלמ"ד טומאת משקין דרבנן א"כ מדאורייתא אין המים שאובין מתטמאין כלל ולכן ס"ל דשאובין מדרבנן וא"כ דין שאובין אם פוסלין מה"ת או דרבנן תלוי אם טומאת משקין דאורייתא או דרבנן. סי' קא להרב הגדול מו"ה שמואל אהרן הלוי פרדס נ"י מזאויק פולין רוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ב"א שהי"ל פרה מבכרת ובליל יו"ט כרעה לילד והפקיר את הולד שאמר ה"ז ובא ושאל אם נפטר בזה מקדושת בכורה ורו"מ האריך והביא ד' העה"ג ומהרי"ט שהאריכו בזה ובראשית ההשקפה תמהתי דבנ"ד שהפקיר את הולד הרי הוא דשלב"ל ואף דבתשו' ב"ח סי' קכ"ז כ' דהפקר מדין נדר ומהני גם בדשלב"ל ועפמ"ג או"ח רסי' תמ"ו וקצה"ח סי' רי"א ומל"מ פכ"ג מאישות אבל לפמ"ש ביד שאול לה' נדרים סי' ר"ד דדוקא קונם פרטי ולא קןנם כללי דדמי להקדש והפקר הוי כקונם כלל וגם הרי בבית הלל ליו"ד שם כ' דדוקא באומר קונם לכשיבוא לעולם מהני א"כ הכא שאמר ה"ז הפקר לע"ע לא מהני וע' בצי"ר על הירו' פ"ג דפסחים הל"ד ויש מפקיר שא"ש והביא מזה סתירה להב"ח ולא אדע מהו דהתם הוא של כהן וא"י להפקיר משא"כ בדשבל"ע וע' תשו' א"א או"ח סי' כ"ד ותשו' ברכ"י סי' ט"ז אות ו' ושוב ראיתי כי העיר קצת מזה ידי"נ הגאון אבד"ק קאצק ני' בתשובת' אלא שלא ביאר רק רמיזא בעלמא ומ"ש רו"מ לחלק בין אם הי"ל בעלים בתחלה או לא כבר קדמו בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' נ"א וכה ראיתי בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' שמ"א שהאריך להוכיח דל"מ הפקר לפטור מבכורה היכי דהישראל חוזר וזוכה והביא מהר"ש פ"א דפיאה מ"ו דכל זוכה מהפקר מיקרי לקוח ואם הבעלים עצמם חוזר וזוכה של עצמו מיקרי ופלפל עוד מכממ"ק בזה עי"ש היטב וגם בשעה"מ פ"ח מלולב ה"ב בשם ה"ר מנוח כ' בתי' ב' דבהפקר אם חוזר וזוכה בו בטל ההפקר למפרע והשעה"מ תמה דגבי מעשר גם בכה"ג פטור כדאי' בב"ק כ"ח ותי' דהיכי דמתחלה מפקיר אדעתא שיחזור ויזכה בו ל"ה הפקר ע"ש וא"כ גם בנ"ד ל"מ ההפקר אפי' בדבר שבא לעולם

אבל הנה מצאתי באו"ז ח"א בשו"ת שבסופו סי' תשמ"ח שהוכיח בכמה ראיות דהפקר כזה מועיל שפיר וגם לכתחלה רשאי לעשות כן והביא