מהרש"ם חלק ב ק

הנה בגוף הדין מצאתי בספר מכתב מאליהו שער ז' סוס"י כ"ה שפסק כדעת התו"ג דיכול לבטל וע' תשו' שו"מ תליתאה ח"א סי' קפ"ד ושד"ח מערכת גט סי' י"ט אות מ' מ"ש בזה וגם הם לא ראו דברי מכמ"א שהבאתי אך דכיון שמשביעין את השליח שלא יבטל את השליח השני א"א לו שיחזור רק באופן שיתירו לו שבועתו בפתח וחרטה כדינא

ובדבר שם מאריץ אם לכתוב רק בצד"י לבסוף או בטי"ת וצד"י נ"ל לכתוב כפי חתימתו בלשונם וכן שם איגנאץ ובדבר שם ראזא וההברה כמו בקמ"ץ ושו"א ובלשונם (ROZA) ואם יכתוב רק באל"ף יטעו שהוא בקמץ רפא כמו (ROZA) ומאז כתב לי שלדעתו אין לכתבם רק לכתוב וכל שום כמ"ש כה"ג הט"ז סי' קכ"ט סקי"ג ואני השבתי לו דיש לכתוב גוף השמות ולא יכתבו וכל שום ועתה חזר וכתב דכיון דיש ספק בהשמות מוטב לכתוב וכל שום הנה בגוף דברי הט"ז סקי"ג לענ"ד דבריו צ"ע דלפמ"ש הט"ז בעצמו לקמן סקכ"ט דבזה"ז אם כתבו וכל שום הגט פסול והבנים ממזרים דאיכא חשש לעז גדול שיאמרו שבעלה הי' מומר ואין זה הישראל שגירש אותה והוי כאלו נכתב בו בפירוש שהוא מומר ע"ש א"כ מה בכך שיש ספק איזו שם יש לו עוד במק"א הרי מ"מ איכא חשש לעז שהרואים יאמרו שבעלה מומר ולא זה שגירש ובסקי"ג כתב שדעת רמ"א רק שא"צ לכתוב וכל שום אבל אם צריך להזכירו אין בו חשש וזה סותר למ"ש בסקכ"ט דלשי' רמ"א אסור לכתוב וכל שום וגם בדיעבד הגט פסול והבנים ממזרים ואף די"ל דבסקכ"ט מיירי באין לו יותר שום שם אחר ובסקי"ג מיירי ביש לו עוד שם אלא שאינו ידוע לנו מ"מ זיל בתר טעמא שכתב בסקי"ג דכונת רמ"א הוא רק שא"צ לכתוב וכל שום ולאו כללא הוא וזה סותר לסקכ"ט שכתב דאיכא חשש לעז גדול והרי גם במסופקים בשמו האחר איכא הלעז שהרי הרואים לא ידעו הטעם שכתבו כן ויסברו שהוא מומר ולא בעלה הישראל ועוד דעי"ז יהי' חשש לעז על הגיטין שנסדרו עד עתה ונהגו לכתוב שמות המתחדשים ולא וכל שום

ובעיקר החשש בשם ראזוא כבר כתב בשו"ת דבר שמואל סי' צ"ד אם שם שלמה שנקרא השי"ן בפת"ח והלמד בשב"א והמ"ם בקמץ והעלה דכיון שהאותיות נכתבו כהוגן אף שלא נתברר הבדל המבטא בהאותיות לבד מ"מ הגט כשר וא"צ לכתוב נקודות וגם בשו"ת צ"צ החדש סי' קצ"ז וסי' ר"ג העלה בכמה שמות בכה"ג דכיון דאפשר לקרות כהוגן כשר וע' בשד"ח סי' ט"ז אות ט"ז מכמ"ק בזה והרי כותבין על חירק יו"ד וכן על ציר"י יו"ד אחת וכן לפעמים כותבין נקודת פת"ח באל"ף וכן נקודת קמ"ץ ואפשר לטעות ומ"מ כשר ולכן גם בנ"ד אין חשש כלל ועכ"פ אם היו חכמי הדור מסכימים יחד ולהדפיס ולפרסם בעולם אז הי' מקום לכתוב וכל שלא יהי' עוד לעז על הגיטין אבל לא כן אם אנחנו נעשה כן בעצמינו בלא פרסום בעולם יהי' חשש לעז גדול כדברי הט"ז סקכ"ט הנ"ל

