מהרש"ם חלק ג קב

א"כ כמו דספק ממזר מותר מה"ת וכן בספק קהל כן ה"נ ספק פ"ד וה"ה פ"ד בספק קהל וכבר העלה בתשו' נו"ב מה"ת סי' קצ"ה קצ"ו קצ"ז דאביי ס"ל יש גז"ש הוקש למחצה וגם ר"ע הוא הסובר דיש גז"ש והוקש למחצה לשי' הר"ש מקינון ע"ש דעכ"פ אליבא דר"פ בדעת ר"ע כן הוא וא"כ הכא דאזיל הש"ס לר"ע דחייש למיעוטא מה"ת א"כ פשיטא דסד"א לחומרא מה"ת וכן ס"ל דיש היקש למחצה וי"ל דפ"ד אסור בספק מה"ת א"כ א"א לאוקמי' בשתוקי וגם הרי אביי איירי שם בסוגיא ולדידי' הומ"ל שנשא שתוקית

ובעיקר הדין הנה בנ"ד לא נודע אם כבר שלט המחלה בגוף הביצים ובלא שלט הגם שהרופאים שפטו כי סופה לשלוט גם בהביצים הרי הם אמרו להמתין עוד ששה ימים וינסו בתרופות והגם כי רק אחד מן ט"ו מתרפאים מ"מ עכ"פ א"א לדין ע"ש סופן כל עוד שלא שלט בהם ואפשר שיתרפא אפי' ע"צ המיעוט כמ"ש הפר"ת ביו"ד סי' ל"ט דאין להטריף ע"ש סופו כ"א בדבר ברור וע"ש סי' מ' בדין מחט בלב מ"ש בזה והעיד לפני איש אחד מפה"ק שראה בעצמו איש אחד שנרקב ונפל כל הכיס והי' הביצים תלוים רק על הגידים ונראים מבחוץ וע"י תרופות חזר ועלה קרום וכיס וחיה כמה שנים והוליד בנים וזה האות כי קלקול הקרום אם כי עפ"י הרוב ומעותד לסכנה אבל לפעמים מתרפא וא"כ מה שחתכו הביצים הוי פ"ד ביד"א ואסור לדור עם אשתו הגם שי"ל דעכ"פ ספיקא הוא שמא כבר שלט החולי בגוף הביצים והגם שבספק פ"ד אין ההיתר ברור מ"מ אין להוציא אשה מבעלה בכה"ג ויש לי לדון דכיון דבספק ממזר גם אם רובא לאיסור מקילין כמ"ש הצל"ח ברכות ל"ו לענין ערלה ליישב קו' הרשב"א והר"ן ע"ד רמב"ם דספק ערלה מותר גם ברוב לאיסור וה"נ י"ל בממזר ויתיישב בזה מה שהקשו לשי' רמב"ם למ"ל קרא למעט ספק ממזר ועיין בפנ"י קידושין ע"ג דגם ברוב פסולין הוי ספק ע"ש טעמו א"כ לפ"ז בנ"ד גם בספק שאינו מצוי יש לתלות להקל וכן לפמ"ש בשו"ת שמ"צ סי' מ"ט דבספק ערלה גם בסחסי"ד יש להקל ולפענ"ד הוא ש"ס ערוך בברכות ל"ו ע"א בהא דפריך לב"ש דהא הו"ל ספק ערלה והרי התם הו"ל סחסי"ד ולפי"ז י"ל דה"נ בספק ממזר ונילוף מינה לספק פ"ד אבל מלבד דהב"מ בסי' ד' הביא מהרשב"א קידושין דרוב הוי וודאי ממזר אך לשי' הר"ן הוי בכלל ספק וע' תשו' חת"ס יו"ד סי' רפ"ו שהבין דהר"ן כתב כן רק לשי' הרמב"ם אבל הב"מ שם דחה ד"ז ועכ"פ תלוי במחלוקת ולפמ"ש הגאון רב"פ בהגהותיו על הש"ש ש"א פ"א דווקא ברוב פסולין דאמרינן כל דפריש וכו' ס"ל להפנ"י להקל בממזר משא"כ ברוב גמור וכ"ה בתשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' קמ"ז וא"כ בנ"ד הוא ספק שאינו מצוי כיון דהרופאים צוו להמתין עוד ששה ימים וינסו בסמים א"כ מסתמא לא נאחז ההבער עוד בגוף הביצים ובפרט דכל דברי הרופאים עצמם אינם אלא ספק כמ"ש הפוסקים ולשי' כמ"פ גם ע"י חולי אסור ועכ"פ אם אח"כ כרתו ביד"א רבים אוסרים וע' בשות שם ארי' חא"ע סו' ו' א"כ הוי ס"ס לאיסורא ועוד דבנ"ד שהמעשה ביד"א ברור לפנינו אלא שיש ספק שמא הי' תחלה ביד"ש א"כ אין ספק מוציא מידי וודאי וכה"ג כתב הר"ן פ"ו דגיטין בסוגיא דבעל אומר לפקדון דבכל יש לתפוס הוודאי ובמה שתפיסתו מוכחת אין לחדש ספיקות שאין לנו עליהם הוכחה ע"ש וכה"ג מצינו בכמ"ק ונראה דבכה"ג כ"ע מודו דספק פ"ד אסור וע"ע בשו"ת ד"ח ח"ב אה"ע סי' ח"י שהאריך בדין ספק ביד"א או ביד"ש וצידד דאף דהוי סד"א מ"מ מוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא שלא נעשה בו מעשה והאריך לחזק הדברים ע"ש וא"כ התינח בספק אם עשו בו מעשה ביד"א אבל בנ"ד שבבירור עשו אלא שהספק גם מקודם הי' ביד"ש לכ"ע אסור ולכן לענ"ד א"א להקל בזה וע' תשו' ח"ס א"ע ח"א סי' י"ט שדחה דברי ש"ח פ' תצא שכתב דבפ"ד אם נשאת לא תצא והח"ס הביא כמה ראיות להיפוך ע"ש וע"ש סי' י"ז עוד בזה

