מהרש"ם חלק ג קד

ושמעון שהי' בשותפות ושמעון היו מנהל החשבון והפנקס הי' בידו ויהודא הלך אז למרחוק לכן כשחוזר ראובן וטוען כי מה שהודיתי שהמעות של יהודא להציל א"ע משמעון בעל דיני ואתה הלכת אז למרחוק ולא היית אז בעל דיני לכן נאמן דאיכא הוכחה ורגל"ד שהרי בלא הפנקס אין יודעים חשבון ברור ועוד דגם התם הי' ההודאה שלא בפני בע"ד ובלא תביעה משא"כ בנ"ד וכיון שהקצוה"ח סי' פ' כתב דטענת השטאה והשבעה עדיפא מכל האמתלאות ואפ"ה מבואר בר"ן פ"ק דגיטין שהבאתי לעיל דבהודה בערכאות ל"ש לומר כן א"כ מכ"ש דשאר אמתלאות ל"מ בזה ולכן דווקא במסר מודעה מהני לבטל הודאתו וכן אם ע"י שתיקתו שלא בא למקום המשפט כבר כתבתי דל"א בכה"ג דדמ"ד ולא נחשב כהודאה וגם לא מיחשב שתיקה בכה"ג כהודאה כיון שיש אמתלא טובה כמ"ש הש"ך סי' פ"א ס"ק י"ז בשם מהר"ם ריקאנטו וריא"ז

ומה שהאריך רו"מ בדין היכי שהחתום נאמן על הודאתו ושתיקתו אם יוכל הקונה לתבעו מדד"ג שאם לא הי' מודה הי' הלוה פורע מיראת עונש מאסר רואה אני דבריו טובים ונכוחים ולא מיבעיא אם שתק ולא הלך להעיד דהוי ככובש עדותו וכבר הביא רו"מ מדברי האחרונים ובפרט בברכ"י חו"מ סי' כ"ח שהביאו מהירושלמי דבקא"פ אפי' קבלוהו עליו ליכא משום לא יגיד ואני מצאתי בשו"ת מהר"י מינ"ץ סוסי' ו' שכתב בפשיטות דגם בקבל עלי' קא"פ איכא שבועת העדות אבל נעלם ממנו דברי הירושלמי ובש"ס דב"ק נ"ו מוכח דבעד אחד דמחייב רק שבועה אין בו משום לא יגיד מה"ת אלא דמ"מ חייב בד"ש ופטור מדי"א וכ"פ הכ"מ ריש הלכות עדות ועתוס' סוטה ב' ע"ב ד"ה כל מקום וכו' יעו"ש בסוה"ד שכתבו בפשיטות דגם ע"א חייב ובספר יריאים מצוה רמ"ג נסתפק בזה וע' בי"ש ליו"ד סי' רכ"א ס"ק י"א שתמה עליו ועיי"ש שהביא מהשאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח בשם ת"כ דבכובש עדותו עובר על לא תעמוד על דם רעך ובקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"א הביא מהרמב"ן בדר"ג דהא דכובש עדותו פטור מד"א לפי שאינו חייב להעיד אלא משום השבת אבידה ומשום דד"ג לא מיחייב אלא במה שגרם היזק במעשה או בדיבור ולא במניעת מעשה ומה"ט השיג בקצה"ח שם ע"ד הש"ך שם ובסי' פ"ו שפסקו דאם א"ר לישבע חייב לשלם מדין מזיק אלא חיובו משום אחריות ובאמת שכדברי הרמב"ן כתב גם בנימוק"י ב"ק ר"פ הכונס וע"ש ביד שאול שביאר דהם ס"ל דבכה"ג ליכא משום לא תעמוד ודלא כהשאלתות ואני מוסיף שהרי הרמב"ן בדד"ג ביאר דגם בשוא"ת איכא דד"ג והתם בכובש עדותו משום דליכא חיוב אלא משום השבת אבידה ודברי קצה"ח צע"ק אבל במאירי לב"ק שם מבואר דבשוא"ת ליכא משום דד"ג והא דמחיצת הכרם שנפרצה וכו' נתייאש ולא גדרה דחייב הוא משום שיש כאן מעשה שענפי' מתפשטים מתוך גידולם ומקדשים התבואה וע' בשו"ת פני יצחק הספרדי חח"מ סי' כ"ד שהעלה שד"ז תלוי במחלוקת הראשונים ואחרונים אם בשוא"ת איכא משום דד"ג והביא מכמה שו"ת שנחלקו בזה אבל היכי דההיזק לא נעשה מיד בוודאי דמי לגרמא ומה"ט השוכר עידי שקר פטור בד"א דלאו איהו