ובדבר מי שמת בלא צוואה ונשארו בן ובת שצידד דמותרת הבת לתבוע חלקה בדיניהם אתמהה דגם אם אינה תובעת אלא שהבן צריך חתימתה נחלקו האחרונים בזה ועמ"ש בחיבורי משפט שלום סי' קפ"ד ובשו"ת שבסו"ס דע"ת סי' י"ח בהגהות לסי' קפ"ד הנ"ל ואח"ז כתבתי תשו' להרב דק' קלאסני ושם העליתי דהאחרונים דברו לפי זמנם שלא הי' צריכין האחיות רק להיות בשוא"ת ונחלקו רק אם שייך בזה דין כופין על מדת סדום אבל בזה"ז ששואלים אותם מהערכאות אם רוצים בירושה ואם יהי' בשוא"ת יאבדו ממילא זכותן אלא אם ישובו הן שרוצים בירושה אז יהי' להם חלקם א"כ לכ"ע אסורים לגזול את זכות אחיהם שלא כדת וכ"ה בשו"ת ב"ש חחו"מ סי' ק"ט ומ"ש רו"מ דכיון דדרך מתנה מותר ליתן לבתו א"כ כיון שמת בלא צוואה אפשר שהי' נותן לבתו דרך מתנה הוא דבר תמוה דמה בכך אפי' אם היינו יודעים שרצונו כן מ"מ דברים שבלב א"ד וכל זמן שלא נתן לה בקנין או במתנת שכ"מ באופן המועיל לא זכתה בו ושייך הכל להבן ואסור לה לגזול ממנו אפי' פרוטה א' ומ"ש רו"מ ראי' מההוא עובדא דשבת (דף קט"ז) באחותו של ר"ג דבעי אחוכי בההוא פילוסופא וא"ל בעינא דניפלגו לי בנכסי דבי נשא וכו' ואיך הניחה ר"ג לעשות כן שמא ישמעו אנשים ולא ידעו שעשתה זאת כדי לאחוכי בי' ובע"כ דמותר אתמהה דגם בלא"ה אסור לילך בערכאות אפי' לתבוע את זכותו שזוכה גם בד"ת ואיך הניח אותה לעשותו ובע"כ דכיון דפירסמה בתחלה שטכונית לשם חוכא אין חשש בזה א"כ אין ראי' כלל וחלילה להתיר ד"ז

ובדין ס"ת שאינו מוגה עוד בשלימות ונפל לארץ כבר העלה בשו"פ חיים שאל ח"א סי' י"ב דגם בס"ת פסול יש להתענות אלא דהפגם אינו גדול כ"כ ע"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן קיד ב"ה ג' פ' בלק תרנ"ט להרב הגאון וכו' מו"ה שמואל ענגיל נ"י אבד"ק ראדימושלא

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו ברו"ש שהי"ל שותפות וכפי חשבון מגיע לראובן משמעון היזק כמה מאות ר"כ ושמעון מודה על החשבון אך שטוען כנגדו שמבקש שישבע ראובן שבוהש"ת גם תובע סך שמונים ר"כ בטענת ברי גם טוען שהי"ל סוחר ערל שהי' דרכו לטעות בחשבון וכבר נתן לו כמ"פ חלק ריוח מזה וכעת טוען שישבע אם אולי הי"ל עוד ריוח מטעות מהערל וראובן מכחיש שלא הרויח כלום בהטעות והסך שמונים ר"כ עכת"ד הטענות