ומ"ש רו"מ מהא דבכורות מ' דכשאין לו כיס הביצה כמעוך דמיא י"ל דהיינו מתחלת ברייתו אבל אם הו"ל מברייתו ונימוק הדריא בריא וכ"כ שהועד לפני עובדא שהי' כן וגם בלא"ה י"ל דהתם לאו משום דסופו שיתמעך הביצה אלא דאנן חשבינן לה כמעוך כיון שחסר כיס א' והוי מום. סי' צ"ו להרב הה"ג וכו' מו"ה משה פערלמוטטער נ"י מו"צ דק"ק לאדז בעהמ"ס חמדת משה

קונטריסו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שמכר לשמעון וועקסיל בחת"י לוי וראובן עשה זיר"ע על הוועקסיל כנהוג ובזמ"פ לא שלמו ועשו פראטעסט והחתום הודה בערכאות שהחתימה שלו (או שלא בא להטערמין וזה נחשב שם כהודאה ונתחייב לשלם) והחתום מסר מודעה קודם הודאתו שעושה כן להציל את הזיראנט מעונש מאסר על כמה שנים על שזייף חתימתו ובדא"ה נתחייב לשלם ועתה בא לב"ד ורוצה לישבע שהוא לא חתם מעולם אלא שהוכרח להודות או שלא לילך לשם להציל את ראובן מעונש יען כי ראובן הוא בנו או קרובו ומיודעו ולפעמים הזיראנט עני ולא יוכל הקונה לגבות חובו או שברח והקונה טוען שאם לוי לא הי' מודה הי' מוכרח הזיראנט לעשות כל מה שיוכל ולשלם להנצל ממאסר

והנה רו"מ האריך בזה אם נאמן לוי באמתלא זו לבטל מה שהודה בערכאות או ששתק ושתיקה זו שלא בא בזמנו לשם נחשב כהודאה והנה אם לא הודה אלא ששתק ולא בא לשם נראה פשוט לפמ"ש הב"י חו"מ סוסי' קכ"ח – בשם מ"כ דמה שפוסקים בערכאות דאם א' לא בא למקום המשפט בזמנו אבד זכותו אין זה אלא חמסנותא ולא אמרינן בזה דדמ"ד ורמז אלי' הש"ך שם סק"ו והוא בתשו' מהרי"ל ואני הבאתי בתשו' לחוסט מהירושלמי פ"ט דכתובות ה"ח דאמר אלכסא דאנן עבדינן טבות סגי מונין וכו' איך לא אתי מחליטין נכסיא וכו' ושם מסיק דלדידן דווקא עמד בדין וברח וע"ש בק"ע ופ"מ ומוכח דגם בזמן הש"ס היו כן דד"מ ומיחשב לי' לטבות סגי אבל י"ל דאף שהוא אמר כן לדידן אינו טוב וא"א לדחות דברי מהרי"ל וב"י