מהרש"ם חלק ג קא

העומדים למכור אין דרך ע"ש להשתמש כלל ואין הבדל בין אם מביאין לשוק בין אם קונה בביתם אלא דבקונה בביתם יש לחוש שמא אין עומדים למכור ויש חשש שמא נשתמשו אבל בכה"ג דנ"ד שהפאבריקען עושים רק למכור אין הבדל בין אם קונה בהפאבריקען או שמבאין לשוק וגם למדנו מדבריו דאפי' אם יש לחוש למיעוטן שמא נשתמש מותר לקנות לכתחלה דתלינן ברובא ואף די"ל דלהך טעמא יש הבדל בין אם לוקח מהקביעות או לא אבל באמת ז"א דבכה"ג שיש ספק גם בהמיעוט שמא לא נשתמשו כלל ליכא בזה דין קבוע וד"ז מבואר בט"ז או"ח סי' תכ"ה סק"ד ודחה בזה דברי הב"ח שם וכ"ה במג"א סי' ל"ב סקס"ו והן אמת שמצאתי באס"ז לביצה והובא לשונו במחה"ש סי' תקי"ג סוסקי"ג שבד"ז נחלקו הרשב"א וריטב"א בשם מורו ע"ש ותבין אבל נראה דבנ"ד דלגבי שאר איסורין אין חשש בכלי זכוכית גם בנשתמשו בחמין כמ"ש במש"ז סוס"י תכ"א בשם כנה"ג וכ"פ במנ"י כלל פ"ה וחידושי רע"א סוסי תכ"א ואין חשש בזה אלא לענין פסח א"כ בקונה קודם הפסח ליכא לדון בזה מדין קבוע כמ"ש הה"מ פ"ב מה"ש ואחר שפירש תלינן ברובא ועי' בב"י או"ח סי' תל"ח במה שביאר מחלוקת רמב"ם וראב"ד דמבואר דקודם זמן איסורו אפי' נודע הספק קודם ביטול מותר לבטל ויהי' מותר משום סד"ר ועי' רא"ז שם סק"ג עוד בזה ע"ש באורך ועי' מג"א סי' תל"ט סק"ג שכתב כה"ג לענין נודע הספק דקודם ז"א הוי כלא נודע ע"ש וה"נ בנ"ד בשעה שקונהו מן הפאבריק קודם ז"א אין נ"מ עוד בזה ואחר שפירש ה"ז מותר דתלינן ברובא וא"ל דהוי דשל"מ דמלבד דלשי' כמ"פ אמרי' כל דפריש כו' גם בדשיל"מ ובפרט בדלא איתחזיק איסורא ועמחה"ש סי' תקי"ג שם ובצל"ח פסחים ז' וביצה י' ועוד דנודע ד' הפ"י ביצה כ"ד וצל"ח דגבי כלי ליכא דין דשיל"מ שהרי ראוי שישתמש בו ביו"ט וגם אחר יו"ט וה"נ בזה וגם לפמש"ל בשם או"ה דבכה"ג לא מחזקינן איסורא ואפי' איכא לברורי א"צ לברר א"כ גם בדשל"מ יש להקל וע"ע בש"ך יו"ד סי' פ"ג סקי"א ו"ע' בראש פ"ו דחולין סי' ה' וגדולה מזו מבואר בדמ"א יו"ד שי' קי"ד סעי' ו' להקל בדרבנן בלא נודע בבירור שמערבין אם יש רק מיעוט שאינו מערב וע"ש בטו"ז סקי"ג ובש"ך סוס"ק כ"א וע"ש בב"י סי' קכ"ג וד"מ אות י"א ובמק"א הבאתי מתשו' רמ"א סי' נ"ד להקל בכה"ג גם בשל תורה והבאתי ראיה מהמרדכי ע"ז סופר"י וע' תשו' הרשב"א ח"ד סי' פ"ח וסי' ק' ופלפלתי מדברי תוס' קידושין ל"ו ע"ב שהקשו איך לוקחין פירות מגינה של עכום כיון שמקצת מבריכין כו' ואכמ"ל ועכ"פ בדלא אתחזק איסורא גם אם יש רק מיעוט של היתר מותר לקנות גם לכתחלה בדרבנן ומכ"ש בכה"ג שהרוב חדשים ממש בהפאבריקען וא"כ גם אם יש לחוש למיעוט מותר לקנות גם לכתחלה וגם בנ"ד דהוי נוטל"פ דסתם כלים אב"י וחשש משהו רק מדרבנן ובודאי רובן לא נשתמשו בהן וגם י"ל דאומן שאני דלא מרע אומנותי' ובכ"ז בודאי אם אפשר לקנות משל ישראל הרי קנה מיד עמיתך כתיב ועי' תשו' רמ"פ סי' ט' וחיבורי משפ"ש רסי' ק"ץ וגם מהות טוב אל תיקרי רע ולמה לנו לסמוך על היתרים בדאפשר בהיתר ברור וכמה חומרת נהנו בפסח וישראל קדושים הם לכן נכון הדבר לקנות משל ישראל ובפרט בחוהמ"פ לקנות בודאי איסור גמור הוא כי לא שייך היתרים הנ"ל אבל קודם פסח אין בידינו לאסור איסור מלקנות בפאבריקען של א"י מטעמא דכתיבנא סי' צ"ה להרב הה"ג וכו' מו"ה נחום וויידענפעלד נ"י אבד"ק דאמברווא בהגאון מופה"ד אבד"ק הרימלוב ז"ל

