מהרש"ם חלק ג קי

הזהב לא הי' מחובר כמ"ש רש"י בכתובות ק"ו ע"ב ד"ה מזבח הזהב כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי עכ"ל אלא דבחגיגה שם גם מזבח הזהב דינו כמזבח הנחשת דכתיב והמזבחות איתקוש מזבחות להדדי ע"ש אבל מזבח הנחשת אף שהי' כלי מ"מ הי' צריך שיהי' חללו מלא אדמה ומחובר לאדמה כיון דקרא דמזבח אדמה תעשה לי דילפי' מינה דצריך שיהא מחובר קאי נמי אמזבח הנחשת ובימי משה הי' הוא במקום מזבח אבנים שבימי ביהמ"ק וכמ"ש תוס' הנ"ל והא דזבחים ס' ע"א דנים כלי מכלי ופירש"י דמזבח הנחשת וזהב כלים הן היינו משום דמתחלתו נעשה בלי וע' ירושלמי פ"ה דעירובין ה"א ישוצק שם דלהש"ס דילן הי' המשכן קבוע וכמחובר וא"כ תיקשי איך מקב"ט והרי נעשה מתחלתו אדעתא דהכי וגם לפמ"ש הח"ס סי' ר"יח דדוקא היכי דצורתו מוכחת עליו שנעשה לקבעו בקרקע הרי גבי מזבח היתה צורתו מוכחת עליו ובע"כ משום דבדאורייתא בכל גווני ל"ה כקרקע כמו בקבעו ולבסוף חקקו דל"מ בשל תורה והא דפסקו הרמב"ם והרא"ש דגם בשל תורה מהני משום דאם ס"ל כהירושלמי פ"ט דשבת ה"א דמבואר דגם בשל תורה מהני וכמ"ש הגי"ט בשו"ת סי' ו' ושאר אחרונים ולכן בירושלמי חגיגה שם מפרש טעמא דרבנן משום דהכתוב קראו למזבח דבר המטלטל ובשי"ק שם תמה דהא טעמא משום דמצופה ולפמ"ש ניחא דהירושלמי לשי' אזיל דס"ל דקולב"ח גם בשל תורה כמחובר דמי והא דבש"ס דחגיגה שם מפרש טעמא דר"א משום דהכתוב קראו אדמה ולכאורה הוא תמוה דהא ר"א ס"ל דכל מחובר כקרקע י"ל דהש"ס אזיל הכא לפי הס"ד דהש"ס דב"ב דר"א לא קאמר הכי אלא בדרבנן וכה"ג כתבו התוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה הדר דהש"ס דחולין אזיל לפי הס"ד דחולין שם אך לפמ"ש בתוס' רי"ד נדרים י"א ע"א דכל סברוה לא קאי במסקנא י"ל בזה וע' תוס' נזיר נ"ח ע"א ד"ה והא תנא וכו' ותוס' מעילה ח' ע"ב ד"ה לאבא שאול וכו' שכתבו כה"ג ממש (ואולי י"ל דמזבח הנחשת הי' החיוב שיעמוד ע"ג קרקע בלא הפסק אויר בינתים אבל ל"ה מחובר ממש אבל מלשון רמב"ם ל"נ כן

) ו"א) והנה בפי"א מכלים מ"ב הנגר והמנעל ופותה וכו' משום דנעשו לשמש הקרקע טהורים וכן בהא דפ"ח מ"ט גבי פורנא דמבואר בתוספתא לרע"ב ותוי"ט דטהורה משום דנעשה לשמש הקרקע והתם הוי בשל תורה וצ"ל לפמ"ש הח"ס הנ"ל דהיכי דצורתה מוכחת עליו שעשוי רק לשמש הקרקע שאני וה"נ צורתם מוכחת עליהם ובזה י"ל גם קושי' הב"מ שהבאתי באות הקדום מהא דקבעו ולב"ח ובתשו' נו"ב מ"ת סי' ק"ט העיר ג"כ בקו' הב"מ והוכיח מזה דבעי' שהקרקע יסייע לתשמישו כמש"ל אות א' בשמו וכבר נתבאר שם הנלע"ד בזה וע"ע בר"ש פי"ב מכלים מ"ג בהא דאוקלי שבכתלים ובשם תוספתא בגולת חנוני ובע"ב וכו' וע"ש מ"ד מ"ה מ"ו בשם חו"ס כמה דברים דמוכח ג"כ דלכל"ע בנעשה לשמש בקרקע טהורים וצ"ל ג"כ דצורתן מוכחת עליהן או דהקרקע מסייע לתשמישן (ומ"ש הר"ש שם מ"ו בשם תו"ס לא נחלקו על מגרדות ע' הגהות הגר"א דצ"ל על תלוי של מגרדות) וע"ע בפיהר"מ ורע"ב פ"ה דכלים מי"א דבתנור של מתכות המחובר לקרקע טהור וצ"ל ג"כ כמ"ש ובדברי הר"ש סופ"ג דעוקצן בשם תוס' עמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קל"ד

