מהרש"ם חלק ב צח

והנה מ"ש עמ"ש די"ל דאפקעינהו לקידושין לא אדע מהו כי אני אדרבא כתבתי דקשה להקל והבאתי רק מהר"ן בנדרים דמצינו דאפקעינהו גם בלא גט אבל בודאי אין להמציא ד"ז מסברת הלב וכמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף קפ"ה וח"ל סי' ק"נ וגם במקום שהתירו משום עגונה מבואר בתשו' מהרי"ק שרש ל' ענף ד' דדוקא היכי דאתמר אתמר ואין בידינו להוסיף

אבל מ"ש להשיג עמ"ש לדון בזה עפ"ד רש"י יבמות (דף מ"ט) דהיכי דאין הקידושין חלין. נפקעין ג"כ קידושין הקודמים וכת"ר השיג די"ל דרש"י לשיטתו דס"ל דטעמא דעא"נ בעגונה משום דאפקעינהו אף שנולד הענין לבסוף משא"כ לדידן לא אדע מהו חדא שהרי הבאתי גם בשם הרמב"ן ורשב"א ונימוק"י שכתבו כדברי רש"י ועוד אטו לדידן לא אמרי' גבי אונס בגיטין ובטלו מבוטל ועוד בכמ"ק שע"י דבר המזדמן לבסוף אפקעינהו הקידושין למפרע והרשב"א ואס"ו פ"ק דכתובות הקשו שתהא מותרת לכהן ע"ש מ"ש בזה אבל הכא אין סברת רש"י דאפקעינהו למפרע אלא שהם מופקעין מעתה והלאה ומה ענין זה להא דאפקעינהו למפרע

ומ"ש עוד דגם לרש"י דוקא היכא דאין הקידושין תופסין מצד איסור תורה לכן הם נפקעין ג"כ אבל הכא שאין תופסין מפני שהוא עכו"ם ואינו אדם וביאתו כבהמה ותדע דאל"כ למ"ל קרא למיתת הבעל דמתיר הרי א"י לקדשה עוד וכן א"כ באחות אשתו שנפלה ליבום נימא דיופקעו קידושי אשתו גם בזה לא אדע מהו דודאי בנשתטה או שמת דהוי כמו דפומא כאיב לי' אבל הכא הרי הבאתי בשם מרדכי ורא"מ דקנאין פוגעין בנבעלת למומר א"כ איכא איסורא אבל גם לפי חילוקו לא הונח באחות אשתו דהוי נמי משום איסורא ואמאי לא פקעי קידושי אשתו אבל באמת התם אדרבא אמרי' שלא ייבם מה"ט ופקעה זיקה ממנו ואמאי יופקעו הקידושין של אשתו המותרת לו ואולי כוונתו דלמ"ל קרא דעלי' משום דהוי סד"א דאתי עשה ודחי ל"ת שי"ב כרת והא גם אי דחי אם יבא עלי' ביאה א' פקעי קידושין של אשתו וליכא יבום כלל הקשה בס' ישרי"ע ליבמות (דף ט' ע"א) בתוס' ד"ה והרי וכו' אבל ג"ז ליתא דלא פקעי קידושין אלא מכאן והלאה וקיים שפיר מצות יבום בביאה א' טרם נפקעו קידושי אשתו וראיתי בסוף מכתבו שכתב דכונת רש"י דכיון דאגידא בי' להצריכה גט הוי לגבי' תפיסת קידושין ולא שיופקעו למפרע לא זכיתי להבין דבריו כלל דעכ"פ מבואר מרש"י דדייק מדאצרכוה גט ש"מ שי"ב תפיסת קידושין שאם לא הי' תפיסת קידושין לא הוי צריך גט כלל שהי' נפקעין הקידושין מאליהן וכן הבאתי בשם הרמב"ן והרשב"א שכ"כ להדיא א"כ היכא דאין הק"ת נפקעין ג"כ מכאן והלאה ולא למפרע. ומה שהקשה מהא דקידושין (ד' ס') דקידושי כולן תופסין כשרגא דליבני נימא שיופקעו למפרע לק"מ דהתם הרי ס"ל לר"י דכל אחד עשה שיור בקידושין לחבירו ואין שום קדושין חלין לגמרי כלל ותפסי קידושי כל אחד כיון שעשה בפירוש זמן פנוי בקידושין שלו וע"ש בריטב"א דס"ל לר"י דמהני שיור שהוא רק לזמן בקידושין ודוקא להצריכה גט ולא שיהי' קידושין גמורים ע"ש וא"כ אין מזה סתירה לרש"י ובפרט די"ל דרש"י ס"ל כהפוסקים שם כרב ולא כר"י אך תיקשו על הרשב"א שכתב ג"כ כדברי רש"י ופסק שם כר"י אבל לפמ"ש לק"מ וגם מה שהקשה מהא דיבמות (דף ע"ט) דבעי לאוקמי מחני' דפצוע דכא כר"ע וכגון שנפלה לו ולבסוף נפצע והרי לר"ע חייבי לאוין כח"כ גם בזה כבר קדמו בישרי"ע שם אבל ג"ז לק"מ די"ל דזהו באמת כונת אביי שם דאמר וליתי איסור פצוע ונדחי עשה דיבום והדר בי' רבה מסברא זו ולכן ביבמות (דף מ"ט) לאביי לשיטתו יפה כתב רש"י סברא זו