המזיק אלא אינהו גרמי והנותן סם לפני בהמת חבירו הי"ל שלא תאכל ולאו איהו גרים אלא דעת אחרת גרמה וצידד דבתפת חבירו יוכל לומר קים לי כהרמב"ם ורש"י וש"פ דס"ל דגם בגרמא חייב כמ"ש הסמ"ע רסי' שפ"ו בדעתם וכ"ה בתשו' רמ"א סי' פ"ח שכ"ה דעת רמב"ם אבל גם הרמב"ם מודה בשוכר עדי שקר ונותן סם שהרי ד"ז מבואר בש"ס ובע"כ דבה"ג שתלוי בדעת אחרת ולא ברי היזקא לא מוקרי אפי' גרמא וגם העלה דהתופס א"י לומר קים לי דהיכי דחייב לצי"ש מהני תפיסה שהרי ביו"ד סי' קס"א בדין אבק ריבית הוכרע דל"מ תפיסה ולא הובא שם דעת החולקים כלל ע"ש באורך וזה כמה שנים מצאתי באס"ז לב"מ צ"ז ע"א בהא דהקשו התוס' בד"ה ביום איך מגלגלין שבועה גם בכופר ודאי הא יש לו מיגו א"ב איני יודע והביא בשם הרא"ש דהלוה סובר שאם יטעון איני יודע ויתפוס המלוה לא יוכל להוציא מידו בטענת ספק עיי"ש וע' תשו' שו"מ רביעה ח"א סי' כ"ב שהביא תירוץ זה בשם ח"א ולא ידע מדברי הרא"ש אלא דהרא"ש כתב רק שהלוה וסבור כן ומוכח דהתוס' והרא"ש ס"ל דל"מ תפוסה בכה"ג וגם בדין א"ר ס"ל להרא"ש כן ולעומת זה מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז בשם אבי' בשם ס' המקצועות דגם למאן דלא דאין דד"ג מהני תפיסה וסיים דה"ה בגרמא – כדעת ר"מ מינץ סי' נ"א ומצאתי בתשו' הרדב"ז ח"א סוסי' תקפ"ג שכתב בפשיטות דבגרמא כיון דחייב לצי"ש אם כבר נתן זכה במה דבידו אלא דהתם מיירו בנתן לו בעצמו ע"י פשרה אלא שטען שהי' אנוס ע"ש וע' במח"א ה' ריבית סי' ט"ו שכתב ג"כ די"ל עיקר דבלצי"ש מהני תפיסה והוכיח שכן דעת הר' אפרים אלא שסיים לחלק בין אם מחויב מה"ת או רק מדרבנן ע"ש ובתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' תכ"ה באמצע התשו' כתוב וז"ל אי לאו דמיסתפינא מיני' דמר ה"א מה שקיבל מעות של צדקה קרוב לשכר ורחוק מהפסד ונתן בענין זה כמה שנים שמא המלוה חייב להחזיר בבא לצי"ש והואיל וכן יתפוס הלוה מן הקרן כשיעור הריוח שנתן וכדאקלע גבן הרב מקלוניא לפ"ש א"ל בשם הר"י מוינא בשם רש"י דכל חייב לצי"ש א' תפס לא מפקינן מיני' וא"ל שהעיד לפניך ולא קבלת עדותו יען כי חיפש ולא מצא וכאשר הגעתי לפ' הפועלים צ"א מצאתיו בפירש"י וכו' ואין להקשות מפ' בן סורר גבי רבא דאיגנבי לי' דכרי וכו', דשמא כיון שלא רצו להחזיר אלא בתורת דין וכו' ומ"מ חוזרני בי דאפי' כי אסרינן להלות קרוב לשכר וכו' א"ח להחזיר אפי' לצי"ש וכו' וחתום על התשו' ר"ח בר מכיר ומהר"ם השיב לו בזה"ל אך זה אני זכור עדיין שכתבתי הכל כמו שכתבת וכו' ע"ש ומבואר דלא ס"ל לחלק כחילוק רש"ל בין היכי דפטור משום קלב"מ ובין חיוב לצי"ש דעלמא וע"ש בהגהות הגאון מלבוב ז"ל וע' בב"מ אה"ע סי' קע"ז שדחה דברי הש"ך סימן ע"ה שהביא מדברי הרמב"ן וריב"ש דבטוען א"י אם נתחייבתי ל"מ תפיסה והוא תמה דהרמב"ן וריב"ש לשי' דס"ל דבכל סד"ד ל"מ תפיסה אבל לדידן י"ל דמהני תפיסה ולא דמי להא דלצי"ש דל"מ תפיסה דשא"ה דכל החיוב הוא רק לצי"ש אבל הכא הרי יש ספק שמא מחוייב ביד"א אלא דמספק פטרינן