מהרש"ם חלק ב צט

הפוסקים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין יש להקל בנמצא א' קא"פ לבטל כל העדות ע"ש ובנ"ד הגם שכבר מת החזן והעידו עליו שלא בפניו כיון דא"א בע"א סגי בגב"ע שלב"פ כיון שגם בלא גב"ע מוחזקים לרשעים וכבר כתב בכנה"ג לא"ע סי' מ"ב הגב"י אות קע"ט בשם תשו' רמ"א ותשו' ר"מ אלבילי דבמוחזק לרשע א"צ לגב"ע כלל ופוסלים אותו מצד חזקתו ודעת הריטב"א קידושין (דף מ"ג) בשם מורו דבקידושין דכל קיום המעשה תלוי בעדים מיפסלי בראיי' לבד וכן מצאתי בתשו' ר"י בן הרא"ש סי' פ"א שהסכים לבטל עדות הקידושין ע"י שנמצא קא"פ ושגם להסוברים דבהגדה בב"ד תליא מלתא אפשר שיודו דבקידושין הוי בשעת ראיי' כשעת עדות בב"ד ע"ש וזהו דלא כהב"ש סי' מ"ח סק"ח ודלא כשו"ת בש"ר סי' ל"ז בשם ר"י מטראני

וגם אי נימא דכיון שהמסדרים האלה שא"י בטיב קידושין חזקת מעשיהם מקולקלים מסתמא אין מייחדים עדים בשעת קידושין א"כ ממילא מתבטל כל העדות ע"י הקרובים כדעת הש"ך סי' ל"ו ובתשו' א' הבאתי סמוכין לזה מדברי רש"י ובנימוק"י יבמות (ד' כ"ה) בסוגיא דהרגתיו בהא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו וכתבו רש"י ונימוק"י דכיון שזה מתכוין להעיד נאמן על חבירו ולא על עצמו הדבר יפלא למ"ל הא שזה מתכוין להעיד ודברי תוסי"ש כריתות (דף י"ב) כבר נדחו מכל הפוסקים לכן נראה דהכוונה לפמ"ש באס"ז כתובות (דף י"ח) דהא דאמרי' פלגי' דיבורא ולא אמרי' דכל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שכתבו הרא"ש וש"פ הטעם דמה שנוגע לעצמו אינו בכלל עדות וביאר באס"ז הטעם דמה שמעיד על עצמו אינו מתכוין להעיד בתורת עדות אבל אם לא נתכוין גם בזה שוב ממ"נ כל העדות בטל כדעת הש"ך וזהו כונה נאותה בדברי רש"י ונימוק"י בס"ד ובזה פלפלתי בסוגיא הנ"ל ליישב דברי הרי"ף התמוהים ואכמ"ל וע"ע בב"מ לא"ע סי' מ"ב שם מ"ש בדברי הש"ך הנ"ל אבל יותר נראה שגם הם מייחדים עדי קידושין יען שצריכים העדים לחתום בהפנקס כפי נימוסי המדינה ולדעתי אפשר לברר אם החזן הי' עד הקידושין ע"י הנ"ל ועכ"פ כיון דשכיח יותר כן מוקמי' להאשה בחזקת פנוי' כמ"ש בתשובתי הקודמת והנה ידידינו הגאון מאדעס הביא לנו תשו' מהרי"ק שרש פ"ז ששפך חמתו על הר"מ קפסולי שהתיר קידושי מומר בלא גט ע"פ עדות קרובים שאמרו שלא נתקדשה אלא בפניהם והוא חולק עליו דבכה"ג שהוחזקה בחזקת מקודשת דקיי"ל מלקין על החזקות אין הקרובים נאמנים להוציאה מחזקתה דאפי' ע"א כשר אינו נאמן להוציאה מחזקתה מכ"ש ב' קרובים הנה בנ"ד כל יסוד ההיתר מפני שהמסרר הי' רשע ורוב מעשיו מקולקלין ועדיו כיוצא בו א"כ הוחזקה מחילה שלא כדת וגם אם פסולים להעדות רק מדרבנן צריכה קידושין אחרים א"כ מעולם לא הוחזקה כדין שהרי נודע לפני מי הי' הקידושין וכבר כתב בתשו' מיי' להל' אישות סי' ג' דהיכי דלפי דברי העד מעולם לא אתחזיק איסורא נאמן עד א' נגד חזקה וע' בש"ש ש"ו פ"ג ופ"ד ופ"ז מ"ש בזה א"כ ה"נ בזה והן אמת דלפמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' פ"ב בישוב דברי תשו' הרא"ש שבב"י א"ע סי' קנ"ז באחד שלא נשמע מעולם במקום דירתו שיש לו אחים ואח"כ העיד ע"א שיש לו אח בארץ מולדתו ופסק דאין עא"נ נגד חזקה והוא נגד דברי מהר"ם הנ"ל ותי' מהרי"ט דבנידון הרא"ש שאני שהיתה חזקה אלימתא כהא דסוקלין ושורפין על החזקות וע' תשו' נט"ש חא"ע סי' ס' באמצע התשו' בזה וא"כ ה"נ בנ"ד אבל ז"א כמש"ל דבנ"ד מעיקרא הוחזקה שלא בקידושין של תורה כיון שהי' הקידושין ע"י מסדר כזה שהוא ועדיו בחזקת פסולים ובכה"ג שפיר י"ל דהקרובים נאמנים וגם כבר הביא הגאון מאדעס מספר שם הגדולים אות א' שתלמוד הר"מ קפסולי בעל זקן אהרן יצא לישע רבו ולקיים פסקו ודלא כמהרי"ק א"כ מכ"ש דיש להקל בנ"ד