ז') והנה רו"מ האריך והביא דברי תוס"ח פ"ו דמקואות מ"י שכ' ליישב קו' תוי"ט על פיה"מ להר"מ גבי אביק שבמרחץ דאע"פ שנתחבר לארץ לא יצא מתורת כלי וז"ש שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ותמה התוי"ט דאדרבא הא כיון שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מקב"ט ותי' התוס"ח דאף שאינו מקב"ט מ"מ לא יצא מתורת כלי ופוסל משום שאובין מ"ד מכלי גללים ואבנים שאינם מקב"ט ופוסלין משום שאובין הביא מתשו' פרמ"ר יו"ד סי' י"ז שהאריך בזה וביאר ליישב הוא דהש"ס ב"ב ס"י אינו מחלק בכך ומ"ש מדברי הח"ס סי' קצ"ח יעו"ש בח"מ סי' ר"ה שביאר סברת התוס"ח היטב וע' תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' רט"ז דלשי' הרא"ם פ' שמיני בדעת רש"י עולים יפה ד' התוס"ח אבל בתשו' הר המור מהגאון ר"מ בנעט עצמו סי' כ"ו הוכיח ממשנה פ"ח מאהלות מ"ג הוסיפו עליו רחיים של אדם ובר"ש ורע"ב דדוקא רחיים של יד דמטלטלת אבל רחיים של בהמה לא מטלטלי ואינה מקב"ט חוצצת וקשה הא מ"מ מיקרי כלי ואפי' כ"ג ואבנים אינם חוצצים כמ"ש הר"ש שם רפ"ו ובע"כ דבכה"ג מתבטל גם מתורת כלי והאריך שם מכמ"ק ומ"מ סיים שזהו דבר חדש וקשה לסמוך ע"ז וע"ש שכתב שדעת נה"ך ונו"ב מה"ק סי' צ"ד וסי' צ"ה אינו כן ע"ש באורך ויש להפליא שלא הזכיר כלל מד' תוס"ח י"ד עצמו בתשו' פרמ"ר הנ"ל וכן יש לתמוה על דבריו בתשו' פרמ"ר שלא הזכיר ממ"ש ש בעצמו בתשו' הר המור הנ"ל ובתשו' א' (לעיל סי' פ"ט) ביארתי דעת הר"ש שבהגמ"ר לענין הסילונות שע"י רקובין נעשה בהן נקבים וס"ל דפוסלין והוא תמוה דהא הוי קולב"ח ומ"ש הנו"ב סי' ק"ט דס"ל דכולי שאובין פסול מה"ת הרי לשי' הסוברים דפשוטי כ"ע שיש בו נקב אין כל הכלי נעשה כלי קיבול א"כ ה"נ נ"ה כל המים שאובין וכתבתי דצ"ל דס"ל כדעת תוס"ח הנ"ל דמ"מ שם כלי עלה ונעשין המים שאובין (ולפמ"ש לקמן דגם לשי' תוס"ח בקולב"ח ל"ה כלי נדחה תי' זה) אך דמ"מ לדינא כיון דקיי"ל כהרא"ש להקל בסילונות של ברזל המחוברים בקרקע ועשאום לכך אף שכל המים באים דרך הסילונות והרי הרא"ש גופי' ס"ל דכולו שאובין פסול מה"ת וגם ליכא המשכה כיון שהמים באים דרך הסילונות להמקוה והרי בשל תורה ל"מ קולב"ח ועוד דעכ"פ פסול מדרבנן ובע"כ דבכה"ג מתבטלין גם מדין כלי וליכא חשש שאובין כלל אך בזה י"ל דהתם הסילונות הרי אין בהם בי"ק ורק משום דהיותן ע"י דבר המקב"ט יש לחוש בהן לזה כתב הרא"ש דאין מקב"ט אבל היכי דאיכא בי"ק י"ל כדעת כדעת תוס"ח אבל הרי לא קיי"ל לחוש לרקבון בהנסרים ודלא כהגמ"ר וי"ל דהיינו משום דהוי קולב"ח ולא מיקרי נמי כלי ומ"מ קשה להקל למעשה ולעשות מקוה כזו לכתחלה אבל הנה מצאתי בר"ש פ"ו דמקואות מ"א שכתב וז"ל עוקת המערה יינ נוק שבסלע דתנן לעיל פ"ד מ"ה דאינה