מהרש"ם חלק ג קג

וא"כ בכה"ג בוודאי נאמן לומר באמתלא שהוא מזויף ולישבע וליפטר – אבל אם הודה כן הנה בר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דכל השטרות העולין בערכאות כתב וז"ל ודאמרינן מדיהיב זווי לאו דווקא אלא ה"ה דאי אודי קמייהו דיהיב לי' זוזי וכו' וכל היכי דאודי מהני וכו' בין בשטרי הודאות והלואות דבכה"ג ליכא למימר משטה אני בך ולא אדם עשוי שלא להשביע א"ע וכו' עי"ש א"כ יש מקום לומר דדמי להא דיו"ד סי' קס"ט סי"ג דאם א"ל השליח בתחלה שהמשכון של עכו"ם ובשעת פדיי' א"ל לא אמרתי לך אמת תחלה אלא הוא שלו ואמר המלוה אינו מאמינך אלא לדבריך הראשונים אני מאמין אפי' כשרוצה השליח לישבע אינו נאמן ואפילו מביא עדים ל"מ וגם לשי' תשו' רש"ל שהובא בטו"ז ס"ק י"ט שיוכל השליח לומר שהי' מוכרח לומר כן כדי שילונו מ"מ דווקא כשמברר בעדים מהני וע"ש בנה"כ וש"ך סק"מ הרי דאף שיש לו אמתלא טובה שעשה כן כדי שילוהו וההודאה בתחלה הי' שלא בפני ב"ד אפ"ה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומכ"ש בנ"ד שהודה בערכאות ולפי"ז גם לשי' הסוברים דהודאות שבדא"ה אינם מועלים כשי' המחבר סי' ס"ח מ"מ כשידוע שהודה כן והחתום מודה שהודה שם הרי לא גרע מאלו הודה לו בפניו שלא בפני ב"ד דיוכל לומר לדבריך הראשונים אני מאמין