וגם מה שהקשה מהא דגיטין (דף פ"ב ע"ב) דאשת ב' מתים משכח"ל כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם וכו' ולשי' רש"י הרי כיון שקדשה שמעון סתם ונאסרה על ראובן משום איסור א"א ממילא נפקעו קידושי ראובן כבר קדמו בישרי"ע שם אבל מלבד שדעת התוס' ביבמות (דף י') ושם (דף ל"א) דאשת ב' מתים היינו מדרבנן א"כ גם רש"י מודה דמדרבנן צריכה גט בכה"ג ועוד דכבר העיר בזה בחי' הרי"מ לגיטין שם והאריך ליישב בפלפולים ולבסוף כתב דכיון שראובן קדשה חוץ משמעון וחוץ לאו תנאה הוא. בע"כ דנתכוין בשיור זה שכשיקדשנה שמעון לא יופקעו קידושין שלו וכשקרשה שמעון סתם נתכוין רק שישייר כח של ראובן שלא יופקעו קידושיו לגמרי ע"ש ועוד י"ל לפמ"ש הרשב"א שם דבעכצ"ל דאתיא אליבא דריה"ג דאפשר לצמצם ומיירי במתו שנים בב"א ע"ש א"כ ה"נ י"ל דמיירי שקדשו שניהם בבת אחת ובכה"ג ודאי דקדשה שמעון אדעתא שלא יופקעו קידושי ראובן לגמרי ואף דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו היינו לרבה אבל אביי הא פליג עלי' התם וע"ש בפ"י דהעיקר כתי' ב' של הרשב"א דלא הדר בי' אביי לגבי רבה בזה והכא הא הסוגיא אזלא אליבא דאביי. ועוד י"ל לפמ"ש הרשב"א דגם בקדשה חוץ משמעון מ"מ אסורה לשמעון משום שי"ב צד מקודש כיון דנאסרה לכל העולם ע"י קידושי ראובן אלא דקידושיו תופסין בה וע"ש בחי' הרו"מ מ"ש בזה א"כ י"ל דכיון דקידושי שמעון אינם קידושין גמורים לכן אינם מפקיעין קידושי ראובן ולפמ"ש הריטב"א שעל הרמב"ן נדרים בסוגיא דבר פדא עיקר קידושין להחשב כאשת איש הוא רק אם מותרת להאיש שקדשה ע"ש משא"כ בנ"ד. סוף דברי אחרי שהדבר מוכח ברש"י וביותר מפורש ברמב"ן ורשב"א יבמות (דף י"א) שהבאתי בתשובתי וכ"ה בריטב"א ונימוק"י אין לדחות דברי רבותינו גדולי הראשונים מפני קושיא וכל קושיא יש לה תירוץ וכמ"ש כה"ג הרא"ש פ"ג דמ"ק סי' ע"ה ולכן יפה כתבתי ליישב דעת הראשונים הסוברים דקידושי מומר רק מדרבנן דמהני שפיר גט של ישראל שהמיר אחר קידושין [וכה העירני ח"א ביבמות (דף נ"ב) חלץ ועשה מאמר וכו' זו דברי ר"ע וכו' אבל חכ"א יש אחר חליצה וכו' וקשה דא"כ לר"ע גם בעשה מאמר וחלץ יופקע המאמר ותי' עפמש"ש נ"א דהגט דוחה רק קצת זיקה ושייר קצת וכן מאמר קונה קצת לכן חל על השיור וכן בחליצה אחר מאמר י"ל כן דחל על השיור לבד ובזה תי' הא דגיטין (דף פ"ב) דהוא אינו מקדש חלק ראובן רק מה ששייר ודו"ק היטב]

