מהרש"ם חלק ג ק

הגאבד"ק משערנאוויץ ני' חאה"ע סי' ב' שהביא מהגאבד"ק האראדענקא ז"ל שהביא מתשו' ח"צ סי' קט"ז דגבי יבם קטן כיון דזיקה רק דרבנן לא עבדינן תקנתא לתקנתא וליכא משום חדר"ג וה"נ בזה בקידושי חרשת שהם רק מדרבנן ואני השבתי דבתשו' הרי"מ א"ע סי' מ"א דחה ד' הח"צ בכמה ראיות דהא גזרו על שניות בחליצה וגם מהתוס' יבמות כ"ז סוע"ב ד"ה ולימא וכו' ע"ש וע' תשו' נאו"ד סי' ל"א מ"ש ע"ד הח"צ בזה

ומ"ש שם עוד דגבי חרשת שאין לה קידושין מה"ת ל"ה אלא פילגש ואינו מקיים פו"ר על ידה כיון דגם במתייחדת לו איכא איסור תורה והוי מהב"ע ובמקום מצוה לא גזר רגמ"ה כל דבריו תמוהים חדא דמבואר בתשו' רדב"ז חלק ז' סי' ל"ג דבמיוחדת לו גם להרמב"ם ליכא אלא איסור דרבנן ועוד דכיון דחז"ל תקנו לה נשואין וליכא איסור הרי ע"כ ליכא משום מהב"ע וקיים פו"ר ועוד דלשי' תוס' סוכה ט' הא דמהב"ע לא יצא הוא רק מדרבנן ולגבי דרבנן שוב מועיל מה שתקנו חז"ל קידושין לחרשת כמ"ש כה"ג אה"ע סוסי' מ"ב ובפרט דלשי' שעה"מ פ"ח מלולב וכוב"ה או"ח סי' קל"ג קל"ד ס"ל להרמב"ם דמבהב"ע ב"ע יצא וזהו טעמו של ירושלמי דס"ל דבממזר קיים פו"ר ועוד שהרי בתשו' מהר"מ פדאוה סי' י"ט מפורש דגם בפילגש האסורה קיים פו"ר שהרי נשאל אם יש להתיר למי ששהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה להחזיר פילגשו לקיים פו"ר והשיב דמוטב לו שיקדשנה ולא להשגיח על חדר"ג במקום מצוה ומוטב שיאכל בשר' שחוטה וכו' ע"ש ומוכח דעכ"פ מקיים בה פו"ר פו"ר. ומ"ש עוד ע"ד מהרמ"פ סי' ח"י שהובא בג"פ סי' קי"ט סקכ"ט דגם בחרשת מהני רימזות' לקבל גט דנהי דלא מיקרי רצון מ"מ כפי' ואונס ליכא והאריך לחלק בין פקחת ונתחרשה דיש לה דעת משא"כ בחרשת מעיקרא גם רמ"פ מודה במח"כ נעלם ממנו ד' הב"ח וש"ך יו"ד סי' א' סקכ"ב דמפורש דגם פקחת ונתחרשה אין לה דעת וע' תשו' ר"מ שיק סי' ע"ט אות ב' דגם ספיקא ליכא והמעיין בתשו' רמ"פ שם ימצא שביאר דאף שאין ברמיזותה כלום מדדייק הש"ס פ"ה דגיטין מעדותו של ריב"ב דלא בעינן דעתה מ"מ בכה"ג לא תיקן ר"ג ע"ש וע"ע בתשו' שי"צ סי' ד' וגם מהירושלמי פ"ח דפסחים ה"א וגה"ש שם מוכח דגם פקחת ונתחרשה אין לה דעת דבהא דאר"י ד' מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן וכו' שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן (לא נקט סוטה) חרשת אין את יכול דבעי' ואמרה האשה אמן אמן ובגה"ש הקשה אמאי לא קאמר מפני שאין לה רצון וכדקאמר לעיל גבי קטנה ות' דכאן מיירי בפקחת ונתחרשה שבשעת זנות היתה פקחת ע"ש וקשה א"כ אמאי קאמר שמפריש עלי' שלא מדעתה והרי משכח"ל ברמיזות' דהוי מדעתה ובע"כ שאין לו דעת ולכן צדקו דברי הנוב"ק סי' פ"ד דגם בחרשת איכא משום חדר"ג

