מהרש"ם חלק ג קט

מים למקוה הרי כל כל ההכשר ע"י קביעות בקרקע והוי תשמישו עם הקרקע כיון דבלא הקרקע פסול ואינו ראוי לקבלה ואי נימא דל"מ הקביעות אינו ראוי לתשמישו כלל כיון דאסור להמשיך בו מים להמקוה וכבר כ' הראב"ד בפי' בפ"א דעדיות דבנתבטל תשמישו לכ"ע מהני הקביעות בקרקע א"כ מה"ט מהני הקביעות בצינור כיון דבלא קביעותו לא חזי לתשמישו משא"כ בדף של נחתומין ומה פריך אבל י"ל לפמ"ש הרן בפ"ב דפסחים בדין חמץ אי הוי דשיל"מ משום דלאחח"פ מותר מה"ת אף דאסור מדרבנן מ"מ חז"ל לא תיקנו החומרא שעי"ז יצמח קולא לשל תורה א"כ ה"נ כיון דפיסול שאובין הוא רק מדרבנן א"כ מה"ת חזי הצינור לתשמישו גם בלא הקביעות להמשיך בו מים למקום לכן פריך שפיר דאין מהראוי להקל ע"י הקביעות ואולם הר"ן שם מסיק דכיון דכל איסור דשיל"מ רק מדרבנן שוב יש להקל ולומר דל"ה דשיל"מ משום דגם לאחה"פ אסור מדרבנן ולזה משני הש"ס שאני שאובה דרבנן דלגבי דרבנן שוב יש לומר דכיון דבלא הקביעות לא חזי לתשמישו מהני שפיר הקביעות אבל לגבי פסול של תורה בודאי מהני הקביעות כיון דבלא הקביעות לא חזי לתשמישו מדאורייתא וא"ש ודו"ק (משא"כ בחקקו ולבסוף קבעו א"א להתיר כמ"ש הנו"ב שם בד"ה ומה שהוקשה לך עמ"ש בחיבורי וכו' ע"ש ותבין