והנה רו"מ הביא בשם הד"ג כלל כ"ט שהביא בשם השע"מ סי' פ' סק"א בדין אחד שתבע מחבירו בב"ד והודה הנתבע אלא שטען שחייב גם לאיש אחר ואין לו לשלם לשניהם ואח"כ בא השני לתבעו החוב שהודה עליו בב"ד והלוה כופר שלא הודה אלא כדי לאשתמוטי מב"ח הראשון עד שיהי' לו מעות ופסק דחייב לשלם עפ"י הודאתו ולא דמי להא דסי' מ"ז סעי' א' דבאמר הלוה שהשט"ח שבידו אמנה הוא יוכל לומר לדחות לבע"ח נתכוונתי שא"ה שהשטר בידו והביא מהט"ז סי' ל"ז סי"ז שחילק כן ובעל ד"ג הביא מהרדב"ז ח"ד סי' י"ד דמוכח להיפוך וחילק דהתם לפי שזה טוען שמא אלא שע"י הודעתו של זה טוען כן לכן יוכל זה לחזור בו ועפי"ז צידד דגם בנ"ד שהקונה טוען שמא זהו חתימך עכת"ד והנה בגוף דברי שע"מ הנה בשע"מ סי' ק"ו הביא מתשו' הרשב"א חת"א סי' ש"ז וב"י א"ע סי' צ' אשה שאמרה על ירושתה שאביה צוה ליתן לשמעון כו"כ שאינה נאמנת לחוב לאחרים ואם מת בעלה בחיי' לא יוכל האחר לגבות ממנה עפ"י הודאתה כיון דבאותה שעה לא הועילה הודאתה וכמ"ש הראב"ד לענין האומר שטר אמנה הוא אלא דמ"מ מסתברא דכיון שהנ"מ הם שלה נאמנת שהרי אין לבעל כלום בהקרן כל ימי חייה עיי"ש ומוכח דלא כחילוק הטו"ז דאל"כ הרי בלא"ה אינו דומה להא דהאומר שטר אמנה וע"ש שתמה עמ"ש הרשב"א דכיון דהנ"מ שלה מהני הודאתה דהא גם בשטר אמנה הוא שלו וגם הביא מדברי רמב"ם פי"ח מאי"ב שבא"ע סי' ו' סי"ג שביאר הה"מ דכיון דאינה נאמנת באמירתה אין זה אמתלא א"כ גם בהא דהאומר שטר אמנה הוא לא יועיל האמתלא ורמז שם גם להא דאה"ע סי' קט"ו וחמ"ח ס"ק כ"ב וב"ש שם וסיים בצע"ג ע"ש והנה מה שתמה ע"ד הרשב"א במה שסיים דמ"מ מסתברא וכו' נראה ליישב דהנה הרשב"א כתב שם בתחלה דאם הודאתה היתה בב"ד קודם שידע בעלה אם נפלו לה אותן נכסים כיון דבנכסים שא"י לבעל אם מכרה ונתנה קיים והודאתה בב"ד כנתינה דמיא אבל אם הי' ידועין לבעל אין בדברי' כלום ליתן לשמעון כלו' עכשיו ובגוף התשו' האריך שם בזה וע"ז סיים דאם מת הבעל יש לחקור אם שמעון גובה עפ"י הודאתה ולזה סיים דגם בשעת הודאתה חלה ההודאה שיהי' לשמעון שיעבוד מעכשיו על נכסים אלו על הקרן שהוא שלה ואין לבעלה כלום וחלה ההודאה על הספק דכמו שאפשר שתמות קודם כן אפשר שימות בעלה קודם כמ"ש התוס' בב"ב נ"ח ע"א ד"ה וב"ה באומר שטר אמנה הוא ואין לו עכשיו יוסר ואין נ"מ בהודאתו ולנגד הלוה רק אם יתעשר ויהי' לו לשלם ללוה שלו בשביל שגבו ממנו שלא כדת הרי קיי"ל דשמא יתעשר לא חיישינן כמש"ל סי' ל"ז ס"י דמה"ט לא מיחשב נוגע ולכן ס"ל דההודאה לא נתקבלה עכשיו כלום לכן יוכל לומר האמתלא ועכ"פ מבואר מהרשב"א דכל טעמא דסי' מ"ז משום שההודאה לא נתקבלה ודלא כהט"ז סי' ל"ז אבל היכי דההודאה נתקבלה לשעתה ל"מ שום אמתלא לבטלה ואפי' אם הוא מוחזק ודלא כמ"ש בס' ער"ש סי' פ' לחלק בין אם הוא מוחזק או לא וגם אין חילוק בין אם טוען שמא או לא דגם בנידון הרשב"א טען שמא והן אמת דבמ"ש בדעת הרשב"א דכמו שאפשר שתמות האשת בחיי בעלה כן אפשר שימות הבעל קודם והבאתי כן מתוס' ב"ב יש להעיר מתוס' כתובות נ"ב ע"א ד"ה רצה וכו' לפי שהנשים ממהרות למות מן האנשים כדאמר בירושלמי וכו' וכ"ה בפיהמ"ש להר"מ פ"ח דנדה ובא"ע ר"פ אמור ועתוס' כתובות פ"ג ע"ב ד"ה מיתה שכיחא וכו' נראה דהוא משום שמסתכנת בלידה וכבר תמהו בזה מהש"ס רפ"ק דיומא גבי כ"ג ובמק"א הבאתי מש"ס דב"ק מ"ט ע"א ורש"י דמוכח דדווקא במבכרת מסוכנת למות בלידה ובתוס' ב"ב ע"ט ב' ד"ה אימור וכו' דלא עביד דאתי שתמות הוא קודם לבעלה אא"כ חולה או גוססת ע"ש וי"ל למעיין ובגיטין כ"ח ע"א דלמא איהי מייתא ברישא וע' בב"י יו"ד סי' רכ"ח בדין פותחין בנולד וע' בש"ך חו"מ סי' רפ"ה סק"ו ותשו' שבו"י, ח"ג סי' קע"ה ואכמ"ל) ועוד דכל מקומות הנ"ל היינו שהודה שלא בפני התובע ומעצמו אבל בנ"ד שהודה כן בפני התובע וע"י שתבעו לכ"ע ל"מ שום אמתלא כמ"ש בתשו' מהרי"ט חא"ע סי' א' ובקצה"ח סי' פ"א ס"ק כ"א ע"ש

ואם באנו לדון בנ"ד מפני שהי' ההודאה באונס הרי גם באב לגבי בן יש ב' דיעות אם מיחשב אונס כמ"ש באה"ע סי' קל"ד ומכ"ש בשאר קרובים ועוד דכבר העלה בנה"מ סי' פ"א סוס"ק ט' דהודאה באונס מהני כל שלא מסר מודעא ומצאתי בשו"ת ברכת יוסף חח"מ סי' ח"י שהביא כמה ראיות דאמתלא ל"מ נגד הודאתו אבל מ"ש מהא דב"ב קל"ה ומל"מ פ"ד מנחלות יעוין בנה"מ סי' ר"פ סוסק"ג דלק"מ ולכן לפענ"ד אם מסר מודעה מקודם בוודאי הודאתו בטילה אבל בלא מודעא אינו נאמן גם בשבועה

ומ"ש מדברי הרדב"ז נראה דהתם לפי שראובן