ואם באנו לחוש למה שדרו יחד כאיש ואשתו בפרסום לכל העולם ה"ז דומה למ"ש הריב"ש סי' ה' וסי' ו' בקידושין שנעשו בערכאות שלא כדמו"י שאין לחוש למה שדרו יחד כמה שנים דאדעתא דקידושין הראשונים דרו יחד ולא לשם קידושין אחרים ע"ש וה"נ בנ"ד

וכבר נודע דבשעה"ד לשי' כמ"פ אפי' בדאורייתא סמכי' אפי' ע"ד יחיד להקל ומכ"ש בנ"ד שיש כמה דיעות המקילין והוא שעה"ד להציל כמה נפשות מבוא בדמים בעוה"ז ובעוה"ב ח"ו, והנלע"ד כתבתי

סימן קיב להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולא. ברומעניע

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הריחים שהוכשרה לפסח וטחנו החטים ואח"ז יצא קול רינון שיש לבעלי הריחים מקום שלותתין החטים בהצנע אבל אינו שוהה אלא כרגע ומיד הולך על האבנים

הנה מה שהאריך בדין הלתיתה בהעתקת דברי הראשונים הוא אך למותר לכל הבאים בשערי הפוסקים דודאי מעיקר דין התלמוד יש להקל אבל כבר קיימו וקבלו לאסור כל מין לתיתה וגם להפוסקים דדיעבד מותר ובפרט בכה"ג דנ"ד מ"מ כיון שעשו כן במזיד יש לאסור לכל מי שנעשה בשבילם דגם במה שאסור רק מצד מנהג דינא הכי כמ"ש בשפ"ד יו"ד סי' ל"ט סק"ו וע' במש"ז סי' ע"ה סק"ב אך כפי שכתב דבנ"ד לא נודע אם עשו כן ורק קול רינון בעלמא צדקו דברי רו"מ דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואין לחוש לקול רינון ויפה הביא מדברי הט"ז סי' תנ"ג סק"ז ומש"ז שם. ומ"ש המש"ז דלכאורה הוי ס"ס ורו"מ העיר דהא הוי ס"ס גמור וא"צ שיהי' מתהפך דתחלה צריך לדון אם לתתו כלל