) ד) ועוד נראה ליישב קו' המחברים הנ"ל דהנה הנו"ב שם רצה לחדש בכל תלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר מה"ת לגבי טומאה ומקוה ורק מדרבנן פסול אלא שדחה מהא דחולין ט"ז דמותר לשחוט בו אך לפמ"ש הח"ס סי' ר"ה דאין לדמות כל הענינים ויש מקומות דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר מה"ת ויש מהן להיפוך ועפ"ז דחה ראיות הנו"ב הנ"ל ע"ש א"כ י"ל דלגבי מקוה וטומאה הוי כמחובר מה"ת ויש להביא ראו' לזה מדברי המשנה והתוספתא שהובא ברמב"ם פ"א מאה"ט ה"מ דמים שבכלים מיתטמאין בין לרצון בין שלא לרצון וכו' אבל מים שבקרקעות וכו' כיצד מים שבקרקע שאין בהם מ"ס בין שהי' שאובין בין שאינו שאובין שנפל לתוכן המת או שהלך בהן הטמא הרי אלו טהורין וכו' וע"ש בראב"ד ובכ"מ ומבואר דגם שאובין שהי' בתלוש ונפלו בקרקע דינם כמחובר ומזה יש לי לדון במ"ש בתשו' שו"מ מ"ד ח"ג סי' ק"ו בשם הרה"ג מ' הר"מ בהגאון בעל ט"ג ז"ל שחודש הטעם דשאובין פסול עפמ"ש הרשב"א (ע' ח"ס יו"ד סי' רי"ג בזה) להקשות איך מהני טבילה לטמא הרי אדרבא הוא מטמא למים אך במחובר לקרקע אינו מקב"ט אבל בשאובין הרי אדרבא המים מתטמאין ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו ד' רמב"ם הנ"ל דגם שאובין בקרקע ופחות ממ"ס אין מקב"ט וגם ד' הח"ס הנ"ל צ"ע מכאן אך לפ"ז י"ל דודאי פחות ממ"ס גזיה"כ הוא שאין הטמא עולה בהן ולפמ"ש הח"ס סי' ר"ט בשם הריב"ש הטעם דבעינן שיתבטל האדם חד בתרי שהם שיעור מ"ס ע"ש אבל בשאובין טעם ד' הסוברים שהוא רק מדרבנן גם בכולו שאובין מפני שאין המים מקב"ט במחובר אלא לרצון וכשהוא טובל בהן להתטהר מטומאתו הוא שלא לרצון ועמ"ש לקמן אות י"ג בזה) ומהני שפיר לטהרו משום ביטול חד בתרי וא"כ הא דשאובין דרבנן הוא משום דגבי מקוה תלוש ולבסוף חברו מה"ת הוי חיבור ורק מדרבנן החמירו א"כ זהו כוונת הש"ס דלעולם רבנן דר"א ושאני שאובין דרבנן ור"ל דלגבי מקוה תלוש וחברו כמחובר דמי מה"ת ורק מדרבנן אסור ולא החמירו אלא בחקקו ולבסוף קבעו משא"כ בקבעו ולבסוף חקקו דלגבי של תורה בעלמא דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי מה"ת לכן גזרו גם בקבעו ולבסוף חקקו אטו חקקו ולבסוף קבעו כמ"ש הנו"ב שם בשם עצי אלמוגים ובתשו' ח"ס סי' קצ"ח אות ה' החזיק בדבריו אבל גבי מקוה דתלוש ולבסוף חברו מה"ת כמחובר דמי לא גזרו בקבעו ולבסוף חקקו ואף דהטור גופי' ס"ל כהר"ש והרא"ש בכולו שאוב מה"ת אבל י"ל דהר"ש ורא"ש דס"ל כולו שאוב מה"ת ס"ל דהמים לא מיקרי מחובר, אא"כ נמשכו עג"ק שהרי טעמא דהמשכה הוא משום דנתבטלו עי"ז לגבי קרקע כמ"ש המרדכי סופ"ב דשבועות והובא בב"י וכבר כתבו התוס' ב"ב ס"ו ע"ב בשם הר"מ מפונטייזע דכל שאיבה בקרקע א"א בלא המשכה דבנפילתם מן הכלי לרצפה מימשכי אילך ואילך והיו כשאובין שהמשוכוהו ע"ש ונודע דשאיבה שהמשיכוהו אפי' כולן הוי רק מדרבנן כמ"ש תוסי שם ובמרדכי וש"פ ואף שיש חולקים מ"מ י"ל דהטור ס"ל כן ולכן כ' הרמב"ם שפיר דגם שאובין בקרקע אינם מקב"ט דכמחוברין לקרקע דמי ותלוש ולבסוף חברו הוו חיבור אבל בדליכא שום המשכה כגון בדליכא ג"ט בקרקע לשי' הסוברים דבעי המשכה ג"ט או בקרקע שראוי לבלוע לשי' הסוברים דבעי' קרקע שראוי לבלוע י"ל דל"ה מחובר לקרקע ומקב"ט ופסול מה"ת ועכ"פ גם לשי' הסוברים בכולו שאוב מה"ת כיון דבהמשכה פסול רק מדרבנן י"ל שפיר כמ"ש דטעמא משום דבהמשכה נעשו מחוברין וגבי מקוה תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר מה"ת ולכן בקבעו ולבסוף חקקו ל"ג בי' רבנן ומותר לטבול גם בתוכו ומיושב קושי' האחרונים הנ"ל והוא דבר חדש ועמש"ל אות ח' מש"ס דשבת קכ"ה בזה

ה) ובגוף דינו של הרא"ש גבי סילונות גם לפמ"ש הנו"ב דמיירי שנעשו בתחלה ע"מ לקבען בקרקע כבר תמה הב"מ מהא דקבעו ולבסוף חקקו דמבואר בש"ס דב"ב דלגבי דאורייתא ל"מ והרי התם בודאי חקקו אדעתא לשמש עם הקרקע וזה כמה שנים תמהתי גם מהש"ס דחגיגה כ"ב דלרבנן דר"א מזבח הנחושת מקב"ט אי נימא דציפיו לא בטיל לגבי מזבח והרי מבואר ברמב"ם פ"א מביהב"ח הי"ג דהמזבח צריך שיהא מחובר באדמה ומקורו מהש"ס זבחים נ"ח ע"א מדכתיב מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר באדמה שלא יבננו ע"ג מחילות וכו' ואני מצאתי בר"ש פ"ט מאהלות מט"ו בשם תו"ס שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח ופי' ר"ש משום דבעינן שיהא מחובר לאדמה ואם יש תחתיו חלל טפח לאו כמחובר דמי ע"ש ובחגיגה שם מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי ובתוס' שם הקשו דהא קרא כתיב גבי מזבח אבנים והביאו בשם הר"א דקאי לתרוייהו ובשם מורי דמזבח נחשת שבימי משה הי' במקום מזבח אבנים שבביהמ"ק ע"ש א"כ מוכח דגם מזבח הנחשת הי' מחובר לקרקע ודוקא מזבח