מהרש"ם חלק ג קיא

פוסלת את המקוה וכו' או שקבעו ולבסוף חקקו ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אין נחשב כמקוה לטבול וכו' חבר מימיו עם מי המקוה שי"ב מ"ס ומיהו אם חולב"ק דכלי הוא וכו' עכ"ל ומבואר דבקבעו ולבסוף חקקו אפי' לטבול בתוכו שרי ולאו כלי הוא כלל ודלא כדעת תוס"ח הנ"ל וכ"ה בפי' הרא"ש פ"ד דמקואות מ"ה דלאו כלי הוא כלל וגם בפ"ו מ"א ע"ש אבל י"ל דדוקא בקולב"ח אבל חולב"ק אף שנעשה לשמש עם הקרקע מיקרי כלי

ח) ויש להביא עוד ראי' מדברי התוס' שבת י"א ע"ב ד"ה אלא וכו' בהא דאמר שם וכן בגת מאי גת כו' אלא לאו כרמלית ואע"ג דאין כרמלית בכלים האי גת כיון דמחובר בקרקע לא שמי' כני וכ"ה בריטב"א שם ובחי' מהרי"ט לשבת שם תמה דהא בקרקע לבד ל"מ לבטלו מתורת כלי כדאי' בפ"כ בכלים גבי כופת שקבעו בנדבך וא"ל דהוי כלי עץ העשוי לנחת דז"א דכיון דעשוי לטלטלו ממל"מ אפי' לעתים רחוקים ל"ה בכלל עשוי לנחת דהא שלחן שמגביהין אותו לעולי רגלים ל"ה עשוי לנחת וכתב דיש להעמיד דברי התו"ס דס"ל דלענין שבת אין עלי' תורת כלי דכיון דחברי' גלי דעתי' שרוצה בביטולה לגבי קרקע והרי הוא עשוי' לנחת וכה"ג אשכחן בתוספתא שלהי' עוקצן בכוורת דבורום דפליגי רבנן ור"א דלרבנן אינה כקרקע ותניא אם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהוא כקרקע לכ"ד עכ"ד ודבריו צ"ע לענ"ד שהרי מבואר בתו"ס חגיגה כ"ו ב' דאם היתה תחלה מטלטל אף שאח"כ נעשה לנחת לא יצאה מידי קב"ט ודוקא אם גם מתחלה ל"ה מטלטל אלא בהדי כלים אחרים מהני בנעשה לנחת יעיד שאם כוונת מהרי"ט דדוקא לענין שבת מהני החיבור לקרקע הרי בתוס' דעוקצין שהביא בעצמו סיים דבמחוברת בטיט היא כקרקע לכ"ר ולא לשבת לבד וכ"ה בירושלמי פ"י דשביעית ה"ג ועוד שהרי בשבת קס"ג ע"א מסיק רבא מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא וע"ש בתו"ס ד"ה מדלענין וכו' דמוכח דשניהם שוים ושם קכ"ה ע"א גבי שברי תנור ישן לענין טלטול בשבת תלי לה בפלוגתא דר"י וחכמים גבי טומאה דלר"י תליא במחוסר נתיצה ולרבנן טמאים יהי' לכם מ"מ ורבנן הא כתיב יותץ סד"א כיין דחברי' בארעא כגופי' דארעא דמי קמ"ל (ומכאן מוכח דתלוש וחברו לאו כקרקע מה"ת לענין טומאה ודלא כמש"ל אות ד' מדברי רמב"ם פט"ו מאה"ט וצ"ל דהכא חידוש הוא גבי תנור ואגב אמינא במ"ש רש"י שם ד"ה ואם לאו וכו' דנתיצה ל"ש אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייכא בי' יש להעיר מירושלמי פ"א דערלה ה"ב תמן הוא אמר וכו' היא שבירה היא נתיצה וכו' ואכמ"ל) ועכ"פ מוכח מכל הסוגיא דשבת וטומאה שוים ולכן נראה דהתם מתחלה נעשה אדעתא לשמש עם הקרקע ובכה"ג מתבטל ממנו גם דין כלי ומוכח דלא כהתוס"ח ומצאתי בתשו' ח"ס סי' קצ"ח אות ב' שהביא מהר"ש פ"ה דפרה מ"ז אבל שם אינו מבואר דגם לטבול בתוכה שרי וע"ע כתב סופר סי' צ"ה שתי' משנה דאביק בע"א דלא כהח"ס וגם בתשו' מהר"ם שיק סי' קצ"א ביאר ליישב בענין אחר ע"ש