אך בנ"ד שהטעהו אבי החרשת ולא נתן נדן ומתנות והחתן בן תורה ולא יוכל להתפרנס וגם ברח תיכף ולא בא עלי' יש צד גדול להתירו אף דמ"ש רו"מ בשם השי"צ שהסכים להתיר לגרש בע"כ היכי שלא סילק הנדן ליתא דאדרבא השי"צ העלה דאסור לגרש בע"כ וגם שאר אחרונים חלקו על הרב הגאון מאובן שרצה להתיר בזה כמ"ש בפת"ש סי' נ"ב סק"ב וכן מצאתי בתשו' רע"א מ"ת ס"ה אבל הנה בתשו' ד"ח ח"ב בהשמטות סי' כ"ג הביא שהג' מאובן רצה להתיר לבנו בנידון דידן וחלקו עלי' כל חכמי דורו ומ"מ כ' שם דאף דלגרש בע"כ אין להתיר מ"מ לישא אחרת ע"פ ק"ר יש להתיר דבכל דבר גדול שבין הזוג מהני ק"ר כמ"ש בתשו' ב"ח ע"ש ואף שמדברי שאר אחרונים ל"נ כן מ"מ בנ"ד שהוא חרשת ואיכא אומדנא גדולה שלא הי' מתרצה לישאנה אם לא ע"י שהבטיח נדן גדול וגם הי' רק קידושין דרבנן יש לסמוך ביותר על האומדנא לבטל הקידושין ומכ"ש שיש להתיר לישא אחרת והרי שי' הרמב"ם דבטוענת מאיס עלי כופין לגרש ואני מצאתי בא"ז הגדול ח"א בשו"ת שבסופו סי' תשנ"ד תשו' הר' ישעי' להא"ז שפסק כהרמב"ם ובתשו' מהר"ח א"ז סי' קנ"ה מבואר שכן פסק מהר"ם כמ"פ ועשה מעשה בטוענת מאיס באמתלא ושם סי' קנ"ז הביא תקנת גאונים דבכל מורדת כופין לגרש וזהו דלא כמ"ש הרשב"א שבב"י דלא תקנו רק לדורם ובתשו' זרע אנשי' סי' ל"ו הוכיח שגם דעת הרי"ף כהרמב"ם ומה שהקשה ר"ת על שי' זו יש ליישב וגם שם הביא בשם הא"ז שהשיב לו הר' ישעי' כן הלכה למעשה ושם סי' ל"ז הובא תשו' רש"ל דאין כופין ועכ"פ חזינן דהרמב"ם לאו יחידאה הוא אלא דהרא"ש כתב מי יכניס א"ע לפלוגתא דרבוותא לעשות גט מעושה של"כ והובא גם בטוא"ע סי' סי' ע"ז מ"מ לענין חדר"ג דלשי' כמ"פ הוא רק דרבנן פשי' דיש לצרף שי' הרמב"ם וש"פ דלא גרע כח האיש מכח האשה כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ב וא"כ בדטוען מאיס' עלי מהראוי להתיר לגרש בע"כ ועכ"פ בדאיכא אמתלא מבוררת כהא דנד"ד שהיא חרשת יש להקל וכן יש להתיר לו לישא אחרת ע"י ק"ר לכן הנני מסכים עם רו"מ וכתורה יעשו. סי' צ"ד להרב הגדול החריף העצום וכו' מו"ה יחזקאל הלוי ני' בהגה"ג הצדיק המפורסם מאסטראווצע שליט"א

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין הקארב פלאשען מפאבריקען של א"י שיש אנשים שקונים אותם לצורך הפסח ויש לחוש שהצלוחות הם ישנים שנשתמשו בהם חמץ והנה רו"מ הביא דברי האו"ה שהביא בח"י רסי' תנ"א סק"ב והבין מדבריו דדוקא כשמביאין על השוק מותר לקנות משא"כ בבית העכו"ם אסור לקנות וה"נ אין לקנות בפאבריקען אבל הנה הח"י ובאה"ט לא העתיקו יפה וז"ל האו"ה כלל נ"ח דין מ"ו וקערות ויורות ושאר כלי מתכות שקנה מהעכום בביתו ואינו מכיר בהן בוודאי שהם חדשים יש להסתפק בהם שמא נשתמשו וצריך להגעיל או ללבנן אבל כלים חדשים שקונים מהשוק אפי' בכלי חרס א"צ לספק בהם לשמא נשתמשו דאין דרך כלל לשמש בכלים חדשים העומדים למכור כדאיתא לעיל בתשו' עכ"ל ובכלל ל"ג דין כ"ד כ' וז"ל אמנם בכלים חדשים שקונים מן העכו"ם מן השוק א"צ לספק בהן שמא נשתמשו בהן דאין דרכן להשתמש בכלים חדשים דעומדים למכור כלל ואפי' במקום שרגילין להשאיל אותן למשתאות שלהן דהולכין אחר רוב ואפי' באיסור דאורייתא היכי דליכא ריעותא לא מחזיקינן ריעותא אפי' היכי' דאיכא לברר כ"ש הא שאיסורא דבין דהא נטל"פ עכ"ל ומבואר דעיקר טעמא משום דבכלים