מהרש"ם חלק ג קו

דשמא ינעלו הדלתות כמ"ש בשו"ת ב"א חא"ח סי' כ"ו להוכיח מדברי הראב"ן ואהעו"ז וע"ש מדברי כמ"פ בזה וא"כ הכא שמצד הממשלה א"א לנעול הדלתות כלל א"כ הדרך מסור לרבים שהרי יורעים שלא ינעלו הדלתות לעולם א"כ פשיטא דהוי בכלל א"ר לנעול וגם אי נימא דהיכא דאיכא איסור מהני דאי בעי יעבור על האיסור מ"מ הרי גם אם ירצו לנעול לא ינוחום שוטרי הממשלה וישאר העכו"ם שבעיר וכ"ה להדיא בתשו' ח"ס חא"ח סימן צ' באמצע התשובה

והנה כתבו לי בשם הרב הגה"צ מוהר"א נ"י מסאכטשוב שהתיר מפני שעכ"פ ראוי לנעול אם ירצה המלך דהרשותים הם שלו ואם יסכים יהי' ראוי לנעול והנה אף דמצינו כתובות ג' ע"ב גזירה עבידא דבטלה אבל כבר כתיב בתשו' ח"צ סי' ל"ח דדווקא גזירה דשמדא עבידא דבטלה אבל גזירת מלכות הכוללת לבני המדינה דרכה להיות קיימת ולא בטלה כדאיתא ברפ"ק דב"ב אי אמרה מלכותא עקרנא טורא לא הדר והעלה דהוי נולד דלא שכיח כלל כהא דכעורה ונעשות נאה עיי"ש ועי' בב"י יו"ד סי' שמ"א בשם הרמב"ן בעובדא שלא נתן המושל לקבור שרצה ממון הרבה יותר ממה שהיד משגת כיון דאפשר שרא"כ יתפייס בממון מועט לא חלה עוד האבילות אבל הרוגי ביתר שהיתה גזירת מלכות מפני השנאה לא היתה עשויה להתבטל לכן חל האבילות ע"ש ומזה א"א להוכיח לנ"ד שאין הגזירה מצד שנאה ולא מצד ממון אבל התם לא היתה גזירה כוללת רק על אותן האנשים בלבד משא"כ בנ"ד וכבר הבאתי בשם הנו"ב דמדמה להא דהואיל דמחוסר ממון דל"א ומכ"ש בהואיל דלא שכיח כלל והן אמת שבגוף דברי נו"ב יש לפקפק דהא פתיחת דלתות היכל מבואר ביומא מא ס"ב דהוי בכלל מחוסר מעשה ולענין יו"ט ל"א הואיל דמחוסר מעשה ואפילו טבילה הוא בכלל מחוסר מעשה כמ"ש הר"ן פ"ג דפסחים בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה וכ"ה ברש"י זבחים י"ג ע"א ד"ה במחוסר כיפורים וכו' שכן מחוסר מעשה וכו' דהא איהו נמי מחוסר טבילה וכו' ע"ש וע' בכ"מ פ"ז מתרומות ה' ה' בזה ואפ"ה לענין דלתות דעירוב סגי בראיות לנעול ומוכח דאמרינן גם הואיל דמחוסר מעשה וה"ה דאמרינן הואיל דמחוסר ממון אבל מ"מ בדבר שאינו שכיח כלל לכ"ע לא הוי ראי' וע' עירובין ל"ה סוע"א בהא דנתגלגל העירוב חוץ לתחום דאע"ג דזימנין דאתי זיקא לומייתי לי' אימא ליהוי עירוב צריכא וקמ"ל דאינו עירוב ע"ש והרי לעיל ל"ד ע"א בהא דכיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך וכו' אמאי נימא כיון דבעי אמטויי מצי ממטי לי' אע"כ דלא אמטוי' כמאן דאמטיי' דמי ומשני ר"ז גזירה יו"ט אטו שבת דבשבת לא מצי ממטי לי' ע"ש וה"נ אמאי לא מהני משוה דזימנין דאתי זיקא וכו' ובע"כ משום שאין בידו שיהי' רוח ודווקא רוח שאינה מצוי' כלל מועיל לנשב בהעירוב ולייתי לי ל"א הואיל וה"נ בנ"ד וע"ע בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קמ"ח ושו"ת אבני צדק חא"ח סי' מ"ה מ"ש בדברי נו"ב הנ"ל ובנ"ד לכ"ע לא מהני