ובהיותי בזה עלה בלבי להעיר בדברי הרשב"א גיטין פ"ב שהבאתי דע"י קידושי ראובן אסורה לשמעון גם באמר חוץ משמעון דא"כ לפמ"ש הרשב"א בקידושין והבאתיו בתשובתי דהיכי דודאי אין מסורים לביאה גם לאביי ל"ה קידושין ה"נ בזה אמאי תפסי הקידושין של שמעון כלל כיון שאמל"ב ע"י הקידושין של ראובן הקודמים וצ"ל דכיון דשייר בפירוש כח תפיסת הקידושין ולא נאסרה לביאה לשמעון רק ע"י צד א' של אישות שנתפס בהאשה בכה"ג שפיר חיילי הקידושין באותו צד שיור שנשתייר בה בלא אישות לגבי שמעון

אך בעיקר הדבר שהעליתי דבהמיר פקעו קידושין הראשונים יש לדון לפמ"ש התוס' ביבמות (דף ט"ז ע"א) ד"ה בני צרות וכו' דאף דגבי שומרת יבם שקידש אחותה דהקידושין מפקיעין היבום היינו משום דהתם אין תקנה לעשות שתתייבם שאין להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם הלכך לא פקע זיקה ע"ש וע' תשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' ק"נ והג"ה שם בזה א"כ מכ"ש בהמיר שבכל רגע בידו לחזור בתשובה י"ל דבכה"ג מודה רש"י דלא פקעו הקידושין אך די"ל דלהסוברים דבהמיר דינו כעכו"ם הרי נעשה גוף אחר וכשיחזור וישוב יהי' נעשה כישראל וכגר שנתגייר דכמאן דנולד דמי א"כ פנ"ח באו לכאן וכגופא אחרינא הוא וכבר פקעו קידושין הראשונים

ומ"ש כת"ר מדברי תשו' ב"י דיני גיטין סי' י"א דלכ"ע קידושי מומר קידושין גמורין ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר א"צ הגט הנה הב"י אזיל לשיטתו שבסי' קנ"ז דחה לגמרי דעת המקילים לענין חליצת מומר וגער בנזיפה על המקילים אבל בתשו' מהר"י מינץ שהבאתי בתשובתי הוכיח מדעת מהר"ח א"ז והר"ט וש"פ דהוי רק חששא דרבנן וכ"פ מהרשד"ם וההה"ג מאדעס הביא מהמאירי סופ"ה דיבמות בשם רבותיו דכשעשו הכותים כנכרים ה"ה כל המומרים בכלל זה א"כ עכ"פ חזי לאצטרופי לצרף דעתם לס"ס ומהרי"ק עצמו שרש קע"ז שרמז הב"י שם כתב דרוב פוסקים מקילים בחליצת מומר וע' תשו' רד"ך בית ט' אף דגבי יבום איכא טעמים אחרים דל"ש גבי קידושי מומר מ"מ אין לדחות דיעה זו לגמרי ועתש"ו מהרי"ל סי' ר"ה וכל הפלפול בזה הוא רק לצרף לסניף ולא אכחד כי המעיין בתשו' רשד"ם ימצא דעיקר היתרו בנולד מומר ולא כשהמיר אח"כ אבל בתשו' מהר"י מינץ אינו מחלק בזה

והעיקר הוא מה שהי' הקידושין ע"י הרב המסדר שהוא מן המתחדשים המגולח זקן ורובם ככולם מינים ואפקורסים והחזן שלו מן הקאהרשיהל אשר הוא רשע כמוהו הוא עד הקידושין וכבר כתב בתשו' מהר"ם שיק יו"ד סי' י"ט דגם בלא נתברר שום רשעות רק מה שעוברים בכל יום בכמה לאוין במלבושיהם ותהלוכותיהם נידונים כרשעים וגם כבר כתב לי ידידינו הגאון מאדעס שנתברר לו שהוא רשע גמור וכבר כתב בתשו' רע"א סי' צ"ד דלשי' רוב