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שעלו חטטין בכיסו ונתהוה דלקת עד שנפל כל הכיס והביצים נשארו תלוים ונראים מבחוץ ורופאי קראקא אמרו שהביצים נתייבשו ויתהוה דלקת בכל בשר וימות אך שיעצו להמתין עוד ששה ימים וינסו לרפאות בסמים אבל הוא רחוק שיועיל ובתוך ט"ו חולים כמוהו נתרפא אחד מהם ויען כי האיש המוני בלא דעת ועני גדול לא רצה להמתין וכרת לו הרופאים ב' הביצים ועתה שאל אם רשאי להשהות את אשתו עכת"ד השאלה

והנה מה שהאריך בדין חולי אי מיקרי ביד"ש או בידיא כבר הארכתי בתשו' ועכ"פ כבר הסכימו רוב המחברים להקל כדעת רמב"ם וגם אם נעשת ביד"ש ואח"כ נכרתו ביד"א אם כבר הי' הקלקול בגוף הביצים דעת יש"ש להקל וכבר האריך בשו"ת ספר יהושע סי' פ"ח וע"ש מ"ש בביאור דברי הירושלמי וגם העיר בסתירת דברי יש"ש סי' ח' שכתב דחותך רופאים ע"י שבר ואבן עדיף מעי חולי ובסי' ח' כתב להיפוך וכפי הנראה בסי' ח' מיירי בחיתוך כדי שיוכל להוליד ובסי' ט' מיירי שחותכן להציל חייו וכדומה

והנה רו"מ הביא מה שהקשו הנט"ש ותשו' משיב כהלכה סי' א' ע"ד הב"ש שכתב דפ"ד מהראוי שיאסר בספיקות מדרבנן כשאר פסולי קהל מהא דיבמות ע"ט בהא דאר"ע סריס אדם חולץ ופריך מכדי שמעינן לר"ע דאמר חייבי לאוין כח"כ דמיין וח"כ לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי לא משני דמיירי שנשא אחיו שתוקית דמותר בה מה"ת ולכן חולץ ולא ייבם כדין שניות דחולצין ולא מייבמין והנה מ"ש רו"מ דבפ"ד ליכא איסור בקידושין וליכא ממ"נ דבשעת קידושין חלו שהוא ישראלית ובשעת ביאה תולין בממזרת וליכא איסור בביאה בלא קידושין הוא תמוה דלפי הך צד דממזרת הוא הרי גם הקידושין היו באיסור ולא התרנו מקודם אלא מפני שהיו תולין שהוא ישראלית וא"כ גם הקידושין באיסור וכה"ג כתב הד"מ והובא במג"א סוסי' רס"ג ס"ק ל"ג אבל לפענ"ד יש לדין דגם אי נימא כדעת רמב"ם דגם מדרבנן מותר אכתי תיקשי דהנה הא דמתירין פ"ד בספק הוא משום הלהרמב"ם כל סד"א לחומרא רק מדרבנן ולא גזרו אלא בספק ממזר דבר אולידי הוא ולא בפ"ד שאינו מוליד כמ"ש האחרונים וגם לדידן דקיי"ל כהרשב"א דסד"א לחומרא מה"ת מ"מ כיון דכל דין פ"ד נלמד מהיקש דלא יבוא ממזר וגם רבא דיליף מהפצוע לא פליג אברייתא ותרווייהו איצטריך כמ"ש הב"מ סי' ה' סעי' י' וכיון דקיי"ל דאין היקש למחצה