ובהך סברא דאי בעי אמטיי' אמרתי ליישב דברי רש"י עירובין ל"א ב' בהא דקטן גובה העירוב דמשני כאן בע"ת כאן בא"ח ופרש"י דבע"ח גובה ולא בע"ת משום דע"ת אקנויי' שביתה הוא וקטן לא אלים למוקני ובתוס' הקשו דא"כ היכי פריך אהא דאם אמר אחר לקבלו הימנו ה"ז עירוב וליחוש דלמא לא ממטי לי' דכיון דמהימני ממטי לי' ואי לא שקלי מיני' יחזיר ותי' התוס' דע"ת שיש לו אסמכתא בקרא חמור ולא המינהו רבנן לקטן ונראה דרש"י ותוס' לשיטתיי' אזלי דלפמ"ש רש"י שם ל"ג ע"ב דגם בשבת לחוד פריך שם דלימא הואיל ואי בעי אמטיי' אלא דמשני גזירה משום יו"ט שחל אחר שבת א"כ שוב ליכא אסמכתא גם דע"ת אבל התוס' שם דחו פירש"י וס"ל דבכל שבת ליכא הואיל לכן תי' שפיר דע"ת יש לו אסמכתא ובזה י"ל קו' תוס' ל"א ב' הנ"ל בד"ה והיכי אתמר דרב חסדא וכו' אמאי לא אתמר מלתיי' אמתני' דה"נ צריך לשנויי במתני' הכי ולפמ"ש י"ל דהא לקמן ל"ד ע"ב כבר רמי לי' רמב"ח לרב חסדא ושני לי' רישא רבי וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבי וסיפא גזירה שמא יקטום ופירש"י לפי שהקנה כך גזרי' שמא יקטום ולפמ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה וה"נ דבהוצאה פחות מד"א ברה"ר דמי לקנה רך וגם רבי מודה דגזרו ביה"ש א"כ לר"ח לשיטתו דס"ל דגם בקנה לא גזר רבי ה"נ בפחות מד"א שרי ולכן לא הו"מ להקשות במתני' ודלמא לא ממטי לי' די"ל הואיל וא"ב ממטי אלא דגזרינן אטו יו"ט אחר השבת א"כ גם קטן נאמן כמו בע"ח דקטן גובה העירוב אלא דלאקנויי רשות אין הקטן קונה אבל בהא דנתנו לפול והוליכו דגם בע"ח ל"מ פריך שפיר ומשני ר"ח בעומד ורואהו אבל לדידן דקיי"ל כרבינא דבקנה מודה רבי דגזרי' שמא יקטום וא"כ ה"ה בפחות מד"א ברה"ר אסור גם בביהש"מ וליכא הואיל ולכן פריך שפיר וליחוש דלמא לא ממטי לי' ומשני כדאמר ר"ח בעומד ורואהו וא"ש ודו"ק

ואולם יש לי לקיים סברת הגאון נ"י דכבר רמזתי לעיל דבר' הריטב"א עירובין ע"ח ב' ושם כתב בהא דאמר דאשרה מותר לעשות סולם לפתח וז"ל ומסתברא דבאשירה דעכו"ם עסקינן דאפשר נבוא לידי היתר בביטול עכו"ם דאי באשרה דמשה כתותי מיכתת שעורי' ועוד היכי אר"י בסמוך דאילן דאיסור שבת גורם לו אסור אשרה דאיסור ד"א גורם לה מותר השתא ומה אילן דאיסור שבת שאין איסור אלא ליומא לא אמרינן ארי' רביע עלה ופתחא הוא אשרה דאסורה בין בחול בין בשבת ולא מיתהני מינה לא כ"ש אלא ודאי דבאשרה דעכו"ם עסקינן ומפני שיש לה ביטול ואפשר שיבוא לה היתר בשבת וכן פי' רבותי עכ"ל הרי דגם למ"ד דאשרה שאין לה ביטול לא מיחשב פתח כלל משום דמכתת שיעורי' אפ"ה בשל עכו"ם דמהני בה ביטול מיחשב לפתח אע"ג דישראל א"י לבטל ע"ז דדוקא מאן דפלח מבטל כדאיתא בע"ז ס"ד ב' ומה"ט כתבו התוס' בע"ז מ"ז א' ד"ה אשרה וכו' דגבי ביטול אשרה אינה בידו של ישראל לבטלה לפי שצריך לבטלה ע"י עכו"ם ולכן מבע"ל אם יש דחוי ע"ש והא דבע"ז נ"ג ב' פריך ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי ופירש"י דלכפינהו לנכרים ולבטלינהו היינו בזמן שיכנסו ישראל לא"י והיתה ידם תקיפה משא"כ בזה"ז שאין ידם תקיפה ואפ"א מיחשב פתח לפי שאפשר שיהי' מותר ע"י