ט) ועוד יש לי לדין בדבר החדש לפי המבואר בפי"ט מכלים מ"ט גבי תיבה אף דבפתחה מצידה טמאה מדרס וטמא מת מ"מ בנפתחה למטה חכמים מטהרין מפני שבטל העיקר דהיינו מה שראוי לקבל בטל נמי הטפל טומאת מדרס אף דאכתי חזא לישיבה וכן במשנה י' שם גבי משפלת שנפתחה מלקבל רימונים אף שראוי עוד לישיבה מטהרין וכן בפ"כ דכלים מ"א ורמב"ם פכ"ד מכלים הי"א ומל"מ שם וע"ש בתוס"ח סופי"ט ורפ"כ בזה וא"כ היכי דעיקר תשמיש הכלים להוליך המים בהא דסילונות של מתכות גם בנעשה שם נקב קטן לקבל בו מים מ"מ קבלת מעט מים בנקב הוא קטן והוא טפל כי עיקר תשמישן להולכת המים ובפ' כ"ב דכלים מ"ז כסא של כלה שנטלה חפויו ונשתייר ב"ק טהור מפני שבטל העיקר שהוא בית הישיבה דעיקרו לישיבה והבית קיבול הוא הטפל והואיל ונתבטלה הישיבח בטל הבית קיבול ומוכח דאם הבי"ק הוא טפל לשימוש הישיבה מתבטל הבי"ק וא"כ גבי כלי מתכות דפשוטיהן טמאין וחברן לקרקע ונעשו לשמש בקרקע דבטלה טומאתן עי"ז שוב י"ל דנתבטל ג"כ מדין כלי קיבול עי"ז דכיון דבטל העיקר בטל הטפל ודברי תוס"ח לא יתכנו רק גבי כלי עץ דפשוטיהן טהורין וליכא בי' אלא משום כ"ק בזה ס"ל דע"י החיבור לקרקע אף דבטלה טומאה מכח הקיבול מ"מ מיקרי כלי דליכא בזה עיקר וטפל כיון שהכל נתהוה ע"י הקיבול אבל בכלי מתכות שרובו ועיקרו פשוטין הם דעיקר תשמישו בחלק הפשוט וכיון שעיקר הכלי נתבטל ע"י החיבור וכקרקע דמי ממילא נתבטל גם השפל שהוא מקום נקב הקטן שבהן ונעשה כקרקע ולא מיקרי כלי כלל אך די"ל דזה תלוי אם לא נעשה כולו כלי קיבול ע"י נקב הקטן שבו אבל יש לדון דגם אם נעשה כולו כ"ק מ"מ עיקר תשמישו אינו לצורך הקיבול ושפיר י"ל דאם בטל העיקר בטל הטפל

יו"ד) ומ"ש רו"מ באות ט"ז לצירף מה שהמים מחוברין למי החפירה הגדולה לא אדע מהו דאי נימא דהסילונות הוי בי"ק ל"מ החיבור כלל כמ"ש הש"ך ס"ק ק"ו אבל מ"ש מדברי התו"ח לב"ק ס"ז דגם בכולו שאוב אם אין שואב ביד אלא המים נמשכין דרך כלי שחק הוי רק גזירה דרבנן הוא סניף גדול וכן מה שהשיג על שו"ת בי"צ חיו"ד סי' ל' שהשיג ע"ד הנו"ב במ"ש דצינור אינו בא לשמש עה"ק ממשנה פי"א בכלים דקחשיב צינור בין הנעשין לשמש עה"ק ורו"מ הביא מתשו' הרא"ש כלל ל"א דהתם מיירי בצינורא דדשא וגם מוכח שם דלאי דוקא אותן השנוין במשנה ודלא כהבי"צ שם יפה כתב סוף דבר שיש צדדים גדולים להקל בנ"ד גם לכתחלה ובפרט אם יעשה עוד מקוה של מי גשמים למטה ע"י המשכה מהגג ויעשה נקב בינתים כשפ"ה שיהי' מחוברים תמיד בודאי אין שום צד מיחוש ומ"ש מהד"ח ח"ב סי' פ"ח שהעיר מהא דניצוק אינו חיבור כבר כתבתי בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' נ"ט שמדברי הרמב"ם פכ"ב משבת בשם תוס' והובא במג"א סי' ש"כ סקכ"ג ומהר"ש מפורש להקל ועוד הבאתי שם ראי' לזה

י"א) אגב הנני במה שהבאתי מהא דפכ"ב בכלים מ"ז דבנטלה חיפויו ונשתייר בי"ק דע"י