הנה בדבר שבוהש"ת הדבר פשיט כמ"ש רו"מ דצריך לישבע אף שכבר חלקו מ"מ כיון שמכחיש בברי סך שמונים ר"כ יכול להשביע בגלגול וגם עדיין לא הי' חשבון ברור ביניהם אולם בדבר הטענה מטעות העכו"ם האריך כת"ר והביא פלוגתת הפוסקים אם בגניבה וטעות שייך הריוח לשותפות והח"ס סי' מ"ז הכריע דהמוחזק י"ל קים לי א"כ י"ל דכיון דמצי לתפוס הוי בכלל כפי"מ וצריך לישבע והביא מהרמב"ם פכ"א מעדות ופ"ב מגניבה וכ"מ ורשב"א שבועות (דף ל"א) וחזר וצידד דכיון דמספק אין להשביע א"כ י"ל דל"מ תפיסה מספק והנה בגוף הדין כבר הביא בקצה"ח סי' ל"ח מדברי רמב"ם וכ"מ בזה וע' בש"ש ש"ז פ"ג וע' באב"מ סי' צ"ו סק"ח מדברי אס"ז רפ"ב דכתובות שהביא מחלוקת הראשונים אי מקרי בכה"ג כפי"מ לענין שבועת מב"מ וע"ש באב"מ מ"ש בזה

אך בנ"ד נלפע"ד דלא תליא בזה כלל דהא מבואר בב"י סי' קע"ו מחודש ל"ה בשם העיטור דבהתנה שיהי' גם גנבה והטעאה לשותפות לכ"ע הוי של שותפות א"כ הכא שכבר נתן לו כמ"פ הריוח מן הטעות א"כ כל מה שעסקו להלאה ע"ד הראשונה עשה או שקבלו עליהם כדעת הסוברים דג"ז שייך לשותפות וכה"ג כתב בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קפ"ב לענין גא"א דכיון שעמדו כמה שנים יחד ובנאוהו פעם ופעמים הו"ל כקבלו עליהם דלא הוה הלכתא כר"מ ע"ש ויש לדין בזה מדברי הרשב"ץ וב"י חו"מ סי' רנ"ב ומדברי הד"מ א"ע סי' צ"ו אות ב' מ"ש ע"ד הב"י בזה וע"ש בד"מ סוס"י ק"ו בשם ב"י ולא נמצא בב"י שם וע' בב"י סי' קע"ו מחודש נ"ו בשם מהרי"ק אבל י"ל למעיין ובנ"ד נ"ל כמ"ש. והנלע"ד כתבתי

סימן קטו עוד להרב הנ"ל

וע"ד הדו"ד בראובן שמכר לשמעון שבלת ונתן לו סך ארבעים ר"כ אדראהן ואחר יום א' באו עוד לעמק השוה על סחורה אחרת וא"ל הלוקח כי הדראן הקדום יחול גם ע"ז ועל קנין השבולת יש הכחשה אם עשו גם תק"כ הנה בדין ההכחשה אם הי' גם תק"כ הדבר פשוט דגם אם המוכר אינו מוחזק ישבע הוא שהי' תק"כ והלוקח צריך לברר שלא הי' תק"כ דהא, קנין התק"כ הוא משום סטימותא שכן המנהג א"כ הטוען שלא הי' תק"כ הוי כטוען נגד המנהג ועליו הראי' וע' בחו"מ סי' ש"ל ובש"ך דינו מיגו אות ב' ובאה"ע סי' ק' סי"ב

אבל בדין מקח השני הנה רו"מ הביא דברי מהרמ"ל בחי' לע"ז (ד' ס"ג) דכיון דמה"ת כסף קונה הוי המעות של מוכר ולא הפקיעו חכמים בתקנתם אלא שלא יקנה הלוקח החפץ אבל דעת הלח"מ דגם המעות אינו של מוכר ובתוס' ב"מ (דף מ"ג ע"א) ד"ה מאי אריא וכו' לחד תי' דכיון דכסף קונה מה"ת המוכר יכול להשתמש בהמעות ואם הי' גם תק"כ על המקח הראשון נקנו המעות כבר למוכר ולא הי' ביד לוקח לקנות בהם מקח השני אך אם לא הי' תק"כ תלוי בפלוגתת, מהר"ם ולח"מ הנ"ל י"ל שהועיל המעות לקנות מקח השני והביא מדברי רז"ה ורש"י ב"מ