והנה הגם שהרמ"א החמיר באכילה שלא להתיר ע"י ס"ס מלבד שכמה אחרונים חלקו על הרמ"א כמ"ש בשו"ת דברי חכמים סי' צ"ח בשם להקת אחרונים ובאמת שגם בתשו' תשב"ץ ח"ג סוס"י קי"ז מפורש להתיר ע"י ס"ס באכילה ורו"מ הביא תחלת התשו' ולא סופה ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' פ"ד העיר דכיון דמצה בעי שימור ל"מ ס"ס דגם רוב אינו ודאי והביא מרמב"ן וריטב"א ריש חולין אבל כבר נתבאר בפתיחת ספרי דע"ת אות ה' שסברת רמב"ן וריטב"א הנ"ל יש להם כמה סתירות וגם מ"ש קצת אחרונים דחמץ הוי דשיל"מ לכן לא מהני ס"ס להתיר כבר כתב בתשו' הרא"ש וש"ך סי' ק"י סקנ"ו דבס"ס שמא אין כאן איסור כלל גם בדשיל"מ מהני ס"ס וע' בדרישה סי' תס"ו דאם אינו יודע ממה נתלחלח השק יש להקל לאכלו גם בפסח גם בנתייבש משום ס"ס ספק מי פירות ספק מזיעה ואת"ל ממים נתייבש שמא לא נפל לתוכו כלום ואף שבסי' תס"ז לא התיר רמ"א לאכלו בפסח משום ס"ס יש לדמותו לס"ס שבסעי' י"ב שמתיר לאכלו וביארתי בהגהותי לא"ח שנדפסו בארץ הגר דדעת הדרישה דבספק שמא אין כאן איסור כלל כמו בשקים דיש ספק שמא לא נכנס לפנים כלל יש להקל ודוקא בדגן שבעליי' שירדו גשמים על הדגן בקצת מקומות בבירור יש להחמיר בס"ס וזהו דלא כהב"ח ומכ"ש בנ"ד דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן דאפי' בדאיכא לברורי א"צ לברר כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' פ"ג בשם הראשונים לכן יפה פסק רו"מ להתיר הקמח

סימן קיג עוד להרב הנ"ל

ומ"ש רו"מ בדין שכר חליצה שאסור ליקח כמ"ש הרמ"א סי' קס"ט ס"ב וחידש רו"מ דאם הבע"ד נותן בעצמו אחר החליצה בלא תביעה שרי ליקח דנודע דעת מל"מ דאחר שדן את הדין ונטל שכר אין דינו בטל ובמוצל מאש חולק והברכ"י חו"מ סי' ט' הביא מדברי מע"מ ומוכח דאם לא הזכיר כלל מן השכר והבע"ד נותן מעצמו אין חשש כלל ובאמת דשם מיירי רק לענין שאין דינו בטל בדיעבד אבל מנ"ל דמותר ליטול לכתחלה ובהגהת מל"מ פכ"ג מסנהדרין מפורש להדיא דגם לדעת מל"מ מודה דלכתחלה אסור ליטול והביא כן גם בשם תשו' שב"י ע"ש אך דבאמת מבואר בתוי"ט פ"ד דבכורות משנה ו' דאם הדיין פנוי מכל עסקיו וע"מ כן קבלוהו גם שכר חליצה שרי ליטול וכ"ה בט"ז א"ע סי' קנ"ד ומסיק דדוקא רב עשיר אסור ליקח וגם מפסקי מהרא"י וש"ך יו"ד סי' רמ"ה סקט"ו מוכח כן ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' א' סקי"ד בזה

ובדין שליח ראשון שעשה שליח ב' ע"י הב"ד לגרש האשה והגט והרשאה עדיין ביד שליח א' ואח"כ חזר בו שליח א' ורוצה בעצמו לנסוע למקום האשה אם יוכל לעשות כן ורמז לדברי הב"ש סי' קמ"א סקנ"ח ומל"מ פ"ג מה"ג הט"ז ותו"ג שהביא הפת"ש סקמ"ב: